מכילתא דרשב"י/לא

<< · מכילתא דרשב"י · לא · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

תוכן

ויאמר ד' אל משה דבר אל בני ישראל אתה לא על ידי מליץ ולא על ידי שליח:

את שבתותי תשמורו למה נאמר לפי שהוא אומר (כ' י') לא תעשה כל מלאכה אין לי אלא דברים שהן אסורין משום מלאכה דברים שהן משום שבות מניין ת"ל אך את שבתותי תשמורו להביא את הדברים שהן משום שבות: וכבר היו ר' ישמעאל ור' עקיבה ור' אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך ולוי הסדר ור' ישמעאל בנו של ר' אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן ונשאלה שאלה מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת היה ר' ישמעאל אומר הרי הוא אומר (כ"ב א') אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים ספק שבא לגנוב ספק שבא להרוג והלא דברים קל וחומר ומה שפיכות דמים שהיא מטמאה את הארץ ומסלקת את השכינה הרי הוא דוחה את השבת קל וחומר לפקוח נפש שידחה את השבת: ר' אלעזר בן עזריה אומר מה מילה שאינה אלא אחד מאיבריו של אדם תדחה את השבת קל וחומר לכל הגוף [אמרו לו] ממקום שבאתה אי מה להלן ודאי אף כאן ודאי ולא ספק: ר' עקיבה אומר הרי הוא אומר (כ"א י"ד) מעם מזבחי תקחנו למות אם דוחה רציחה את העבודה שהיא דוחה את השבת קל וחומר לפקוח נפש שידחה את השבת: רבי יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר אך חלק יש שבתות שאתה שובת ויש שבתות שאין אתה שובת ור' שמעון בן מנסיא אומר הרי הוא אומר (פ' י"ד) ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם לכם שבת מסורה ואי אתם מסורן לשבת: ר' נתן אומר הרי הוא אומר (פ' ט"ז) ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת פקח עליו שבת אחת כדי שיעשה שבות הרבה: כי אות היא ביני וביניכם. ולא ביני ובין אומות העולם: לדורותיכם. שינהוג הדבר (לדברות) [לדורות]: לדעת. למה נאמר לפי שהוא אומר ושמרו בני ישראל את השבת שומיע אני אף חרש שוטה וקטן במשמע ת"ל לדעת לא אמרתי אלא במי שיש בו דעת: אני ה' מקדשכם. בעולם הזה מעין קדושת העולם הבא מגיד שקדושת שבת מעין העולם הבא כן הוא אומר (תהלים צ"ב א') מזמור שיר ליום השבת ליום שכלו שבת:

ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם זו שר' שמעון בן מנסיא אומר לכם שבת מסורה ואי אתה מסורין לשבת: כי קדש היא לכם. מגיד שהשבת מוספת קדושה לישראל לעולם מה לפלוני חנותו נעולה משמר שבת מה לפלוני בטל ממלאכתו משמר שבת ומיעיד לפני מי שאמר והיה העולם שברא את העולם מששת ימי בראשית ונח ביום השביעי כן הוא אומר (ישעיה מ"ג י') אתם עדי נאם ה' ואני אל: מחלליה מות יומת. למה נאמר לפי שהוא אומר (פ' ט"ו) כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת"ל (כ' י') ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה אין לי אלא עונש ואזהרה למלאכת יום עונש ואזהרה למלאכת לילה מניין ת"ל מחלליה מות יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת"ל ויום השביעי שבת לה' שאין ת"ל שבת אלא להביא את הלילה לאזהרה דברי ר' אחי בר' יאשיה ר' יהודה בן בתירה אומר הרי גוים שבאו לעיר וחללו ישראל את השבת יכול יהוא ישראל אומרין הואיל וחללנו מקצתה תהא שבת כולה מחוללת ת"ל מחלליה מות יומת אפילו כהרף עין מחלליה מות יומת: כי כל העושה בה מלאכה. עד שיעשה מלאכה גמורה הרי שכתב אות אחת בשחרית ואות אחת בין הערבים וארג חוט אחד בשחרית וחוט אחד בין הערבים שומיע אני יהי' חייב ת"ל כי כל העושה בה מלאכה עד שיעשה מלאכה גמורה: ונכרת. למה נאמר לפי שהוא אומר (לא תעשה כל מלאכה) [מחלליה מות יומת] אין לי אלא מזיד והתראת עדים מזיד ובינו ובין עצמו מניין ת"ל ונכרת להביא את המזיד בינו לבין עצמו: ונכרת. אין הכרתה אלא הפסקת הנפש: ההיא. מזידה דברי ר' עקיבה: מקרב עמה. ועמה שלום:

ששת ימים תעשה מלאכה ר' ישמעאל אומר כתוב אחד אומר ששת ימים (יעשה) [תעשה] מלאכה וכתוב אחר (כ' ט') אומר ששת ימים תעבד ועשית כאיזה צד נתקיימו שני כתובים כשישראל עושין רצון המקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים כן הוא אומר (ישעיה ס״א ה') ועמדו זרים ורעו צאנכם וכשאין ישראל עושין רצון מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן ולא עוד אלא שאף מלאכת אחרים נעשית על ידם כן הוא אומר (דברים כ"ח מ"ח) ועבד את איביו אשר ישלחנו ה' אל' בו ברעב ובצמא וגו': וביום השביעי שבת שבתון קדש לה'. למה נאמר לפי שהוא אומר (ויקרא כ"ג ד') אלה מועדי ה' מקראי קדש [יכול] כשם שמועדות מסורין לבית דין כך תהא שבת מסורה לבית דין ת"ל וביום השביעי שבת שבתון קדש לה' לשם שבת מסורה ואין שבת מסורה לבית דין כן הוא אומר (ויק' כ"ג ג') שבת היא לה' בכל מושבותיכם: כל העושה מלאכה ביום השבת. אפילו מלאכת משכן: מות יומת. שומע אני בכל מיתה ת"ל (במדבר ט"ו ל"ה) ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש רגום אותו בא' הוי אומר בסקילה:

ושמרו בני ישראל את השבת וגו' זו היא שר' נתן אומר פקיח עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה ור' אלעזר אומר לעשות את השבת [וגו'] דבר שהברית כרותה בו והיזו זו זו ברית (מלח) [מילה] ור' אלעזר בן פרטא אומר מניין שכל המשמר שבת אחת כתקנה מעלה עליו הכת' כאלו הוא עושה את השבת ת"ל לעשות את השבת לדרתם ברית עולם ור' אומר מניין שכל המשמר שבת אחת כתקנה מעלין עליו כאלו הוא עושה את השבת מיום שנברא העולם ועד שיחיו מתים ת"ל לעשות את השבת לדורותם ברית עולם: ד״א ושמרו בני ישראל את השבת שצריך להוסיף מחול על הקדש מושלין אותו משל לארי שהוא עורר מלפניו ומלאחריו ומה אם ארי שאינו ממית אלא בעולם הזה הרי בני אדם נזהרין מלפניו ומאחוריו כמה מילין קל וחומר לשבת שהיא הורגת מחלליה בעולם הזה ולעולם הבא: ר' מאיר מושלו משל למה הדבר דומה למי שהוא שומר את הפרדס אם משמרו מבפנים אינו משתמר אם משמרו מבחוץ הרי הוא משתמר כך המצוות צריכין אנו לעשות להן שמירה מבחוץ: ויש אומר משל אחר החרב אין שמירתה אלא תיקה הבגדים הללו אין שמירתן אלא קופסי אף שבתות וימים טובים אין שמירתן אלא מן החול: ר' יצחק אומר ומה אם ערי הלוים שאין חייבין עליהן כרת ולא מלקות צריכין מגרש חוצה להן אלפים אמה לכל רוח קל וחומר לשבתות וימים טובים שצריכין מגרש לפניהן ולאחריהן:

ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם ולא ביני לבין אומות העולם: אות היא לעולם. מגיד שאין השבת בטילה מישראל לעולם מפני שמסרו עצמן עליה: שבל דבר שמסרו ישראל נפשם עליו נתקיים בידם כגון שבת ומילה ותלמוד תורה וטבילה לפי שמסרו ישראל נפשם עליהן נתקיימו בידם ודבר שלא מסרו ישראל נפשם עליו לא נתקיים בידם כגון בית המקדש והדינין שמיטות ויובילות לפי שלא מסרו ישראל נפשן עליהם לא נתקיימו בידן: כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת האדץ. וגו' ממה שבת מיעבודה או אף מן הדין ת"ל וינפש מגיד שאין הדין ביטל מלפניו לעולם כן הוא אומר (תהלים פ"ט ט"ו) צדק ומשפט מכין כסאיך ואומר (שם צ"ז ב') ענן וערפל סביביו: ד"א שבת וינפש שבת מן המאמרות של מעשה בראשית ונשלם כל חפצו שהוא כנפשו וכלבבו לכך נאמר שבת וינפש: גדולה שבת שהיא אחד מעשרה דברים שנאמר בהן ברית: הקשת שנ' (בראשית ט' י"ג) את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית: המילה שנ' (שם י"ז י"ג) והיתה בריתי בבשרכם: השבת שנ' לעשות את השבת לדורותם ברית עולם: ע"ז שנ' (י"ט ה') ושמרתם את בריתי אמר ר' עקיבה זו ברית ע"ז: ותלמוד תורה שנ' (ל״ד כ"ז) כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית: שחרור עבדים שנ' (ירמיה ל"ד י"ג) אנכי כרתי ברית את אבותיכם מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי: הכהונה שנ' (במדבר י"ח י"ט) ברית מלח עולם היא: הלויה שנ' (מלאכי ב' ד') להיות בריתי את לוי: מלכות בית דוד שנ' (תהלים פ"ט ד') כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי: ארץ ישראל שנ' (בראשית ט"ו י"ח) ביום הוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך [וגו']: גדולה שבת שאין התינוק נימול עד שתעבור עליו שבת שנ' (בראשית י"ז י"ב) ובן שמונת ימים ימול לכם: גדולה שבת שאין קרבן קרב עד שתעבור עליו שבת שנ' (כ"ב כ"ט) וביום השמיני תחגו לי וגו': גדולה שבת שאין הכהנים כשרין לעבודה עד שתעבוד עליהן שבת שנ' (כ"ט ל') שבעת ימים ילב' הכהן: גדולה שבת שאין המזבח עצמו כשר לעבודה עד שתעבור עליו שבת שנ' (שם ל"ז) שבעת ימים תכפר על המזבח: גדולה שבת שאין המצורע והזב והזבה הנדה והיולדת וטמא מת זוכין להטהר אלא אם כן עברה עליהן שבת שכך הוא אומר בכולן שבעת ימים: גדולה שבת שאין האבל מתנחם עד שתעבור עליו שבת שנ' (בראשית נ' י') ויעש לאביו אבל שבעת ימים: גדולה שבת שכיון שגידלדלו ישראל מן המצות לא עמדה להן אלא זכותה כשגידלדלו בימי אחאב היא עמדה להן שנ' (מ"א כ' כ"ט) ויחנו אלה נכח אלה שבעת ימים וכשנגידלדלו בימי אליהו היא עמדה להן שנ' (שם י"ח מ"ד) ויהי בשביעית וכשגידלדלו בימי יהורם היא עמדה להן שנ' (מ"ב ג' ט') ויצא מלך ישראל ומלך יהודה ומלך אדום ויסבו דרך שבעת ימים: גדולה שבת שנתנה הקניה הבחנה לבחון בין גירי הצדק שהרי לא פירש משש מאות ושלש עשר מצוות אלא השבת בלבד שנ' (ישעיה נ"ו י') ובני הנכר הנלוים אל ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים כל שומר שבת מיחללו ומחזיקים בבריתי מכאן אמרו ישראל משומר המשמר שבתו בשוק הרי הוא כישראל לכל דבר ושאינו משמר שבתו בשוק הרי הוא כגוי לכל דבר: