מלבי"ם על איוב יט
<< · מלבי"ם על איוב · יט · >>
== פתיחה למענה האחד עשר מענה איוב == גם על שיטת בלדד לא ערך תשובתו עדיין, כי חיכה להשיב לשלושת הריעים יחד כנ"ל בפתיחה למענה איוב הקודמת, רק התמרמר מאד על מה שמכאיבים אותו בדברים מרים ובחרפה ובוז, שהגם שידבר דבר לא נכון באמונה, אין אדם נתפס על צערו, ורואה הוא שכולם נהפכו לאויבים לו, וכאילו באו להוסיף מכאוב על מכאוביו וירדפוהו כצרים מבלי חמלה, והוא מוסר משפטו לדורות הבאים אשר יצדיקוהו בריבו, ומוסר דין עליהם לשמיים, על אשר ירדפו איש נגוע חולי כמוהו ונכאה לבב למותת, וסיפר צערו וצרתו, ומזהירם שיפחדו מעונש ה' על אונאת דברים אשר יונוהו תחת אהבתם.
פסוק ב
פסוק ג
ביאור המילות
פסוק ד
פסוק ה
"ותוכיחו עלי חרפתי", שמן היסורים עצמם תוכיחו את חרפתי. שמזה תבררו שעוני גדול מנשוא. אין מזה ראיה כי.
פסוק ו
פסוק ז
ביאור המילות
פסוק ח
ביאור המילות
פסוק ט
פסוק י
"ויסע את תקותי כעץ" שעוקרים אותו משרשיו. כן עקר תקותו עם השורש. והוא מה שייסר את גופו במכאובים שאין להם רפואה:
פסוק יא
"ויחשבני", והאף "חשב אותי" שאני "לו כצריו". ועי"כ.
פסוק יב
"ויכבשו את דרכם עלי עד שחנו סביב לאהלי". ורמז בזה אם על גדודי שבא וכשדים שגרה עליו אף ה' בראשונה. אם על ריעיו שהם ג"כ גדודי אף ה' אשר יחשבו אותו כאחד מצוררי ה' המכחישים השגחתו. והמה לוחמים בו בדברים קשים ומרים בקנאתם לה':
פסוק יג
פסוק יד
פסוק טו
ביאור המילות
פסוק טז
פסוק יז
פסוק יח
פסוק יט
"מתי סודי וזה אהבתי, כולם תעבוני ונהפכו בי" לאויבים:
פסוק כ
ביאור המילות
פסוק כא
פסוק כב
פסוק כג
"מי יתן שיכתבון מלי". ומוסיף שמי יתן אשר מלי "יוחקו בספר". להיות לזכרון לדור הבא. ומוסיף מי יתן אשר.
ביאור המילות
פסוק כד
פסוק כה
פסוק כו
ביאור המילות
פסוק כח
פסוק כט
"כי חמה עונות חרב". העון שבעבורו בא החרב לכלות ולהשחית שהוא עון של אונאת דברים. בא בחמה גדולה. כמ"ש כל אלמנה ויתום לא תענון כי אם ענה תענה אותו וכו' וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב, "למען תדעון שדין" ואז תדעו שיש דין ומשפט בעולם. כפי שטתכם שהכל בדין ובמשפט אשר תאמרו עתה בפה ולא תדעון אותו בידיעה ברורה. כי לא תגורו מפני עונש ותענו את ריעכם בדברים מרים. ואז תדעון שיש דין:
<< · מלבי"ם על איוב · יט · >>