מכילתא דרשב"י/כג

<< · מכילתא דרשב"י · כג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

תוכן

לא תשא שמע שוא שלא ידבר סניגורין לפניהן מניין לדיין שלא ישמע טענת אחד מבעלי דינין עד שלא יבוא חבירו [ת"ל] לא תשא שמע שוא: ומניין שלא יטעון אדם טענת שקר ת"ל לא תשא שמע שוא מניין שלא יטעים אדם דבריו לדין תחלה ת"ל לא תשא שמע שוא לא תשיא שמע שוא: ומניין אזהרה למספר לשון הרע ולמקבל לשון הרע ת"ל לא תשא שמע שוא לא תשיא: אל תשת ידך עם רשע. זו אזהרה שלא ישיא רשע עד: ומניין לעד אחד שיודיע בחברו שהוא רשע אל יעיד עמו ת"ל אל תשת ידך עם רשע אל תצטרף עמו לעדות: להיות עד חמס. אל תשת חמסן עד מכאן אמרו הרועים והגזלנים והחמסנים וכל החשודים על הממון פסולין מן העדות:

לא תהיה אחרי רבים לרעות מניין שדיני נפשות בעשרים ושלשה ת"ל (במדבר ל"ה כ"ד-כ"ה) ושפטו העדה והצילו העדה עדה שופטת ועדה מצלת עשרה מזכין ועשרה מחייבין שלשה מניין ממשמע שנ' לא תהיה אחרי רבים לרעות מכלל שאי אתה הווה עמהן לרעה [אבל] אתה הווה עמהן לטובה יכול שאי אתה הווה עמהן לרעה כל עיקר ת"ל אחרי רבים להטות אמור מעתה הואיל ואמרה תורה הרוג על פי עדים הרוג על פי מטין מה עדים אין פחות משנים אף מטין אין פחות משנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי שלשה ועשרים: רבי אומר ממשמע שנ' לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני היה עמהן לטובה אם כן למה נאמר אחרי רבים להטות שלא תהא הטותך לטובה כהטותך לרעה הטותך לטובה על פי אחד ולרעה על פי שנים: ולא תענה על רב לנטות. שלא תאמר בשעת מניין דיי שאהיה כפלוני אלא אמור מה שבפניך [יכול אף דיני ממונות כן ת"ל אחרי רבים להטות] ד"א לא תענה על רב לנטות שלא ילמד חובה מי שלימד זכות בדיני נפשות: ד"א לא תענה על רב לנטות מכאן שמחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה: ד"א לא תענה על רב לנטות מכאן שאין פותחין בדיני נפשות תחלה לחובה אלא לזכות: ד"א לא תענה על רב לנטות מכאן אין מתחילין בדיני נפשות תחלה אלא מן הצד לא מן הגדול על רב כת': ד"א לא תענה על רב מכאן שאין מושיבין מלך בסנהדרין:

ודל לא תהדר יכול לא יהדרנו בממון ת"ל בדינו. שלא יהדרנו בדין שלא תאמר עני הוא זה בן טובים הוא זה אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בנקיות ת"ל ודל לא תהדר בריבו ולהלן הוא אומר (ויק' י"ט ט"ו) לא תשא פני דל:

כי תפגע אין לי אלא מצות עשה מצות לא תעשה מניין ת"ל (דברים כ"ב א') לא תראה את שור אחיך: אין לי אלא אחיך אויבך מניין ת"ל שור אויבך מכל מקום [יכול] אף של אחרים כן ת"ל (שם) אחיך. מה אחיך שהוא עמות עמך כך כל אדם שהוא עמות עמך: אם כפפת את יצרך לעשות שונאך אוהבך מבטיחך אני שאנגי עושה שונאך אוהבך: כי תפגע. יכול פגיעה ממש ת"ל כי תראה יכול משיראנו מרחוק ת"ל כי תפגע הא כאיזה צד ראייה שהיא בפגיעה אחד משבעה ומחצה במיל שיעור רוס: תועה. כל שדרך תעיתו מכאן אתה אומר היה חמור רועה כדרכו וכלים מונחין כדרבן אין נזקק להן חמור מפסיג בין הכרמים כלים מונחין באמצע דרך הרי זה יזקק לה: השב תשיבנו. מכלל שנ' (כ' י"ב) כבד את אביך ואת אמך יכול אפילו אמרו לו אביו ואמו אל תחזיר ישמע להם ת"ל השב תשיבנו: החזירה וברחה מניין שחייב להחזיר ת"ל השב תשיבנו אפילו מאה פעמים: לו. החזירם לאחיך או לרשות שהיא שלו:

כי תראה אין לי אלא מצות עשה מצות לא תעשה מניין ת"ל(דברים כ"ב ד') לא תראה: כת' כי תראה וכת' כי תפגע ראייה שהיא כפגיעה: חמור שונאך. שונא ואויב זה מישראל הוא וכי אפשר והכת' אומר (ויקרא י"ט י"ז) לא תשנא את אחיך אלא זה שראוהו שעבר עבירה והתרה בו ולא פירש ואין שם עד אחר כדי ללקותו ולפטרו שמצוה לשנאתו עד שיחזור למוטב אע"פ כן מצוה להחזיר אבידתו ומצוה לפרוק עמו ולטעון דכת' (יחזקאל ל"ג י"א) חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע: רובץ. ולא עומד: תחת משאו. ולא פרוק: וחדלת מעזוב לו. מניין אתה אומר היה אדם גדול או שהיה כהן והוא בבית הקברות או שחשכה לילי שבת שאין רשאי ליזקק לה ת"ל וחדלת מעזוב לו פעמים שאתה חודל פעמים שאי אתה חודל: עזב תעזב עמו. זו מצות פריקה ולהלן הוא אומר (דברים כ"ב ד') הקם תקים עמו זו מצות טעינה פריקה בחנם וטעינה בשכר מצות פריקה קודמת למצות טעינה: עזב תעזב עמו. הלך וישב לו ואמר לי הואיל ועליך מצוה אם רצית לפרוק פרוק או לא תפרוק פטור שנ' עמו יכול אפילו זקן וחולה ת"ל עזב תעזב: עמו. לרבות משוי שעל כתיפו:

לא תטה משפט אביונך מה אני צריך והלא כבר נאמר (דברים ט״ז י"ט) לא תטה משפט אחד עני ואחד עשיר מה ת"ל לא תטה משפט אביונך זה אביון במצוות שלא תאמר רשע הוא חזקתו שהוא משקר וחזקת זה שאינו משקר אעבר עליו את הדין ת"ל לא תטה משפט אביונך: ד"א משפט אביונך אי אתה מטה מטה אתה דינו של אחר מכאן אמרו ישראל וגוי שבאו לדין אם יש זכות לישראל בדינינו דנין לו בדינינו ואומר לו כך דינינו ואם יש זכות לישראל בדיני גוים דנין לו בדיניהם ואומרין כך דינכם:

מדבר שקר תרחק... מניין לדיין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא חברו ת"ל מדבר שקר תר': מניין לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חבירו ת"ל מדבר שקר תר': ונקי וצדיק אל תהרג. אם לאו מה עלתה על לבי להרוג נפשות נקיים אביונים אלא זה שיש לו צד לזכותו מכאן שאין עונשין באומדן הדעת: מניין אתה אומר יש לו עדים ואין לו התראה יש לו התראה ואין לו עדים פטור שנים מעידין בו שחילל את השבת אחד מעיד שלקט תינין ואחד מעיד שליקט ענבים אחד מעיד שליקט שחורה ואחד מעיד שליקט לבנות יכול הואיל וחלל זה שבת מכל מקום יבוא ויהרג ת"ל ונקי וצדיק אל תהרוג: ונקי וצדיק אל תהרג. מלמד שמחזירין אותו לזכות יכול יהוא מחזירין אותו לחובה ת"ל ונקי וצדיק אל תהרג ואין לי אלא למיתה לגלות מניין נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר מה דבר האמור להלן גלות אף דבר האמור כאן גלות ואין לי אלא גלות למכות מנין נאמר כאן רשע ונאמר להלן (דברים כ"ה ב') רשע מה רשע האמור להלן מכות אף רשע האמור כאן מכות יכול אף בדיני ממונות לא יהיו מחזירין אותו לחובה ת"ל נקי וצדיק אל תהרג למיתה אי אתה מחזירו מחזירו אתה לממון: יכול כשם שיצאו ידך כך יצאו ידי ת"ל כי לא אצדיק רשע: כי לא אצדיק רשע. מצדיקו אני בתשובה:

ושחד לא תקח...... כי השחד יעור...... ד"א כי השחד יעור עיני חכמים אומר על טמא טהור ועל טהור טמא: ויסלף דברי צדיקים. על אסור מותר ועל מותר אסור:

וגר לא תלחץ אמר ר' (לוי) [אליעזר] מפני מה הזהירה תורה על הגר כשלשים וששה מקומות מפני שסורו רע שלא יחזור לסורו: כי גרים הייתם. מכאן אמר ר' אליעזר מום שבך אל תאמרו בחבירך:

ושש שנים תזרע את ארצך מניין לאורז ולדוחן ולפרגין ולשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה שכונסה אתה בשביעית ת״ל ואספת את תבואתה בשביעית. יכול אע"פ שלא השרישו ת״ל שש תזרע ואספת ששה זרעים וששה אספים לא ששה זרעים ושבעה אספים: ר' נתן בן יוסף אומר כת' אחד אומר (ויק' כ"ה ג') שש שנים תזרע שדיך וכת' אחר אומר שש שנים תזרע את ארציך כאיזה צד יתקיימו שני כתובים אחד כשנכנסו ישראל לארץ ואחד כשעלו מן הגולה:

ובשביעית תשמטינה מלקשש: ונטשתה. מלסקל יכול יהא משיב עליה שומרין עד שתגיע שעת הביעור ויתננה להן ת"ל ונטשתה: ואכלו אביוני עמיך. אין לי אלא עני עשיר מניין ת"ל (ויקרא כ"ה ו') והיתה שבת הארץ לכם לאכלה אם כן למה נאמר אביוני עמיך דומה לעניים: ויתרם תאכל חית השדה. וכי שלא בטובתך אין חיה אוכלת מה ת״ל ויתרם תאכל חית השדה כל זמן שחיה אוכלת מן השדה אתה אוכל מן הבית כלה מן השדה כלה מן הבית מכאן אמרו הכובש חמשת מיני כבשין בחבית אחת רבן גמליאל אומר מי (שכל) [שכלה] מינו מן השדה מבער אותו את דמיו מן הבית: יכול יהוא כולן מתבערין כאחת ת"ל כרמך. יכול יהוא כל הארצות מתבערין כאחת ת"ל זיתך. מה מצינו בשני מינין שבאילן לזה ביעור בפני עצמו ולזה ביעור בפני עצמו כך כל אחד ואחד יש לו ביעור בפני עצמו: יכול תהא כל שדה ושדה [צריכה ביעור בפני עצמו ת"ל....] מכאן אתה אומר שלש ארצות לביעור שורה ועבר הירדן והגליל: כן תעשה לכרמך לזיתיך. והלא הכרם והזית בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה כרם מיוחד שהוא בעשה [ועוברין עליו בלא תעשה] דכת' (ויקרא כ"ה ה') ואת ענבי נדריך לא תבצור כך כל שהוא בעשה עוברין עליו בלא תעשה: מניין אין מזבלין ואין מפרקין אין מעפקין אין מעשנין אין מגזמין ואין מצדדין בעלין ת"ל כרמך. ומניין אין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסלין ואין מצדדין ואין מגזמין בעלין ת"ל זיתך:

ששת ימים תעשה מעשיך מכלל שנ' (כ' ט') ששת ימים (תעשה) [תעבד] ועשית כל מלאכתך ויום השביעי (תשבת) [שבת] אין אתה שובת אלא בשעה שאתה עושה כל מלאכה בשעה שאין אתה עושה כל מלאכה מניין ת"ל וביום השביעי תשבת מכל מקום מקיש שבת לשביעית ומה שביעית שאין בה עון מיתה שובת הוא מערב שביעית לשביעית בשלושים יום שבת שיש בה עון מיתה אינו דין שצריך להוסיף מחול על קודש: למען ינוח שורך וחמורך. מלמד שאתה מצווה על שביתת בהמה ואי אתה מצווה על שביתת הכלים: וינפש בן אמתך. ר' יוסי הגלילי אומר הנח לו ור' עקיבה אומר הריוח לו: והגר. זה גר תושב שהוא שכיח ולקיטו של ישראל שלא ינשנו לעשות לו מלאכה אבל לעצמו עושה:

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו שלא ישכיר אדם בהמתו לגוי ולחשוד על השביעית ר' אלעזר בן [יעקב] אומר ליתן לא תעשה על כל עשה האמור בפרשה: ושם אלהים אחרים לא תזכירו. שלא ידור אדם בשם ע"ז ולא יקיים בשמה ולא יעשה את הגוי שידור בשם ע"ז שלו: ד"א ושם אלהים אחרים לא תזכירו זו אזהרה לנביא המתנבא בשם ע"ז לפי שהוא אומר (דברים יש כ') ומת הנביא ההוא עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל ושם אלהים אחרים לא תזכירו: ד"א לא תזכירו לא יאמר אדם לחבירו שמור לי אצל ע"ז פלונית ואני אשמור לך אצל ע"ז פלונית וכל ע"ז שבמקרא מותר להזכירה כגון פעור ובל וגבו וכמוש: לא ישמע על פיך. זו אזהרה למדיח ולמסית:

שלש רגלים ולא בעלי קבין שלש רגלים הכל לפי רגליו של אדם אינו דומה הבא מבית פוגי להבא מבית פרסי: תחג לי. שיקריב שלמי חגיגה: תחג לי בחגיגה הבאה לשמה אדם יוצא ידי חובתו ואין אדם יוצא ידי חובתו בחגיגה שאין באה לשמה אם כן למה נאמר תחג לי כל זמן שאתה חוגג למצותו מעלה אני עליך כאלו נדבה הבאתו ובזמן שאי אתה חוגג כראוי מעלה אני עליך כאלו אתה מועל בהר הבית ובעזרות כן הוא אומר(ישעיה א' י"ב) כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי:

את חג המצות תשמור מכלל שנ' (דברים ט״ו א') שמור את חדש האביב ועשית פסח יכול אין אתה עושה פסח אלא בשעה שיש לך אביב בשעה שאין לך אביב מניין ת"ל את חג המצות תשמר: ד"א מה יציאת מצרים אע"פ שאין לך אביב אלא מצה מניין ליתן את האמור בפסח מצרים בפסח דורות ואת האמור בפסח דורות בפסח מצרים של שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך. מלמד שהשנה שיצאו בה ישראל ממצרים היתה כתקנה: ולא יראו פני ריקם אף מן הצדקה ולא יראו פני ריקם אפילו כל שהוא וחכמים אומרים אין פחות לעולת ראייה ממעה כסף ולחגיגה שתי כסף:

וחג הקציר ר' ישמעאל אומר כל זמן שעצרת בשבת יום טוב אחר שבת חוגג וקוצר: בכורי מעשיך מכלל שנ' (ל"ד כ"ב) בכורי קציר חיטים אין לי אלא של חטים של שעורין מניין ת"ל אשר תזרע בשדה. אין לי אלא שזרע שעלה מאליו מניין ת"ל אשר בשדה. אין לי אלא שבשדה שבגג ושבחצר ושבחרבה מניין ת"ל (במדבר י"ח י״ג) בכורי כל אשר בארצם: ד"א וחג הקציר בכורי מעשיך מלמד שאין מביאין בכורים קודם עצרת ואם הביא אין מקבלין ממנו: וחג האסיף בצאת השנה. מכלל שנ' (דברים י"ד כ"ב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה איני יודיע אימתי הוא שנה ת"ל וחג האסיף בצאת השנה ולהלן הוא אומר (ל"ד כ"ב) תקופת השנה אימתי שנה יצאה הוי אומר בתקופה יכול תקופת טבת ת"ל חג יצאת תקופת טבת שאין בה חג יכול תקופת ניסן שהרי יש בו חג ת"ל וחג האסיף שיש בה אסיף יצאת תקופת ניסן שאין בה אסיף יכול תקופת תמוז שהרי יש בה אסיף ת"ל חג האסיף בצאת השנה ולהלן הוא אומר תקופת השנה תקופה שיש בה חג ואסיף ושנה יוצאה בה והיזו זו זו תקופת תשרי: באספך את מעשיך. אין לך בהן אלא אסיף מניין לכל אחד ואחד שיהא לו אסיף בפני עצמו ת"ל באספך את מעשך כל אחד ואחד יש לו אסיף בפני עצמו מכאן אמרו באחד בשבט ראש השנה לאילן דברי בית שמאי ובית הלל אומרין בחמשה עשר בו כל אילן שחנטו פירותיו לפני חמשה עשר בשבט הרי הוא לשעבר לאחר חמשה עשר בשבט הרי הוא לעתיד לבוא:

שלש פעמים יכול בכל תל רגל ת"ל בשנה יכול בכל זמן שירצה ת"ל פעמים אין פעמים אלא זמנים שנ' (ישעיה כ״ו ו') תרמסנו רגל רגלי עני פעמי דלים: יראה. פרט לסומא שאין יכול לראות: זכרך. להוציא את הנשים: כל זכורך. לרבות את הקטנים זו הוא שבית הלל אומרין כל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית חייב בראייה: את פני הארץ. אם עושה אתה את כל האמור בענין הריני פונה מכל עסקי ואיני עוסק אלא בך: י״ח'. לא תזבח על חמץ אין לי [אלא] זוביח זורק ומנסך מניין ת"ל דם זבחי. מכאן אמרו אחד השוהט ואחד הזורק ואחר המקטיר או אחד מבני חבורה אם היה ברשות אחד מהן כזית חמץ בשעת זביחה עוברין בלא תעשה: זבחי. זה הפסח וכן הוא אומר (י"ב כ"ז) ואמרתם זבח פסח הוא לה': לא ילין חלב חגי עד בקר. מכאן אמרו הקטר חלבים כל הלילה: לא ילין חלב חגי עד בקד. לפי שמצינו בקדשי קדשים שבזמן אכילתן הקטרתן יכול אף קדשים קלים כן ת"ל לא ילין חלב חגי עד בקר אין לי אלא חלבי חגיגה חלבי פסח מניין ת"ל (ל"ד כ"ה) ולא ילין לבקר זבח חג הפסח לרבות פסח בחגיגה והוא הדין לכל האמורין שאם הלינן עבר בלא תעשה זה הכלל כל שקירבו מתיריו ביום מעלין אותו כל הלילה: ד"א. ראשית נאמר כן ראשית ונאמר להלן (במדבר י"ח י"ב) ראשית יכול מה ראשית האמור להלן עד ששייר מקצת אף ראשית האמור כן עד ששייר מקצת מניין שאם רוצה אדם לעשות כל שדהו בכורים עושה ת"ל בכורי אדמתך. אם כן למה נאמר ראשית ליתן בהן ראשית שיהוא קודמין לתרומה: אדמתך. פרט לעריס: אדמתך פרט לגזלן: תביא בית ה' אלהיך. מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתן עד שיביאם לבית הבחירה: לא תבשל גדי. ר' עקיבה אומר חיה ועוף אינן מן התורה שנ' לא תבשל גדי בחלב אמו לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים פעט לחיה ועוף ולבהמה טמאה: ר' יוסי הגלילי אומר נאמר (דברים י"ד כ"א) לא תאכלו כל נבלה ונאמר לא תבשל גדי בחלב את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב עוף שאסור משום נבלה יכול [יהא] אסור לבשלו בחלב ת"ל בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם: לא תבשל גדי בחלב אמו. אין לי אלא גדי בחלב אמו פרה בחלב אמה מניין ת"ל גד בחלב בשר בחלב מבל מקום אסור: נאמר כן לא תבשל גדי ונאמר להלן(ל"ד כ״ו) לא תבשל לא תבשל אחד לאיסור אכילתו ואחד לאיסור הנאתו ואחד לאיסור בישולו: