מלבי"ם על הושע ט ד


"לא יסכו לה' יין", ולא לבד שלא יביאו נסכים שהנסכים הם טפלים אל הזבח, כי גם "לא יעברו לו זבחיהם", שלא יקבל מהם גם זבחים, שהזבחים היו נקראים לחם ה', כמ"ש כי את אשי ה' לחם אלהיהם הם מקריבי' והיו קדש, אבל זבחיהם לא יקראו לחם ה'. כי הם "כלחם אונים להם", הם דומים כלחם שאוכלים האוננים על מתיהם שאוכלים סעודת הבראה משל אחרים, וכן השלמים שיאכלו לא יהיו שלמי שמחה רק סעודת הבראה, ותחת אשר לחם אוננים יטמא ע"י האונן שהוא טמא לנפש ומטמא את הלחם, לחם של הזבחים שלהם "כל אוכליו יטמאו" הלחם יטמא את האוכלים אותו, "כי לחמם לנפשם" כי הוא הלחם שאוכלים על נפשם המתה, שנפשם מתה בגופם והם אוכלים הזבח לחם הבראה על מיתת עצמם, וע"כ "לא יבא בית ה'" כי לחם טמא הוא:


ביאור המילות

"כלחם אונים". כמו לא אכלתי באוני ממנו, לחם אוננים:

"לחמם לנפשם", לנפש מת, כמו כל טמא לנפש, לנפש לא יטמא:

 


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.