מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק יא
- למהדורה מבוארת: ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק יא
ישיבה.
תחילת הנחת זה השם בלשוננו לישיבת האדם על המקום, "ועלי הכהן יושב על הכסא" (שמואל א א, ח). ומאשר היה האדם היושב נח עומד על השלם שבענייני עמידתו ומנוחתו, הושאלה זאת המילה לכל עניין עומד נח שלא ישתנה. אמר בייעודי ירושלים בעמידה ובקימות והיא במעלה העליונה, "וראמה וישבה תחתיה" (זכריה יד, י), ואמר: "מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה" (תהלים קיג, ט), עניינו מעמידה ומקימה.
ומזה העניין האחרון נאמר עליו יתעלה, "אתה ה׳ לעולם תשב" (איכה ה, יט), "היושבי בשמים" (תהלים קכג, א), "יושב בשמים" (תהלים ב, ד), הנצחי העומד אשר לא ישתנה בפנים מאופני השינוי, ולא שינוי עצם, ואין לו שום ענין זולת עצמו שישתנה בו, ולא ישתנה יחוסו לזולתו, כי אין יחס בינו ובין זולתו שישתנה בו היחס ההוא, כמו שיתבאר (פרק נ"ו חלק ה). ובזה ישלם היותו בלתי משתנה כלל, ולא בשום פנים, כמו שביאר ואמר: "כי אני ה׳ לא שניתי" (מלאכי ג, ו), אין בו שינוי כל עיקר.
ועל זה העניין יכונה בישיבה באשר נזכרה לו יתעלה, ואמנם תיוחס אל השמים ברוב המקומות, להיות השמים הם אשר אין שינוי בהם ולא התחלפות, רצוני לומר שלא ישתנו אישיהם כאשר ישתנו אישי הווי הארץ ונפסדיה.
וכן כשיוחס ה׳ יתעלה היחס ההוא הנאמר בשיתוף למיני הנמצאות ההוות הנפסדות, ייאמר עליו גם כן יושב. כי המינים ההם תדירים מסודרים עומדי המציאה כמציאת אישי השמים. אמר: "היושב על חוג הארץ" (ישעיה מ, כב), המתמיד הקיים על סבוב הארץ, רצוני לומר חללתה, רומז לענינים ההווים בחללה.
ואמר: "ה׳ למבול ישב" (תהלים כט, י), רוצה לומר שעם השתנות עניני הארץ והפסדם, לא יהיה אצלו יתברך שינוי יחס. אבל היחס ההוא שיש לו אל כל אחד מהעניינים ההם, והם הווים או נפסדים, יחס אחר קיים עומד, כי היחס ההוא למיני הנמצאות, לא לאישיהם, והתבונן כי כל לשון ישיבה שתמצאה להשם יתברך תמצאה בזה העניין: