מלבי"ם על איוב כ
<< · מלבי"ם על איוב · כ · >>
== פתיחה למענה השנים עשר מענה צופר ==
המתווכח הנעמתי עזב עתה את שיטתו הפילוסופית אשר הציע במענהו הקודם להשיב על שאלת צדיק ורע לו על פיח דרך הפילוסופיא, שיש הבדל בין ידיעת הדברים כפי מה שהם בעצמם ובין הכרת החוש אשר ממנו לידיעת האדם תוצאות, שהוא לא יחוש רק חיצוני הדברים, ואי אפשר לו לשפוט על אמיתת הדברים. ובשיטה זו היה יכו להשיב גם השאלה השניה של רשע וטוב לו, שאין איתנו יודע מה הטוב והרע לפי הדברים בעצמותם, ולפי הנפש הרוחניית וכדומה. אבל יען שאיוב לעג על שיטתו לעג הרבה, ושיטה זו לא תמצא חן רק לעוסקים בתבונה ובעומק העיון, עזב עתה דרך זה, והתנצל בדבריו כי לא השיב עתה כפי שיטה זאת מפני שידע שאיוב יכלים אותו ויתלוצץ מדבריו.
ולכן השיב, שהגם שבדור הזה נמצא רשעים מצליחים, הלא בימי קדם היו נבזים ושפלים ונרדפים, וגם עתה נכונו להם שפטים, כי ימותו במיתה משונה זרה, ויכלה הונם ורכושם על-ידי העשוקים אשר עשקום, וגדולתם היא סיבה שתגדל מפלתם, כמי שנופל ממקום גבוה, אשר תישבר מפרקתו ויאבד לנצח, ושגם בחייו אין לו הנאה מעושרו, על-ידי שלא ישליטנו אלהים לאכול ממנו, והעשוקים אורבים תמיד לנפשו, וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים.
פסוק ב
ביאור המילות
"ישיבוני". יש הבדל בין עונה ובין משיב, שהשבה תהיה גם מרחוק בשהוא שליח, והעניה הוא רק מקרוב, ובששניהם מקרוב תהיה התשובה לסתור דברי חברו, ופה ר"ל שסעיפיו ישיבו אותו מדרכו הקודם עפ"י שטת המחקר והתבונה, ופה יענה עפ"י בחינת החושים, "וחושי", שם מורה על החושים, כמו שמצאנו ומי יחוש חוץ ממני (קהלת ב') שבא על טעימת חוש הטעם, וכן יקראו יתר החושים בשם זה:פסוק ג
ביאור המילות
"ורוח מבינתי". הבינה תשיג שלא ע"י החוש, רק בהוצאת דבר מתוך דבר ע"י היקשים ותשיג מן המאוחר אל הקודם, ובזה אמר "יענני", כי הוא החזיק בדרכי הבינה שלדעתו רק הבינה תשיג האמת לא החוש, והיה המענה של הבינה כפי דעתו, משא"כ מענה החוש שבחר בו עתה, אינו כפי שטתו אמר ישיבוני, יען שהוא נגד דעתו, רק שמוכרח לבחור בתשובה שיברר דבריו עפ"י השגת החוש מפני ששמע כלימתו על דרך מענהו הקודם שהיה עפ"י רוח בינתו וזאת יסר אותו בל יתוכח עתה עפ"י דרך זה:פסוק ד
פסוק ה
ביאור המילות
"רננת רשעים, ושמחת חנף", הרשע הוא בגלוי, והחונף הוא רשע בנסתר, ובנגלה מראה א"ע כצדיק, והוא לא ירנן בגלוי רק ישמח על רשעתו בלב, והרשעים ירננו בגלוי:פסוק ו
ביאור המילות
"לשמים שיאו, וראשו לעב". שיאו הוא ההתנשאות שלו, כמו הלא שאתו תבעת אתכם, שהוא רוממותו וכבודו, והיא עליה הגיונית שכבודו יתנשא עד שמים, ומוסיף שגם אם ירום בפועל ויגדל בגופו עד שראשו יגיע עד העבים והעננים:פסוק ז
ביאור המילות
"כגללו". מענין וגולל אבן אליו תשוב, כשהגיע הזמן שיתגולל ממרום לארץ:פסוק ח
"והעין ששזפתו" בחלום פעם א' "לא תוסיף" לראותו עוד, וגם "מקומו לא תשורנו עוד":
ביאור המילות
"כחלום יעוף. וידד כחזיון", החלום הוא בלא חזיון, ואם יחזה איזה דמיון ותמונה נקרא חזיון, והחזיון מצוייר כדבר הולך נודד על הארץ, והחלום כעוף פורח באויר הרעיונים:פסוק ט
פסוק י
ביאור המילות
"ירצו שרשו רצץ", "אונו". גזלתו שנעשה בכח ואון, שישוב לעשוק כפעם בפעם:פסוק יא
ביאור המילות
"עלומיו". כח נעוריו כמו ישוב לימי עלומיו, "ותשכב", ר"ל בריאת גופו שהיא עלומיו תשכב עמו לעפר:פסוק יב
ביאור המילות
"רעה". סם המות, כמו ולא היה דבר רע בסיר (מ"ב ד' מ"א):פסוק יג
ביאור המילות
"לשונו, חכו". לענין הטעם מוסיף בחיך על הלשון, ומלת לא נמשך לשתים, לא יעזבנה ולא ימנענה:פסוק יד
פסוק טו
ביאור המילות
"חיל". דבר בריא וחזק, אל תתן לנשים חילך (משלי ל"א):פסוק טז
פסוק יז
ביאור המילות
(יז-יח) "אל ירא, משיב יגע", לא יראה דבר שישיב לו יגיעתו ומלת יגע נמשך לשתים ולא יבלע כחיל יגע תמורתו, ר"ל כשיעור החיל והכח אשר יגע תמורת הדבר:פסוק יח
פסוק יט
פסוק כ
ביאור המילות
"שלו". היא השלוה הפנימית, וזה הבדלו מן שלום, "ימלט", השלכת הדבר לחוץ, כמו כדודי אש יתמלטו, ומלטה ודגרה בצלה:פסוק כא
ביאור המילות
"יחיל", מענין חיל וכח. טוב המאכל לא יתן לו כח, או מענין יחולו על ראש יואב שטובו לא יתעכב אצלו, או מענין תקוה ותוחלת שלא יקוה להשיג טוב מן המאכל:פסוק כב
ביאור המילות
"ספקו". די הצורך, כי אם יספוק עפר שומרון (מ"א כ' י'), "כל יד", הכח או המכה, כמו ותכבד יד בית יוסף, הנה יד ה' הויה:פסוק כג
ביאור המילות
"בלחומו". מענין לחומי רשף, ומשותף עם לחם שמורה מלחמה וחום האש של הרשפים:פסוק כד
פסוק כה
ביאור המילות
"מגוה" מן הגויה:פסוק כו
ביאור המילות
"טמון לצפוניו". הטמון הוא יותר מן הצפון, כמ"ש (יהושע ב') ומוסיף שהגם שהחשך טמון, ירע, כמו תרועם בשבט ברזל ישבר ויפוצץ:פסוק כז
פסוק כח
ביאור המילות
"יגל", מענין גילוי, "יבול ביתו", תבואת ביתו והיא מליצה על עשרו וקניניו, "נגרות", כמו והגרתי לגיא אבניה:פסוק כט
ביאור המילות
"חלק, ונחלה". החלק הוא כפי החלוקה, והנחלה היא המגיע לו בירושה, ומצד שהוא אדם רשע מגיע לו חלקו עפ"י מעשיו, ועוד מגיע נחלה בירושה ע"י אמרת האל שהבטיח עונש כללי לרשעים והיא להם ירושת נחלה מצד העונש הכללי חוץ מחלקם הפרטי:<< · מלבי"ם על איוב · כ · >>