מלאכת שלמה על חולין ו

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א עריכה

כסוי הדם וכו':    עד סוף הפרק בת"כ פ' אחד עשר דפרשת אחרי מות. וביד פי"ד דהלכות שחיטה. ובטור יו"ד סימן כ"ח:

ונוהג בחיה ובעוף:    בכל בו סוף סימן ק"ח טעם למה זכו חיה לכסות דמן יותר מבהמות לפי שכשהפילה רבקה את עצמה מעל הגמל כשראתה את יצחק נשרו בתולותיה והיה יצחק חושד לאליעזר שבא עליה וספר לו הענין נולו שנאמר ויספר העבד ליצחק והביאו אל המקום שנפלה והראה לו דם הבתולים כי באתה חיה אחת ושמרה אותו שלא לקקוהו הכלבים ושאר חיות השדה ואית דאמרי אריה היה שבא ושמר אותו ולכן זכתה כל חיה נאכלת לכסות דמה ועוף נמי לפי שלימד לקין לקבור הבל אחיו כמו שמפורש בתנחומא ע"כ:

בחולין אבל לא במוקדשין:    אי בקדשי מזבח דאמר קרא ושפך וכסה מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכסוי יצאת חטאת העוף שאע"פ שראויה לאכילה לכהנים מחוסרת שפיכה גרירה מעל קיר המזבח וכסוי ואי בקדשי בדק הבית שהן אסורין בהנאה אם שחטן פטורין מכסוי לר"מ משום דבעי' העמדה והערכה ואינו יכול לפדותם אפילו הן קדשי בדק הבית כדאיתא בגמרא בפ' בתרא דתמורה ואע"ג דלר"מ שחיטה שאינה ראויה לאכילה שמה שחיטה רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי וס"ל בשחיטה שאינה ראויה כר"ש וכר' מאיר בהעמדה והערכה דאפי' קדשי בדק הבית בעי העמדה והערכה. ואב"א כוליה ר"ש דאמר במתני' דהתם סימן ג' קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה ומפיק לה דפטורים מכסוי דאמר קרא ושפך וכסה מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכסוי יצא זה שמחוסר שפיכה פדייה וכסוי ומר בר רב אשי מייתי לה מקרא דכתיב חיה או עוף מה חיה סתמא אינה קדש שאינה ראויה להקריב אף עוף אינו קדש:

במזומן ובשאינו מזומן:    פי' בקונטרס דמשום שלוח הקן איצטריך למיתני דתנן לקמן דאינו נוהג אלא בשאינו מזומן וקשה לפירושו דא"כ בכל הני פירקין ה"ל למיתני באותו ואת בנו ובגיד הנשה ובכל הבשר ונראה לפרש דאיצטריך למתנייה הכא משום דכתיב כי יצוד דלא תימא דוקא באינו מזומן קמ"ל דאף במזומן נהיג דהא כתיב ציד מכל מקום כדאיתא בגמרא. תוס' ז"ל:

ואין שוחטין אותו:    טור א"ח סימן תצ"ח:

משנה ב עריכה

וקדשים בחוץ וכו' ר"מ מחייב:    דלא כמתני' דלעיל דקתני בחולין אבל לא במוקדשים וכדכתבי' במתניתין דלעיל. ועיין בתוס' דפירקין דף פ"ד דבור המתחיל מה חיה שאינה קדש:

השוחט ונתנבלה וכו':    פ"ק דמכלתין דף י"ז ובר"פ שני:

משנה ג עריכה

ואחרים רואין אותם חייבים לכסות וכו' פטורים מלכסות:    כצ"ל. ופי' הר"ן ז"ל פטורין מלכסות הרואין הדם מגולה ואע"ג דתנן לקמן שחט ולא כיסה וראהו אחר חייב לכסות הכא פטור:

וכן לענין אותו ואת בנו וכו':    פי"ב דהלכות שחיטה סימן ד':

ר"מ מתיר לשחוט:    דס"ל דלאו שחיטה היא כלל ונבלה גמורה היא וכדתנן במתני' דלעיל השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מלכסות אפי' לר"מ וכן נמי תנן בפירקין דלעיל פטור משום אותו ואת בנו אליבא דכ"ע ורבנן חשבי לה שחיטה מספק לחייבו כסוי וגם שלא לשחוט אחריהם לכתחלה דמספקא להו אי רוב מעשיהם מקולקלים או אי רוב מעשיהם מתוקנים. והלכה כר"מ:

ומודים שאם שחט שאינו סופג את הארבעים:    דהתראת ספק היא. ובטור י"ד סימן י"ו וסימן כ"ח:

משנה ד עריכה

שחט מאה חיות במקום אחד כסוי אחד לכולן:    בטור יו"ד סימן י"ט:

ר' יהודה אומר שחט חיה יכסנה ואח"כ ישחוט את העוף:    מפ' בגמרא דאע"פ שמפסיק בכסוי דם החיה קודם שישחוט העוף אעפ"כ אינו צריך לחזור ולברך על שחיטת העוף לאחר כסוי. וכתב הר"ן ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל דמדלא אמר ר' יהודה שחט חיה ישחוט העוף ויכסה החיה ואח"כ העוף דמכאן למד הראב"ד ז"ל לומר דכל שמצות חלוקות הן צריך לגמור מצוה ראשונה ואח"כ יתחיל בשניה ואע"פ שאין הלכה כר' יהודה גמרי' מיניה לרבנן דאם סח בין חיה ועוף צריך לברך ולר' יהודה כיון שהפסיקן בשיחה הוו להו שתי מצות ולפיכך יכסה ואח"כ ישחוט ע"כ:

וראחו אחר חייב לכסות:    ומשמע לע"ד שהרואה הדם מגולה חייב לכסות אע"פ שלא ראה אותו שוחט אם ברי לו שהוא דם של שחיטת חיה או עוף וכן משמע מפי' הר"ן ז"ל שכתבתי במתני' דלעיל:

כסהו ונתגלה: פטור מלכסות:    פ' לולב הגזול (סוכה דף ל"ג.) ובפ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ג:)

כסהו הרוח חייב:    פ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ז:)

משנה ה עריכה

או בדם החיה:    פי' הרמב"ם ז"ל שרוצה לומר בחיה טמאה לפי שאם היתה טהורה הכל מסכימין שחייב לכסות ע"כ. ורש"י ז"ל פי' הקז של חיה כמו שהעתיק רעז"ל ולע"ד יתכן עוד לומר הקז של בהמה בחייה ורישא מיירי בדם בהמה שחוטה. אח"כ ראיתי שכך כתבתי בפ' התערובות סימן ו' בשם תוס' חיצוניות:

משנה ו עריכה

דם הניתז וכו':    תוס' ס"פ חלון ובגמ' ריש פירקין:

א"ר יהודה אימתי וכו':    הקשו תוס' והרא"ש ז"ל אמאי פסיק ר"ת הלכה כר' יהודה דלפרושי קא אתי דצ"ע דהא רב חסדא ורמי בר חמא ס"ל בפ' זה בורר דאפילו במתני' הוי אימתי לחלוק היכא דמוכח וה"נ מוכח דבמתני' בא לחלוק כמו שמפורש בברייתא דת"ק אמר כל דמו משמע ור' יהודה ס"ל מקצת דמו משמע ומיהו י"ס דלא גרסי בדברי ת"ק כל דמו. ועיין במ"ש בפירקין דלעיל סימן ו'. ועיין בספר יראים סימן קכ"ח. אח"כ הבנתי מפי' הר"ן ז"ל שיש ג"כ נוסחאות בגמרא שאין שם כלל ועיקר ברייתא בגמ' דפליג בה ר' יהודה את"ק וכן הרי"ף ז"ל לא הביאה ע"ש. ובברייתא פליג רשב"ג בד"א דחייב לכסות כשלא כיסה דם הנפש אבל כיסה דם הנפש פטור מלכסות ובהא פליגי רבנן סברי דמו כל דמו ור' יהודה סבר דמו ואפילו מקצת דמו ואפילו שהוא דם הנפש לא בעי כסוי אלא מקצתו ורשב"ג סבר דמו המיוחד בעינן כולו:

משנה ז עריכה

כלל אמר רשב"ג דבר שהוא מגדל צמחין מכסין בו:    כצ"ל. וכתבו תוס' ז"ל לאו לפלוגי אתא אלא לעשות כלל וא"ת והא חרסית אין מגדל צמחים כדמשמע במרובה דאמר סימנא כי חרסית דליכא הנאה מינה ואומר רבינו תם דלעולם מגדל וליכא הנאה מיניה דקאמר היינו שאינה מוציאה כדי נפילה ע"כ וכן כתב ג"כ הרא"ש ז"ל דרשב"ג מפ' ת"ק ולא פליג: גרסי' בגמרא דרש רב נאמן בר רב חסדא אין מכסין אלא בדבר שזורעים בו ומצמיח וכתב הר"ן ז"ל וממתני' ליכא למשמע דיש לך דבר שמגדל דבר שצמח בו כבר ואינו מצמיח ויש דבר דכשזורעים בו אינו מצמיח עכ"ל ז"ל כפי מה שמצאתיו מוגה: ועיין בבית יוסף יורה דעה סימן כ"ח שכתב בשם הר"ן ז"ל דרשב"ג לפלוגי אתא ושכן נראה מהרמב"ם ז"ל שלא הזכיר צמחים וכתב הוא ז"ל שגם דעת הרשב"א ז"ל נראה כן בתורת הבית הקצר שלא הזכיר שם מגדל צמחים וכתב עוד דלפי דברי המפרשים ז"ל דרשב"ג לפרושי אתא. רב נחמן בר רב חסדא בא לפרש דברי רשב"ג דבר שהוא מגדל צמחים מכסין בו היינו דוקא בזורעין בו ומצמיח שלזה קורא מגדל צמחים אבל אם זורעים בו ואינו מצמיח אע"פ שכשמשימין בו צמחים הוא מגדלן אין מכסין ולזה קורא אינו מגדל צמחים עכ"ל ז"ל: