מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק מט
פרק מט
עריכההמלאכים גם כן אינם בעלי גשמים, אבל הם שכלים נבדלים מהחומר, אמנם הם עשויים והשם בראם, כמו שיתבאר. ובבראשית רבה אמרו: "להט החרב המתהפכת" (בראשית ג, כד), על שם "משרתיו אש לוהט" (תהלים קד, ד). "המתהפכת", שהם מתהפכים, פעמים אנשים, פעמים נשים, פעמים רוחות, פעמים מלאכים. הנה כבר ביארו בזה המאמר שהם אינם בעלי חומר, ואין להם תכונה קיימת גשמית, חוץ לשכל, אבל הכל במראה הנבואה, ולפי פועל הכח המדמה, כמו שיזכר בעניין אמיתת הנבואה.
ואמנם אמרם "פעמים נשים", כי הנביאים גם כן כבר ראו המלאכים במראה הנבואה צורת נשים, רומז על מאמר זכריה: "והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם" וכו' (זכריה ה, ט).
וכבר ידעת, כי השגת הנקי מן החומר, הערום מן הגשמות לגמרי, כבדה מאוד על האדם, אלא אחר לימוד רב, ובלבד למי שלא יבדיל בין המושכל והמדומה, ורוב הישענו על השגת הדמיון לבד, ויהיה כל מדומה אצלו נמצא, או (אי) אפשר המציאה, ומה שלא יפול ברשת הדמיון אצלו נעדר ונמנע המציאה. כי אלו האנשים (והם רוב המעיינים) לא יתאמת להם עניין לעולם, ולא יתבאר להם ספק.
ולכובד זה גם כן הביאו ספרי הנבואה דברים שייראה מפשוטיהם גשמות המלאכים ותנועותיהם, והיותם צורת האדם, והיותם מצווים מהשם, והם עושי דברו ועושים מה שירצה במצוותו, כל זה להיישיר השכל אל מציאותם, ושהם חיים שלמים כמו שבארנו (בפרק מו) בחק האל. אלא שאם יעמוד אדם בהם על זה הדמיון, היתה דומה אמיתתם ועצמם עצם השם בדמיון ההמון, שגם כן נאמר בבורא דברים, יראה פשוטם שהוא גוף חי מתנועע על צורת אדם. והישיר השכל אל היות מעלת מציאותם למטה ממעלת האלוה, בערכו בצורותיהם דבר מצורת בעלי חיים אשר אינם מדברים, עד שיהיה המובן ממציאות הבורא יותר שלם ממציאותם, כמו שהאדם יותר שלם מבעלי חיים שאינם מדברים. ולא תחובר להם צורת בעלי חיים שאינם מדברים בשום פנים, אלא הכנפים, כי לא יצוייר עופפות מבלתי כנפים, כמו שלא תצוייר הליכה מבלתי רגלים, כי אלו הכוחות לא תצוייר מציאותם אלא באלו הנושאים בהכרח. ונבחרה תנועת העופפות להורות על היותם חיים, מפני שהיא השלמה שבתנועות בעלי חיים שאינם מדברים, המקומיות והנכבדת שבהן, והאדם יחשבה שלמות גמורה, עד שהאדם יתאוה שיעוף כדי שיקל עליו לברוח מכל מה שיזיקוהו, ויכוון אל מה שיאות לו במהירות, ואם רחק, ועל כן יחסו להם זאת התנועה. ועוד, כי העוף יראה ואחר כן יעלם, ויקרב ואחר כך ירחק בזמן מועט. ואלו כולם עניינים צריך שתאמינם במלאכים, כמו שיתבאר אחר זה.
ולא יחסו זה השלמות המדומה, רצוני לומר תנועת העופפות להשם בשום פנים, להיותה תנועת בעל חיים בלתי מדבר. ולא תטעה באמרו: "וירכב על כרוב ויעוף" (שמואל ב כב, יא); כי הכרוב הוא אשר עף. והכוונה במשל ההוא, מהירות בוא הענין ההוא, כמו שנאמר: "הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים" (ישעיהו יט, א), רוצה לומר מהירות רדת זאת המכה בהם. ולא יטעך גם כן מה שתמצא ביחזקאל לבד, בפני שור, ופני אריה, ופני נשר, וכף רגל עגל; כי יש לזה כולו פירוש אחר, תשמעהו (פרק א חלק ג). ועוד, שהוא אמנם לא תאר אלא החיות.
והנה יתבארו אלה העניינים ברמיזות מספיקות בהערה. אמנם תנועת העופפות נמצאת בכתוב בכל מקום, ולא יצוייר כי אם בכנפים, ויוחסו להם הכנפים להיישיר לעניין מציאותם, לא לאמיתת מהותם.
ודע, כי כל מתנועע תנועה ממהרת מאד יתואר בעופפות, להורות על מהירות התנועה. אמר: "כאשר ידאה הנשר" (דברים כח, מט), כי הנשר יותר ממהר העופפות והמרוצה מכל העוף, ולזה ימשיל בו. ודע עוד, כי הכנפים הם סבת העופפות, ולזה יהיו הכנפים אשר יראו על מספר סבות תנועת המתנועע. ואין זה כוונת זה הפרק: