מלאכת שלמה על חגיגה ב
<< · מלאכת שלמה · על חגיגה · ב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א עריכה
אין דורשין בעריות בשלשה וכו': ביד פ' כ"ב דהלכות אסורי ביאה סי' י"ז ובירוש' מוקי לתרתי באבי דרישא דמתני' כר' עקיבא ודלא כר' ישמעאל:
בעריות: בגמ' פריך גזל נמי נפשו של אדם מתאוה להם ומשני עריות בין בפניו בין שלא בפניו נפיש יצריה גזל בפניו כשהוא רואה שיכול לגזול נפיש יצריה שלא בפניו לא נפיש יצריה:
במעשה בראשית: ביד בהלכות יסודי התורה פ"ד סי' יו"ד וכתבו תוס' ז"ל במעשה בראשית פי' ר"ת הוא שם מ"ב אותיות היוצא מבראשית ומפסוק שאחריו ע"כ:
ולא במרכבה ביחיד: אית דגרסי ולא במעשה מרכבה ביחיד וכך נראה דגריס הרמב"ם ז"ל: ובגמ' תני ר' חייא אבל מוסרין לו ראשי פרקים והביאה הרמב"ם ז"ל בהלכות יסודי התורה פ' שני סי' י"ב:
וכל דמסתכל בד' כו': ביד פ' שני דהלכות עכו"ם סי' ג':
רתוי לו שלא בא לעולם: טוב ויפה היה לו אם לא בא לעולם ואומר אני שהוא לשון רחמנות כלומר מרוחם הוא אם לא בא לעולם ודוגמתו בתורת כהנים אל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים ראויין היו לישרף אלא שריתה הכתוב לאהרן רש"י ז"ל ובערוך ערך רת ספר אחר ראוי לו. ואית דגרסי אם לא בא לעולם ואית דגרסי שלא בא לעולם ואית דגרסי כאילו לא בא:
מה לפנים וכו': בגמ' תניא יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם ת"ל למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית ת"ל לימים ראשונים אשר היו לפניך יכול ישאל אדם מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור ת"ל ולמקצה השמים ועד קצה השמים מלמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ואי אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לאחור לחיי אלא לפנים מאי דהוה הוה ומשני ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו בנו לי פלטרין גדולים על האשפה הלכו ובנו לו אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה:
כל שלא חס על כבוד קונו רתוי וכו': גמ' מאי היא ר' אבא אומר זה המסתכל בקשת ואיתה בפ"ק דקידושין דף מ':
משנה ב עריכה
יוסי בן יועזר וכו': פרק שני דתמורה ד' ט"ז: הלל אומר לסמוך פ"ק דשבת ד' ט"ו ובגמ' תניא שלשה מזוגות הראשונים שאמרו שלא לסמוך ושנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך הראשונים היו נשיאים ושניים להם אבות ב"ד דברי ר"מ וחכ"א יהודה בן טבאי אב ב"ד ושמעון בן שטח נשיא. ובירוש' מאן דאמר יהודה בן טבאי נשיא עובדא דאסכנדריא מסייע ליה מאן דאמר שמעון בן שטח נשיא עובדא דאשקלון מסייע ליה והתם מייתי להני תרי עובדי גם בירוש' דפ' נגמר הדין ואיתנהו בבבלי בסנהדרין בפי' רש"י ז"ל בפ' נגמר הדין עובדא דשמעון בן שטח והביאום כאן תוס' ז"ל. כתב הרמב"ן בפי' התורה בפרשת משפטים בפסוק ונשיא בעמך לא תאור שכל נשיא בעם שהוא ראש השררה על כל ישראל בין שתהיה השררה ההיא בממשלת מלכות בין שתהיה ממשלת תורה הכל נקרא נשיא כי נשיא הסנהדרין הוא במעלה העליונה בשררת התורה ע"כ:
נכנס שמאי: הלל אומר לסמוך שמאי אומר שלא לסמוך הראשונים היו נשיאים והשניים אבות בית דין ה"ג וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל וכתב וכן נ"ל לגרוס דהא הלל היה נשיא במקום בני בתירא ע"כ:
משנה ג עריכה
בש"א מביאין: בביצה פ"ב מתניא והתם עיקר והכא אגב גררא נסבה דמיירי בחגיגה וכן משמע שמאריך התם טפי לפרש ויש להוכיח מינה דביצה מתניא מקמי מכלתין תוס' ז"ל ואיתה למתני' בפ"ק דמגילה דף ה' ובפ"ק דמכילתין דף ז' וכתבו שם תוס' ז"ל מביאין שלמים ואין סומכין דס"ל כשמאי רבם דאמר שלא לסמוך בי"ט ע"כ:
משנה ד עריכה
עצרת שחלה להיות בע"ש בש"א יום טבוח אחר השבת ובה"א אין יום טבוח לאחר השבת: אית דגרסי' ובה"א אין לה יום טבוח ומודים שאם חלה להיות בשבת. וכתבו תוס' ז"ל שיום טבוח אחר השבת ואע"ג דלא חזו בראשון מייתי ליה בשני אפי' למ"ד תשלומין דראשון כיון שאין העכבה בשביל היום כדפרישית לעיל חזי מיהא קרינן ביה ע"כ: ועיין בפירקין דלעיל סי' ו':
ומודים שאם חלה וכו': פ"ק דמגילה דף ה':
ומותרין בהספד ובתענית: ובגמ' והא אתמר מעשה ומת אלכסא בלוד ונכנסו כל ישראל לסופדו ולא הניחם ר' טרפון מפני שי"ט של עצרת היה י"ט ס"ד אי בי"ט מי קאתו אלא אימא מפני שיום טבוח היה ל"ק כאן בי"ט שחל להיות בשבת שיום טבוח אחר השבת ומותר בהספד מפני האומרי' עצרת אחר השבת והאי דאלכסא בלוד י"ט שחל להיות בחול הוא דאין יום טבוח שלו באחד בשבת. וז"ל ספר לבוש החור בסי' תצ"ד ואע"ג דבזמן שהיה ב"ה קיים היה מותר בהספד ותענית אליבא דב"ה היינו כשחל עצרת בשבת משום שלא לקיים דברי הצדוקים שהיו אומרים עצרת חל לעולם ביום שלאחר שבת אבל כשחל בשאר ימי השבוע היו עושין אותו כי"ט לאוסרו בהספד ותענית ובזמן הזה לא חיישי' לצדוקים מפני שאינם מצויין בינינו ונוהגין איסור הספד ותענית לעולם בין כשחל בשבת בין כשחל בשאר ימות השבוע ע"כ:
משנה ה עריכה
נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה: גמ' חולין ומעשר מי בעו נטילת ידים ורמינהי דתנן ר"פ שני דבכורים התרומה והבכורים חייבין עליה מיתה וחומש וכו' וטעונין רחיצת ידים וכו' מה שאין כן במעשר וכ"ש בחולין קשיא מעשר אמעשר קשיא חולין אחולין ומסיק ל"ק כאן באכילה דנהמא כאן באכילה דפירי דאמר רב נחמן כל הנוטל ידיו ה"ז מגסי הרוח וכתבו תוס' ז"ל וה"ה דמצי למימר הא באכילה הא בנגיעה אלא כוליה באכילה עדיפא ליה ובירוש' דפירקי' ודפ' שני דבכורים דחי נמי להאי תירוצא דמדקתני במתני' נמי תרומה וגבי תרומה ליכא למימר דנוטלין לפת ותו לא דכל שני עושה בה שלישי ומוקי למתני' בחולין שנעשו ע"ג קדש ומעשר נמי כה"ג הוא והשתא חולין ומעשר ותרומה דקתני להו בהדי הדדי מדינא אית בהו שלישי ואפי' בפירות נמי בעי נטילת ידים ומתני' ר"א בר' צדוק היא דתנן בס"פ שני דמסכת טהרות חולין שנעשו ע"ג קדש הרי אלו כחולין ר"א ב"ר צדוק אומר הרי אלו כתרומה לטמא שנים ולפוסל אי ותו משני התם שנויא אחרינא ומוקי לה כראב"ש דבברייתא ע"ש וביד ר"פ ששי דהלכות ברכות ובפ' י"ג דהלכות פרה אדומה סי' ד' ובסוף הלכות מקואות:
משנה ו עריכה
טבל לחולין וכו': עד סוף הפרק ביד ר"פ י"ג דהלכות שאר אבות הטומאות וסי' ב' ובפ"א דהלכות מקואות סי' ח' ועיין בספר החכם השלם ה"ר מנחם עזריה נ"ע סי' י"ז ובגמ' פ' השוחט (חולין דף ל"א) ומוכח התם דר' יונתן בן יוסף ס"ל התם בברייתא דחולין נמי בעי כונה. ופרכינן בגמ' מני מתני' רבנן היא דשאני להו בין חולין למעשר דפליגי עליה דר מאיר במסכת פרה פי"א גבי כל הטעון ביאת מים מד"ס ואסרוהו במעשר אימא סיפא בגדי ע"ה מדרס לפרושים בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה ולא אמר מדרס למעשר אתאן לר"מ דאמר חולין ומעשר כי הדדי נינהו ומשני אין רישא רבנן וסיפא ר"מ רב אחא בר אדא מתני ליה בסיפא חמש מעלות פרושין ואוכלי מעשר ואוכלי תרומה ואוכלי קדש וחטאת ומוקי לה כולה כרבנן וכדפי' בסמוך ר"ע ז"ל:
משנה ז עריכה
בגדי עם הארץ: פ' השוחט (חולין דף ל"ה) ותוס' ס"פ הניזקין (גיטין דף ס"א) ודפ' השוחט (חולין דף ל"ד) ודפ' קבלה דף י"ז ודפ' בנות כותים (נדה דף ל"ד) ושם בגמ' דף ל"ג:
מדרס לפרושים: שמא ישבה עליהן אשתו נדה אבל ע"ה עצמו אינו עושה מדרס וטעמא דאין רוב הצבור יכולין לעמוד בגזרה זו דלא ימצא לעולם שום אדם שירצה להעביר חבית ממקום למקום. וז"ל הרשב"א ז"ל בחדושיו ס"פ הניזקין הא דמפרש התם בחולין שמא ישבה עליהן אשתו נדה איכא מ"ד דלאו אבגדי ע"ה קאי דע"ה איהו גופיה מטמא לה בישיבתו עליהן אלא אשל פרושין קאי ונראה דאכולהו קאי אלא דלא בעי לאוקמינהו בתרי ספיקא כלומר ע"ה ומשום טומאת עצמו ופרושין משום אשתו הלכך כללינהו כולהו בחד טעמא כיון דהוא טעמא מספיק לכולהו וא"נ דכל היכא דמצי לאוקמא בספק טומאה חמורה דאורייתא לא מוקי לה בספק טומאה קלה דרבנן כך נ"ל עכ"ל ז"ל:
יוחנן בן גודגדא: היה אוכל על טָהֳרַת וכו' כך נקד החכם ה"ר מנחם דילונזאנו ז"ל כמו ולא בטהרת הקדש בד"ה ב' ל': ובגמ' אמר רב מרי ש"מ חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמי דקתני היה אוכל על טהרת הקדש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת לחטאת אין לקדש לא אלמא קסבר חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו וכן פירשו ר"ע ז"ל: וביד רפ"ג דהלכות פרה אדומה וסי' ב' ורפ"י דהלכות מטמאי משכב ומושב וס"פ ט"ז דהלכות טומאת אוכלין: