מלאכת שלמה על שבת יא
<< · מלאכת שלמה · על שבת · יא · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
הזורק: זריקה תולדה דהוצאה והוצאה נפקא לן מקרא דכתיב ויעבירו קול במחנה ומשה במחנה לויה הוה שהרי הכל היו מצוין אצל משה רבינו וקאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתו מרה"י לרה"ר וקרא בשבת קאי דילפינן ליה העברה העברה מיום הכפורים כתיב הכא ויעבירו קול וכתיב התם והעברת שופר מה להלן ביום איסור אף כאן ביום איסור והכנסה נפקא לן מסברא מכדי מרשות לרשות הוא מה לי אפוקי מה לי עיולי. והביאוה תוס' ז"ל ריש מכלתין פ"ח דף פ':
בפי' ר"ע ז"ל והוא שהיה רוחב הדרך י"ו אמה. אמר המלקט כעגלות שבמדבר דארבע עגלות היו שתים הולכות לפנים ושתים לאחוריהן ורוחב כל שְׁתַּיִם עשר אמות וחמש אמות בין כל עגלה ועגלה הרי ט"ו אמות ואמה אחת דקאי בן לוי דאי משתלפי קרשים זו מזו נקיט להו.
עוד בפירושו ז"ל ופירוש כרמלית וכו' אמר המלקט בירושלמי מפרש כרמלית כמו כרמל שפירושו רך מל שאינו לא לח ולא יבש אלא בינוני כך כרמלית אין לו לא דין רה"י ולא דין רה"ר. ורש"י ז"ל פי' בפ"ק דמכלתין דף ג' כרמלית לשון יער וכרמל שאינו לא הילוך תמיד לרבים ולא תשמיש רה"י ע"כ: וכתב הרמב"ם ז"ל בריש מכלתין ומי שיוציא מאחד מן הרשויות לכרמלית או מכרמלית לאחד מהם יתחייב מלקות אם הוא מזיד ע"כ. ר"ל מלקות מדרבנן דהיינו מכת מרדות:
ר' עקיבא מחייב: ומיהו לא מחייב ר' עקיבא אלא אחת דהיינו משום הוצאה אבל משום הכנסה לא דהכנסה תולדה היא ושמעינן ליה לר"ע במסכת כריתות דלא מחייב אתולדה במקום אב. הר"ן ז"ל:
וחכמים פוטרין כיצד וכו': בגמ' איכא פלוגתא על האי פלוגתא דר' עקיבא ורבנן דאיכא למ"ד דבלמטה מעשרה פליגי ובהא פליגי דמ"ס קלוטה כמו שהונחה דמיא ומ"ס לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא אבל למעלה מעשרה ד"ה פטור ולא ילפינן זורק ממושיט ואיכא מאן דסבר דבלמעלה מעשרה פליגי ובהא פליגי דמ"ס ילפינן זורק ממושיט ומ"ס לא ילפינן זורק ממושיט אבל למטה מעשרה ד"ה חייב וכתבו תוס' ז"ל תימא למאן דמוקי פלוגתא דר"ע ורבנן בלמטה מעשרה לא אתי שפיר כיצד דהא לא קאי אדלעיל דהכא איירי בגזוזטראות למעלה מעשרה דומיא דעגלות ואפי' ר"ע נמי מודה התם ולמאן דמוקי פלוגתייהו למעלה מעשרה אתי שפיר ומיהו יש בירושלמי איכא דתני כיצד ואיכא דלא תני כיצד ומפרש התם דההוא אמורא דמוקי פלוגתא למעלה מעשרה תני כיצד וההוא דמוקי לה למטה מעשרה לא תני כיצד עכ"ל ז"ל וברפ"ק דשבת דף ד' וגם בפ' מרובה (בבא קמא דף ע') מוכח ג"כ דר' עקיבא ס"ל קלוטה כמי שהונחה דמיא וגם רבי ס"ל דקלוטה כמי שהונחה דמיא אם הוא ברה"י מקורה כדאיתא התם פ"ק דשבת דף ה' וכדכתיבנא נמי בפ' הזורק דגיטין סי' ג'. ובברייתא בגמ' קתני בהדיא תוך שלשה ד"ה חייב למעלה מעשרה אינו אלא משום שבות משלשה ועד עשרה ר"ע מחייב וחכמים פוטרים ורבינו עובדיה ז"ל דבריו מוקשים קצת כמו שכתוב בתוספות יו"ט במתני' דבסמוך:
שתי גזוזטראות: אית דתני גזוזטראות ואית דתני גזוזטאות ויש גזוזטריות ויש גזוזריות ויש גצוצריות ויש גצוצטריות ואית דתני כצוצריות ואית דתני כסוסטריות כן כתב בערוך:
פטור: שלא מצינו זריקה והושטה במלאכת המשכן מרה"י לרה"י ורוחב רה"ר מפסיק ביניהם שלא היתה עבודת הלוים כך להושיט קרשים מעגלה לעגלה שבצדה אלא לעגלה שלפניה ושלאחריה שד' עגלות היו לבני מררי שהיו נושאין קרשי המשכן והן הולכין שתים כאחד זו בצד זו וכשהיו פורקים המשכן לטעון על העגלות היו מעמידין העגלות כדרך הליכתן שתים זו אצל זו סמוך למשכן ושתים זו אצל זו לפניהם דרך הליכתם לארך רה"ר שהיו רוצין להלך אחר עמוד הענן ההולך לפניהם ופורקי המשכן היו מושיטין הקרשים לאותם שעל שתי העגלות הסמוכות למשכן והם מושיטין אותם לשלפניהם אבל מעגלה לעגלה שבצדה לא היו צריכין להושיט שהרי שתיהן סמוכות לפורקי המשכן רש"י ז"ל: ולהיות כי ראיתי מי שחלק עמי בהבנת פירוש דברי רש"י ז"ל לכן ראיתי לצייר פה צורה זו כפי הנראה לע"ד ובהסכמת חכמים אחרים עמדי י"צ וזו היא הצורה:
%?[משכן עגלה והיא. רשות היחיד כנגד עגלה והיא רשות היחיד לא היו מושיטיו מזו לזו שבצדה שום קרש ולא אותה לזו שהרי אתה רואה ששתיהן סמוכות למשכן אלא כל אחת משתי אלו העליונות היתה צריכה להושיט לשלפניה בשעת נסיעה דהיינו לשתים המצוירות למטה: לא היו מושיטיו מזו לזו שבצדה שום קרש ולא אותה לזו שהרי אתה רואה ששתיהן סמוכות למשכן אלא כל אחת משתי אלו העליונות היתה צריכה להושיט לשלפניה בשעת נסיעה דהיינו לשתים המצוירות למטה: רשות הרבים רשות הרבים עגלה והוא רשות היחיד ושעל גבה היתנ מושיטה לה הקרש מפני שזו רחוקה מן המשכן והן שתי עגלות זו אחר זו וכל א' משתי עגלות אלו התחתונות בשעת פריקה היו צריכות הן להושיט למצוירות על גביהן: רשות הרבים עגלה והוא רשות היחיד ושעל גבה היתנ מושיטה לה הקרש מפני שזו רחוקה מן המשכן והן שתי עגלות זו אחר זו וכל א' משתי עגלות אלו התחתונות בשעת פריקה היו צריכות הן להושיט למצוירות על גביהן: ]?
נמצא לפי זה שהשתי עגלות המצוירות ראשונה הן נקראות זו כנגד זו שהרי רה"ר בינתים והן כנגד שתי כצוצריות זו כנגד זו דתנן בהו המושיט והזורק מזו לזו פטור שלא היה ג"כ עבודת הלוים להושיט מזו לזו שכנגדה כנזכר לעיל ומאי דתנן היו שתיהן בדיוטא אחת דזורק פטור ומושיט חייב שכך היתה עבודת הלוים הנך רואה שהיו צריכין הלוים להושיט מעגלה לעגלה דהיינו אותן המצוירות זו למטה מזו שבשעת טעינה הסמוכה למשכן מושיטה לשלפניה ונקרא לפי זה זו אחר זו הסמוכה למשכן אחרי זו הרחוקה ממנו שבצדה ובשעת פריקה מושיטה זו הרחוקה מן המשכן לסמוכה למשכן להקים המשכן ולפי זה זו אחר זו יהיה פירושו זו הרחוקה אחר זו הסמוכה למשכן ולפי זה תנינן במתני' שלשה צדדין לפטור ואחד לחיוב ובזה הנדון דומה לראיה בכל אפניו כך נראה לענ"ד וכמו שכתבתי לפי שיטת רש"י ז"ל. אכן הרמב"ם ז"ל פי"ג דהל' שבת נראה שהיתה לו שטה אחרת וז"ל המושיט מרשות היחיד לרה"י ורשות הרבים באמצע חייב ואפילו הושיט למעלה מאויר רה"ר שכן היתה עבודת הלוים במשכן מושיטין את הקרשים מעגלה לעגלה ורה"ר בין שתי העגלות וכל עגלה ועגלה רה"י בד"א כשהיו שתי רשויות היחיד בארך רה"ר כמו שהעגלות מהלכות ברה"ר זו אחר זו אבל אם היו שתי הרשויות בשני צדי רה"ר אף המושיט מרה"י זו לרה"י שכנגדה פטור ע"כ. וכתבו תוס' ז"ל שתי גזוזטראות מיירי שסתום מלמטה בשום דבר ואין גדיים בוקעין תחתיהן או שיש מחיצות למעלה מן הגזוזטרא דתו לא חיישי לבקיעת גדיים וכן עגלות היו רה"י אע"פ שתחתיהן רה"ר לפי שיש מגוף העגלה עד למעלה מן הקרשים הרבה יותר מעשרה עכ"ל ז"ל. ירושלמי רב אמר לית כאן פטור אלא מותר. עוד שם. המושיט חייב ר' אחא בשם ר' מיאשא ובלבד ע"י שנים בכל אתר את אמר שנים שעשו פטורין והכא את אמר שנים שעשו חייבין שנייא היא שכך היתה עבודת הלוים באהל מועד שתי עגלות זו אחר זו ברה"ר מושיטין את הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין תני בר קפרא שלא לנהוג בקדשים בזיון וכאן פירש רש"י ז"ל מפני כובדן אמנם בפ"ק דמכלתין דף ד' פירש ולא היו זורקין אותן כדי שלא יתקלקלו: וי"ס דגרסי הזורק פטור והמושיט חייב שכך היתה וכו'. וכתב הר"מ דילונזאנו ז"ל רי"ף ורש"י ור"ע ז"ל גרסי הזורק פטור והמושיט חייב וכן נ"ל עיקר אע"פ שבנכ"י והרא"ש ור"מ ובבבלי וירושלמי המושיט חייב והזורק פטור ע"כ:
שתי עגלות זו אחר זו: פי' וכן שתי עגלות אחרות זו אחר זו בצדיהן של אלו השתים מושיטין אלו לאלו גם כן וקל להבין דאי לא תימא הכי הא ד' עגלות הוו:
חולית הבור והסלע וכו': לשון ר"ע ז"ל עד ואשמועי' דבור וחולייתו וכו'. אמר המלקט מדה"ל למיתני הבור. הסלע ודרך התנא להשמיענו בקוצר אע"פ שכבר שנה אותו במקום אחר בערובין בור ברה"ר וחולייתו גבוהה עשרה טפחים חלון שעל גביו ממלאין ממנו בשבת ומוקמינן לה התם בסמוכה לה וקמ"ל דבור וחולייתו מצטרפי' לעשרה וה"נ אשכחן בברכות דאמרי' מלתא אגב אורחיה קמ"ל אע"ג דמשנה שלימה היא א"נ מיתורא דמתני' שמעינן דמצטרפין לד' ולהשתמש על גבה מיירי משום דמנח עליה מידי ומשתמש ואתי שפיר דקתני גבוהין ונקט נמי על גבן תוס' ז"ל ועיין במ"ש ז"ל בפ' חלון (עירובין דף ע"ח) והביאוה הם ז"ל בפ"ק דסוכה דף ד' ובפ"ק דסנהדרין דף ט"ז:
הנוטל מהן והנותן על גבן חייב: כתבו תוס' ז"ל דמשמע ליה לתלמודא דמיירי בכל ענין בין בזורק בין במושיט כדמיירי ברישא ע"ש:
הזורק ד"א בכותל: בפ"ק דשבת דף ז' אוקמה אביי והכריח דמתני' דקתני כזורק באויר מיירי בכותל דלית ביה חור שינוח בו החפץ הנזרק. וז"ל הרב המגיד פי"ד מה' שבת הי"ח ודוקא בדבילה שמינה שכיון שהוא תוך עשרה על פני הכותל חייב אבל אם נחה בחור שברה"ר כל שהוא פטור שחורי רה"ר אינם כרה"ר ע"כ:
והזורק בארץ ד' אמות חייב: גרסי':
ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב: לא שנפל לארץ דא"כ לא צריכא למימר אלא שהרוח גלגלתו מן האויר לתוך ד' אמות רש"י ז"ל. ומכ' בגמ' והוא שנח ועמד קצת קודם שנתגלגל ופי' רש"י ז"ל וה"ה אם אחזתו הרוח באויר ועכבתו מעט ואח"כ הכניסתו דחשיב נמי הנתה אם בתוך שלשה הוא ע"כ:
וכמה יהא רקק מים וכו': כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:
רקק מים ורה"ר מהלכת בו: האי דכפליה תנא וכו' עד סוף לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט עוד מתרץ בגמ' דהא דנקט רקק רקק תרי זימני חד בימות החמה וחד בימות הגשמים וצריכא דאי תנא חדא ה"א ה"מ בימות החמה דעבידי אינשי דמסגי לאקורי נפשייהו אבל בימות הגשמים לא ואי אשמועי' בימות הגשמים דכיון דמיטנפי לא איכפת להו אבל בימות החמה אימא לא קמ"ל. עוד מתרץ בגמ' דסד"א ה"מ דהוי רה"ר היכא דהוי רחבו ד"א שאין דרך לפסעו אלא להלך בו אבל היכא דלא הוי ד' דמיפסע פסעי לה אימא לא קמ"ל. והילוך הילוך תרי זימני מפרש בגמ' חד לאשמועי' דהילוך ע"י הדחק שמיה הילוך וחד לאשמועי' דדוקא הילוך ע"י הדחק שמיה הילוך אבל תשמיש לרבים ע"י הדחק כגון גומא ט' ברה"ר אע"ג דחזיא לאצנועי ביה כומתא וסודרא לא הוי תשמיש למהוי ההיא גומא רה"ר כעמוד ט' ברה"ר שהרבים מכתפין עליו דקיי"ל דהוי ר"ה:
ומן הספינה לים: ראיתי קצת מוחקים זו הבבא ובפסקי הרא"ש ז"ל בלבד הוא שלא מצאתיה ואיני יודע טעם למה. אח"כ מצאתי שגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקה וכתב שכן מצא בכל הסכרים:
ואם אינם קשורות אע"פ שמוקפות אין מטלטלין מזו לזו: כתוב במרדכי וכגון שאין הספינות גבוהות מן המים עשרה טפחים דאי גבוהות קא מפיק מרה"י לרה"י דרך מקום פטור ושרי אפי' רה"ר בינתים ע"כ: ופי הרמב"ם ז"ל מוקפות הוא שיקיף ביניהם כלום מחיצה מיריעות וכיוצא בהם ע"כ וכן פי' ביד ספ"ג דהלכות ערובין:
הזורק ונזכר: ירושלמי כיני מתני' והזיד וקשיא אלו ירה חץ להרוג בו את הנפש והתרו בו וחזר בו שמא כלום הוא הוי סופך מימר והזיד:
בפי' ר"ע ז"ל א"נ לא נזכר וכו'. אמר המלקט כרבא דאמר רישא מילי מילי קתני: עוד בפי' ז"ל בד"א כשחזר ושכח וכו'. אמר המלקט כרב אשי דאמר חדא קתני. ומהרמב"ם ז"ל נראה שהעתיק ר"ע ז"ל ומ"מ ספק אצלי אם יש חסרון לשון בפי' ר"ע ז"ל והכי איבעי ליה למימר ורב אשי פי' מתני' הכי הזורק ונזכר וכו' פטור הא נחה חייב ובד"א וכו' או ואיכא בגמ' מאן דמפרש מתני' וכו':
או שנשרפה: בעודה באויר כגון בשלהבת אבל אם נתכוין לזרוק שתנוח בפי הכלב או בפי הכבשן ונשרפה אמר רבה בגמ' דחייב דמחשבתו משויא ליה מקום והכי נמי תנן בכריתות פ' אמרו לו אם היתה שבת והוציאה בפיו חייב דאע"פ שאין דרך להוציא בפיו מחשבתו שצריך לאכלה בהליכתו אחשבה להוצאה זו בפיו:
עד שלא נעשה חבורה: ראיתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל עד שלא נעשתה חבורה:
זה הכלל: לאתויי נמי מעביר חפץ וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט הכי אוקי לה רבא באוקימתא קמייתא דאוקי הוא בגמ' וגם לאוקימתיה בתרייתא שהביא ר"ע ז"ל וכמו שכתבתי מתוקם זה הכלל לאתויי מעביר חפץ שפיר טפי: וכתבו תוס' ז"ל וההיא דזרק לעשות חבורה מיירי בליכתא ומיתנא כדאוקי לה רב כהנא וכגון שנתכוין לעשות חבורה דהאי משום זכירה הוא דמיפטר שהיה בידו להחזיר החבל ולעכב זריקת הלכתא שהוא עץ קטן כפוף הקשור במיתנא שהוא החבל ונמצא סופו זדון הוא הא לא נזכר חייב ואע"ג דאגדו בידו דחיוביה לאו משום זריקה הוא אלא משום חבורה ואין ר"י יודע למה הוצרך להשמיענו ההיא דחבורה דמה ליה חבורה מה ליה מעביר ע"כ. וק"ק דאמאי איצטריך לתנא למיתני תחלתן שגגה וסופן זדון תחלתן זדון וכו' דהא סגי במאי דכבר תנא זה הכלל כל חייבי חטאות אינם חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה: