מלאכת שלמה על סנהדרין ב
<< · מלאכת שלמה · על סנהדרין · ב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כהן גדול דן וכו': ביד פ"ה דהלכות כלי המקדש סי' ד' ה' ו' ח' ט' י'. ובפ"א דהלכות עדות סי' ג'. ובגמרא פריך כ"ג דן וכו' פשיטא וכי משום חשיבותו מגרע גרע וכיון דדן איהו נמי דנין אותו משום התקוששו וקושו ומשני איידי דקא בעי למיתני מלך לא דן ולא דנין אותו תנא נמי כ"ג דן ודנין אותו ואיבעית אימא הא קמ"ל כדתניא וכו' דכ"ג שהרג בשוגג גולה דלא תימה מאן דאית ליה תקנתא בחזרה ליגלי אבל כ"ג שאינו יוצא משם לעולם כדתנן בפ' שני דמסכת מכות אימא לא ליגלי קמ"ל דלנוס שמה כל רוצח אמר קרא ואפילו כ"ג במשמע ומסיים תו בברייתא כפי מאי דמפרש לה תלמודא ואם עבר כ"ג על עשה ועל לא תעשה הרי הוא כהדיוט לכל דבריו ודנין אותו בשלשה דסד"א הואיל ותנן בפירקין דלעיל אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כ"ג אלא על פי ב"ד של ע"א דילפינן ליה מדכתיב כל הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול והא דרוצה לומר כל דבריו של גדול קמ"ל דלא. דמי כתיב דברי גדול הדבר הגדול כתיב דבר גדול ממש:
מעיד ומעידין אותו: האי מעיד מוקי לה בגמרא מעיד דוקא לבן המלך משום כבוד כ"ג שאינו כבודו להעיד לאחרים ואפילו לבן המלך שלא בפני המלך לא אלא דוקא לבן המלך בפני המלך והדר אזיל מלך משום שהמלך אינו דן שהרי אין מושיבין מלך בסנהדרין אלא המלך אזיל ליה ומעיינינן אנן בדינא. אכן הרמב"ם ז"ל בין בפי' המשנה בין שם בהלכות כלי המקדש בין שם בהלכות עדות פירש שעדות זו למלך היא מיוחדת וכבר נדחק לתרץ בעדו מהרי"ק ז"ל שם בהלכות כלי המקדש ע"ש:
אינו: יוצא אחר המטה דילמא אתי למנגע מתוך טרדתו והיינו דאזהר קרא ומן המקדש לא יצא מקדושתו לא יצא כלומר יתרחק מן הכיעור שלא יבא לידי טומאה דאי ס"ד דלא יצא כל עיקר משמע א"כ אפילו לביתו נמי לא והאי קרא בכ"ג אונן כתיב דכתיב לעיל מיניה לאביו ולאמו לא יטמא רש"י ז"ל:
אלא הן נכסין והוא נגלה: פי' הם נכסין מן המבוי הזה ונכנסין למבוי אחר הוא נגלה באותו מבוי שיצאו הם ממנו וכן בכל המבואות כשהם נכסים הוא נגלה מהם הר"ר יהוסף ז"ל והגיה גם בסיפא הם נכסים והוא נגלה וכתב כן מצאתי בספר אחד אך ברוב ספרים לא גרסינן אלא פעם אחת הן נכסין והוא נגלה וזו הגרסא שבספרים נראה לי עיקר אך גרסת הדפוס אינה נראית לי הם נכסין והוא נגלה והן נגלין והוא נכסה עכ"ל ז"ל. וז"ל ספר לקח טוב בפ' אמור דף כ"ב שאינו רשאי לצאת אחר המטה עמהם אבל יוצא אחריהם ברחוב כשהם נכסין ממנו הוא נגלה במבוי האחר עד שיצא עד פתח העיר עכ"ל. ובת"כ פרשת שמיני במכלתא דמלואים סי' כ"ח יליף לה מקרא דכתיב ומפתח אהל מועד לא תצאו וגו':
ר' יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש שנא': ובת"כ פרשה ב' דפ' אמור:
וכשהוא מנחם וכו': תוס' ר"פ משוח מלחמה. ותניא בגמרא כשהוא עומד בשורה לנחם את האחרים סגן ומשוח מלחמה עומדים בימינו ואמר רב פפא ש"מ מהא ברייתא דהיינו סגן היינו ממונה דמתני' דקתני הממונה ממצעו בינו לבין העם. וכתבו תוס' בשם רבינו יעקב ב"ר יהוצדק ז"ל דמשמע ממתני' גם כשהוא מתנחם מאחרים הממונה ממצעו ומוסיף הוא וכל העם אומרים לו וכו' וגם מן הברייתא מוכח כן. והקשו תוס' ז"ל שם ר"פ משוח מלחמה דהתם בגמרא אמרינן דסגן לאו היינו ממונה ותרצו דודאי ממונה היה לדברים שמינוהו אחיו הכהנים כדתנן א"ל הממונה אבל מן התורה אין לו שום מינוי ושררה יותר על אחיו הכהנים ואינו אלא כעין מנוי אמרכל וגזבר שגדלוהו אחיו הכהנים ע"כ ועיין במ"ש בשם הירושלמי פ"ג דברכות:
וכשמברין אותו וכו': ירושלמי פ' מגלחין דף פ"ג. וביד כולה מתני' עד סוף סי' ב' ספ"ז דהלכות אבל:
המלך לא דן וכו': ריש פירקין ומכאן עד סוף פירקין איתנהו לשלשים מעלות של מלך לפי מה שפירש בערוך ערך מלך:
לא מעיד: בפ' שבועת העדות (שבועות דף ל"א) מפ' דמדאורייתא לא חזי ופי' רש"י וגם הר"ן ז"ל דמדאורייתא לא חזי משום דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך והבא להעיד צריך לעמוד לפני הדיינים ודרך בזיון הוא לו ע"כ:
לא חולץ וכו': תוס' פ' ואלו נאמרין (סוטה ד' מ"א):
זכור לטוב: דאע"ג שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול מצוה שאני:
אמרו לו אם רצה אין שומעין לו: כך מצאתי מוגה:
ואין נושאין אלמנותו: לאו דוקא דה"ה גרושתו:
שנאמר ואתנה לך את בית אדוניך: כך צריך להיות. וביד פי' שני דהלכות סנהדרין סי' ה' ובספי"א דהלכות עדות וכוליה פירקין בפרק שני ובפ"ג דהלכות מלכים. והקשה מהרי"ק ז"ל שם בפ"ג דהלכות מלכים דמאי מייתי מקרא דבית דוד דמי נימא דדוקא לבית דוד הוא דדנין הא לבית ישראל אין דנין קשיא היאך דנוהו לינאי המלך ועוד מאי האי דקאמר אבל מלכי בית דוד וכו' הא מזמן שמעון בן שטח לא מצינו מלך לבית דוד לכך אני אומר שדברי רב יוסף שאמר לא שנו אלא מלכי ישראל וכו' ה"פ כיון שמצינו בבית דוד שהזכיר הכתוב בהם דינו לבקר משפט אע"פ שהיה נארע תקלה על ידן לא היו גוזרין המלך לא דן ולא דנין אותו שלא לחלוק על דברי הכתוב אבל במלכי ישראל כל שאירע תקלה על ידן יש לנו הרשות לגזור שלא דן ולא דנין אותו וה"ק כשגזרו לא גזרו אלא על מלכים העומדים מבית ישראל אבל אם יעמדו מלכים מבית דוד לא גזרו עליהם ע"כ:
ירושלמי: אית תנאי תנו הנשים מהלכות תחלה והאנשים אחריהם מפני שהן גרמו מיתה לעולם ואית תנאי תנו אנשים תחלה מפני כבוד בנות ישראל שלא יהיו מביטין בנשים:
לא היה הדבר אלא לפייס: מן דהוה מפייס לנשייא הוה מפייס לגוברייא ומן דהוה מפייס לגוברייא הוה מפייס לנשייא ע"כ. וז"ל הבבלי ת"ר מקום שנהגו נשים לצאת אחר המטה יוצאות לפני המטה יוצאות ר' יהודה אומר לעולם נשים לפני המטה יוצאות שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר שנאמר והמלך דוד הולך אחר המטה א"ל לא היה הדבר אלא לפייס את העם ונתפייסו שהיה דוד יוצא מבין האנשים ונכנס לבין הנשים ויוצא מבין הנשים ונכנס לבין האנשים שנאמר וידעו כל העם וכל ישראל כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר. ופי' רש"י ונ"י ז"ל שכן מצינו בדוד ואי ס"ד נשים אחר המטה והא לאו אורחיה דדוד לילך עם הנשים ע"כ. פי' לפירושו ז"ל אלא ודאי מאחר שהלך דוד לפייס את הנשים משמע שהיו הולכות הנשים לפנים שהיה אפשר לאנשים שלאחריו לראות איך היה הולך אצלן רק לפייסן כנלע"ד כדי לישב קצת דעת ר' יהודה לחכמים. וראיתי שמחק הר"ר יהוסף ז"ל מלת את העם:
כל העם מסובין וכו': פ' ואלו מגלחין (מועד קטן דף כ"ז) ובפ' הנודר מן הירק (נדרים דף נ"ו.) ועיין במ"ש שם בנדרים פ"ז סימן ה' על ענין דרגש:
ומוציא למלחמת הרשות: בגמרא פריך הא תנא ליה חדא זימנא בפירקין דלעיל אין מוציאין למלחמת וכו' ומשני איידי דתנא כל מילי דמלך תנא נמי מוציאין למלחמת הרשות:
ופורץ לעשות לו דרך: ללכת לכרמו ולשדהו דכתיב ירום לבבו מאחיו גדלהו משל אחיו כדדרשינן והכהן הגדול כן נראה בעיני רשב"ם ז"ל בפ' המוכר פירות (בבא בתרא דף צ"ט.) וביד דפ"ה דהלכות מלכים ומלחמותיהן סי' ג':
בוזזין: ונותנין לפניו כך צ"ל:
ונוטל חלק בראש: פי' מחצית הביזה כלומר נוטל מחציתה בראש ר"ל שהוא בורר לעצמו המחצית היפה בראשונה והמחצית הנשאר יחלוקו אנשי הצבא ביחד עם האנשים היושבים על הכלים אבל אוצרות המלכים שכובש כולן למלך וכן כל הרוגי מלכות ממונם למלך וכמו שנכתוב בסמוך בס"ד:
אלא י"ח: שהרי דוד היו לו ששה נשים דעגלה זו מיכל ואלה שמות נשיו אחינועם ואביגיל ומעכה וחגית ואביטל ועגלה שהיא מיכל ונקראת עגלה שהיא חביבה עליו כעגלה ואיכא מאן דדריש מקרא דכ"ד נשים לקח ותו איכא תנא דדריש מקרא שלקח מ"ח אבל תנא דידן דריש הכי דמה כהנה קמא שית אף כהנה בתרא שית אע"ג דכתיב וכהנה בוי"ו. ודעת הרמב"ם ז"ל שם בהלכות מלכים פ"ג ששמנה עשר דדוד היו בין הנשים והפילגשים הכל י"ח. אבל הראב"ד ז"ל שם בהשגות ס"ל נשים י"ח חוץ מן הפילגשים ושם יישב מהרי"ק ז"ל בכסף משנה הפסוקים בין להרמב"ם בין להראב"ד ע"ש ושם הביא הכ"מ ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל שאף פילגשים אינו יכול להוסיף יותר על י"ח ע"ש:
ר' יהודה אומר מרבה הוא לו וכו': בגמרא פריך למימרא דר' יהודה דריש טעמא דקרא ור"ש לא דריש טעמא דקרא והא איפכא שמעינן להו דתניא אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה שנאמר לא תחבול בגד אלמנה דברי ר' יהודה רש"א עשירה ממשכנין אותה לפי שאינה צריכה לאותו כסות להחזירה בלילה עניה אין ממשכנין אותה שמתוך שאתה חייב להחזירו לה אתה משיאה שם רע בשכנותיה ומשני בעלמא ר' יהודה לא דריש טעמא דקרא ושאני הכא דמפרש קרא גופיה טעמא מה טעם לא ירבה לו משום דלא יסור לבבו ור"ש אמר לך מכדי בעלמא דרשינן טעמא דקרא א"כ ליכתוב קרא לא ירבה לו ולישתוק ואנא אמינא מה טעם לא ירבה משום דלא יסור לא יסור למה לי אפילו אחת ומסירה את לבו ה"ז לא ישאנה א"כ למה נאמר לא ירבה לו נשים אפי' כאביגיל:
כדי ליתן לאכסניא: ס"א אספניא והנכון אפסניא שלו והר"ר יהוסף ז"ל [הגי'] אפסוניא: וילפינן ליה ממלת לו דכתיב גבי כסף וזהב. ונראה דר"ל שלא ירבה כסף וזהב כדי להתנאות בו או כדי להתגאות בו אלא יכול להרבות כסף וזהב כדי ליתן לחילותיו ממנו כל ימי מלכותו וכדתניא בברייתא הכא בגמרא כל הארצות שכובש הרי אוצרות המלכים למלך וכן ג"כ כל הרוגו המלך ממונם למלך כראיתא בפ' נגמר הדין והביאם הרמב"ם ז"ל בפ' רביעי דהלכות מלכים ומלת כדי לפי זה אינה בדקדוק לשון שיעור כך נלע"ד ועיין שם בהרמב"ם ז"ל פרק שלישי:
וכותב: לו ס"ת לשמו ביד בהלכות ס"ת פ"ז סי' ב ובפ' שני דהלכות מלכים ומלחמותיהם:
יוצא למלחמה והיא עמו נכנס והיא עמו יושב בדין והיא אצלו: כן הגיה הרב הנזכר:
שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו: ומהכא נמי ילפינן דאינו נכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא דבעינן מקום הראוי לקרות כדכתיב וקרא בו:
אין רוכבין על סוסו וכו': פרק חלק (סנהדרין דף צ"ה:)
ולא כשהוא ערום ולא בבית המרחץ: מצינן למימר דלא זו אף זו קתני ל"מ ערום בשאר דוכתי אלא אפילו במרחץ שדרך בני אדם להיות שם ערומים אפילו הכי אסור לראותו שם ערום אי נמי דהכי קאמר במרחץ אסור לראותו אפילו לבוש ולשון הרמב"ם שם ביד כך ואסור לראותו כשהוא ערום ולא כשהוא מסתפר ולא כשהוא בבית המרחץ ולא כשהוא מסתפג ע"כ:
כשהוא מסתפר: ס"א מסתפג הרי"א ז"ל. ולפי זה נוכל לפרש ולא כשהוא בבית המרחץ אפי' שחציו לבוש רצוני לומר שאין על גביו רק חלוק או אפילו אין כל מלבושיו עליו אסור לראותו דומיא דמסתפג דדמי ללבוש קצת כך נלע"ד:
שתהא אימתו עליך: פי' רש"י ז"ל בפ' שני דכתובות דף י"ז שום תשים עליך מלך. ישראל הוזהרו שישימו עליהם שימות הרבה כלומר שתהא אימתו עליהם הלכך אין כבודו מחול שלפיכך ריבה הכתוב שימות הרבה ע"כ. אבל קשה לע"ד דפרק החולץ ובפרק עשרה יוחסין דרשינן ליה לכל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך ואפילו ריש גרגותא ושמא שקולים הם ויבאו שניהם אי נמי דאי לההיא דרשא לחודא אתי ליכתוב שום תשים מלך ולישתוק אבל השתא דכתב שום תשים עליך מלך ש"מ תרתי ועיקר דרשא מעליך אי נמי ליכתוב הכי שום תשים מלך עליך אבל השתא דסמך מלת עליך לשום תשים למידרש נמי הא שישימו עליהם שימות הרבה להזהר בכבודו כנלע"ד: