מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק כג
- למהדורה מבוארת: ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק כג
יצא
היציאה כנגד הביאה. נעשה זה השם ביציאת גשם ממקום שהיה נח בו למקום אחר, יהיה הגשם בעל חיים או זולת בעל חיים: "הם יצאו את העיר" (בראשית מד, ד); "כי תצא אש" (שמות כד, ה).
והושאל להראות ענין שאינו גוף: "הדבר יצא מפי המלך" (אסתר ז, ח); "כי יצא דבר המלכה על כל הנשים"(אסתר א, יז), ר"ל עבור המצוה; "כי מציון תצא תורה" (ישעיה ב, ג); "וכן השמש יצא על הארץ" (בראשית יט, כג), כלומר, הראות האור.
ולפי זאת ההשאלה היא כל לשון יציאה שבאה מיוחסת לו יתעלה: "הנה ה' יוצא ממקומו" (ישעיה כו, כא), (מיכה א, ג), יראה דברי הנסתר עתה ממנו. כלומר התחדש מה שנתחדש אחר שלא היה. כי כל מתחדש מאתו יתעלה ייוחס לדברו: "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" (תהלים לג, ו). דמות בפעולות הבאות מאת המלכים אשר כליהם בהעביר רצוניהם הדיבור. והוא יתברך בלתי צריך לכלי יעשה בו, אבל פעולתו ברצונו לבד, ואין לו דיבור גם כן בשום פנים כמו שיתבאר.
וכאשר הושאלה להראות פעולה מפעולותיו יציאה, כמו שביארנו, באמרו: "הנה ה' יוצא ממקומו" (ישעיה כו, כא), (מיכה א, ג), הושאלה להעלות הפעולה ההיא כפי הרצון גם כן – שיבה. ואמר: "אלך אשובה אל מקומי" (הושע ה, טו), העניין, העלות השכינה אשר היתה בתוכנו מעלינו, אשר נמשך אחריה העדר ההשגחה בנו, כמו שאמר מייעד רע: "והסתרתי פני מהם והיה לאכל" (דברים לא, יז). כי כשנעדרה ההשגחה הופקר, ונשאר מטרה לכל מה שאפשר שיבוא ויקרה, ויהיה טובו ורעתו כפי המקרה. ומה קשה זה היעוד, ובעבורו כנה באמרו: אלך אשובה אל מקומי: