מי כמוך (שבתאי טיאר)

הפיוט נקרא בבתי הכנסת של יהודי לוב, בשבת שלפני פורים אשריף החל בכ"ג בטבת. בפיוט מתוארת פלישתו של אברהים אשריף ללוב והדיפתו, שהתרחשו בשנת ה'תס"ד-1704.

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

הקדמה/ רבי יעקב רקח

מי כמכה

מודעת זאת (ישעיה יב ה) עשה לנו בעל הרחמים.

לאנשי עם סגולה,
לשם ולתהילה (צפניה ג כ), חיים וקיימים.

הלא המה עם בני ישראל שהציל מיד הקמים.
אל בני קהל קדוש טראבלס המערב הנאהבים והנעימים.

וחסד ה' מעולם (תהלים קג יז),
אל עליון גואלם (תהלים עח לה), אל צדיק תמים.


ברוך פודה ומציל תשועת עולמים. (ישעיהו מה יז)

כי בכל עת ועונה,
עת לחננה (תהלים קב יד), פלאים עצומים.

לעמו ועדתו,
וצאן מרעיתו (תהלים ק ג), נחלת שדי ממרומים. (איוב לא ב)

שני הימים האלה נעשים (אסתר ט כח),
על הנפלאות והניסים, עד אחרית הימים.

מדי שנה בשנה (שמואל א ז טז),
באו לפניו ברננה (תהלים ק ב), הללוהו במרומים. (תהלים קמח א)

להיות בטלים ממלאכתם,
ותינוקות של בית רבן מתורתם, תורת חכמים. (משלי יג יד)

גם בבית התפילה,
נותנים שבח ותהילה, על החסד והרחמים.

ששים ושמחים,
במקצת שבחים, משבחי שלמים.

מן המצר קראתי יה (תהלים קיח ה) עד הודו לה' כי טוב (תהלים קיח כט) גם לרבות הלל הגדול יחדו יהיו תמים. (שמות כו כד)

ופשט העני את ידו (משנה שבת א א),
ויתן כל אחד לפי כבודו, האנשים האלה שלמים. (בראשית לד כא)

וכל היום ההוא נגילה,
ברנה ובצהלה, לא ימנע טוב להולכים בתמים. (תהלים פד יב)

ומי שגאל את האבות,
אל השוכן ערבות, יקבץ ישראל מן העמים. (יחזקאל כח כה)

וישיב בנים לגבולם (ירמיה לא טז),
משמרות על תילם, את האורים ואת התומים. (שמות כח ל)
ולעד ישליו ולעולמי עולמים:

הלוא כה דברי (ירמיה כג כט) הקטן ונבזה,
דל ורזה. מקווה חסד אל.
 
עינו עלי יפקח,
ותחנוני ייקח,
על החתום יעקב רקח. צעיר אני לימים: (איוב לב ו)

מי כמוך/ רבי שבתאי טיאר

הערה: על פי רוב הציטוטים המשוקעים בפיוט הם כלשון הפסוק, אך בחלק מהמקרים הפסוק שונה מעט כדי להתאימו להקשר בפיוט.

מִי כָמוֹךָ (תהלים עא יט)וְאֵין-כָּמוֹךָ (תהלים פו ח),
מִי דוֹמֶה לָךְ וְאֵין דּוֹמֶה לָךְ:

סימן: על סדר א"ב

אָבוֹא בִּגְבֻרוֹת אֲדֹנָי יֱהֹוִה קרי: אֱלֹהִים (תהלים עא טז),
אַזְכִּיר צִדְקָתוֹ אֶל עָם כְּמֵהִים.
כִּי זְכָרָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם,         אֲשֶׁר נָפוֹצוּ שָׁם: (יחזקאל לד יב)

בְּפִי אֲסַפֵּר אֶת נִפְלְאוֹתָיו,
אַגִּיד לְכָל יָבֹא גְּבוּרוֹתָיו.
יֵדְעוּ כָל הָעַמִּים אוֹתוֹתָיו,      כִּי שָׁמְעוּ כִּי שָׁם: (בראשית מג כה)

גְּאָלַנוּ מֵאָז מִתַחְפַּנְחֵס עיר במצרים,
וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאָהֳלֵי חָנֵס שם נוסף לתחפנחס.
וָיָעַשׂ לָנוּ אֹתוֹת וָנֵס,        כִּי שָׁמְעוּ כִּי שָׁם: (בראשית מג כה)

דָּרַכְנוּ בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה,
וַיַּךְ אֶת צָרֵינוּ מַכָּה אֲנוּשָׁה.
אָז שׁוֹרָרְנוּ לוֹ שִׁירָה חֲדָשָׁה,        קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם: (איוב ג יט)

הַיּוֹם עָנוּ בָנוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ,
בֵּין עֶבֶד וְשִׁפְחָה נִפְזְרוּ צִבְאוֹתֵינוּ.
וּבְכָל זֹאת מִכָּל צָרָה יִגְאָלֶנּוּ,        יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם: (דברים ה יד)

וַיְהִי בִּימֵי כְּלִיל שַׂר הַצָּבָא,
אִבְּרָהִים הַנָּשִׂיא המושל מִתַּרְשִׁישׁ  כינוי לחוף או נמל. זהות תרשיש המקראית שנויה במחלוקת, לדעת רבי שבתי טייאר נראה שזו תוניס. בָּא.
עַל עִיר טְרָאבְּלֶס מערבית: طرابلس, טריפולי בְּחַיִל וּמֶרְכָּבָה,        אֶת-פְּנֵי הָעִיר וַיִּחַן שָׁם: (בראשית לג יח)

זְדוֹן לִבּוֹ הִשִּׁיאוֹ בְמִרְמָה,
לִלְכֹּד אֶת הָעִיר וּלְהַחֲרִימָהּ.
לֵאמֹר מֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה,        אַשְׁחִית מָה-אֶמְצָא שָׁם: (בראשית יח כח)

חֲלוּצִים בָּאוּ אַנְשֵׁי מִלְחַמְתּוֹ,
כְּעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ אִתּוֹ.
לְבַד מִשָׂרָיו וְאַנְשֵׁי מֶרְכַּבְתּוֹ,        עִם-הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם: (דברי הימים א ד כג)

טֶרֶם הִגִּיעַ צִוָּה אֵת חֵילוֹ,
עַל נַעַר וְזָקֵן לֹא תַּחְמְּלוּ.
בֹּזוֹ בִזָהּ וּשְׁלָלָהּ שִׁלְלוּ,        וַאֲכַלְתֶּם שָׁם: (דברים יב ז)

יָצְאוּ מִן הָעִיר לִקְרָאתוֹ,
וַיַעַרְכוּ מִלְחָמָה אִתּוֹ.
וַיַחְשְׁבוּ בְלִבָּם לְהַשְׁחִיתוֹ,        וַיָּפֶץ יְהֹוָה אֹתָם מִשָּׁם: (בראשית יא ח)

כְּבִקְרוֹב הַמִּלְחָמָה נָפֹצוּ חַיָּלֵינוּ,
וַיִפְּלוּ לִפְנֵי גְדוּדָיו חַיָּלֵינוּ.
וַנִשְׁמַע וַיִמַּס לְבָבֵנוּ,        וְלֹא-הָיָה שָׁם: (במדבר לג יד)

לְמָחָר נֶאֶסְפוּ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה,
וַיַחְגְּרוּ בְּתוֹךְ הָעִיר בְּאֵימָה.
וַיִוָּעֲצוּ לַעֲקֹר לעשות עיקר, לחזק הַחוֹמָה,        לָשֶׁבֶת שָׁם: (דברים יג יג)

מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וְהַסְּגָנִים, ניתנה הוראה
לְקַבֵּץ הַיְּהוּדִים הָאֶבְיוֹנִים.
לַחְפּוֹר עָפָר וְלַחְצוֹב אֲבָנִים,        וְאֶת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם: (בראשית לט כב)

נוֹעֲצוּ לְחָזֵּק הַמִּגְדָּלִים,
וַיֵּאָסְפוּ שָׁמָּה כָּל הַחַיָּלִים.
לִשְׁמוֹר הַחוֹמָה וְהַכֵּלִים,        וַיָּלִינוּ שָם: (שופטים יח ב)

סָמַךְ עַל הָעִיר אִישׁ הַדָּמִים,
וַיֵּט אָהֳלוֹ בְּאָבֵל הַכְּרָמִים אזור ובו כרמים, כנראה של זיתים..
וּמִדֵּי יוֹם יוֹם נִלְחָמִים,        בַּאֲשֶׁר חָלָלִים שָׁם: (איוב לט ל)

עָשָׂה מָצוֹר וְדָיֵּק בָּנָה,
וַיְסוֹבֵב הָעִיר מִכָּל פִּנָּה.
וַיֵּצֶר היה צר מְאֹד לְאַנְשֵׁי הַמְּדִינָה,        הַיֹּשְׁבִים שָׁם: (דברי הימים א ד מ)

פְּתַלְתֹּל וְעִקֵּשׁ יָעַץ עֵצָה,
לִנְדּוֹחַ גַּרְזֶן עֲלֵי כָל עֵצָהּ.
וַיִכְרוֹת אֶת הַשִׂיחִים אֲשֶׁר מָצָא,        בַּשָׂדֶה אֲשֶׁר מָצָא שָׁם: (בראשית לג יט)

צִוָּה חֵילוֹ בְּרֶשַׁע לְהִתְעוֹלֵל,
לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד זָקֵן וְעוֹלֵל.
אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל,        וְלָקְחוּ אוֹתוֹ מִשָּׁם: (דברים יט יב)

קִבֵּץ כְּלֵי מִלְחָמָה לָרֹב,
וּמִדֵּי יוֹם יוֹם עַל הָעִיר יֶאֱרוֹב.
וַיַּעַשׂ לוֹ מְצוּדִים מִקָּרוֹב שקרובים,        אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם: (בראשית יט כז)

רָחַפוּ התנודדו, רעדו לִמְאֹד עַצְמוֹתֵינוּ,
וַנָּצוּמָה וָנְּבַקְּשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ. (עזרא ח כג)
אוּלַי יְחָנֵּנוּ וְיַצִּילֵנוּ,         יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם (דברים ה יד):

שִׁחֵת וְנִתֵּץ בָּתֵּי הַכְּפָרִים,
וַיְגָדַּע וַיְקָצֵּץ עֲצֵי הַתְּמָרִים.
וַיַעֲקֹר כָּל דַּלְתוֹת הַחֲצֵרִים,         וַיִשְׂרְפוּ אוֹתָם שָׁם (שמואל א לא יב):

תָּמַךְ בְּרִשְׁעָתוֹ וַיהִי כִּמְתַעְתֵּעַ,
וּמִמִּגְרָשׁ אֶל מִגְרָשׁ נוֹסֵעַ.
וַיַחְשֹׁב אֶת הָעִיר לְבַלֵעַ,         וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם (משלי ט יח):

סימן: אני שבתי ברבי דוד טייאר חזק

אַחַר כָּל אֵלֶּה הַדְּבָרִים (בראשית כב א),
יָעַץ תַּחְבּוּלוֹת אַחֵרִים.
וַיְחַזֵּק כָּל הַמְּצָרִים,         אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם (דברים יב ב):

נָתַן לְעַמּוֹ כְּלֵי מִלְחָמוֹת,
לַחְפּוֹר שׂוּחוֹת בְּמִרְמוֹת.
וַיַחְשֹׁב לְעָקֵּר הַחוֹמוֹת,        הָאָרֶץ הַהִיא שָׁם (בראשית ב יב):