מהרש"א על הש"ס/סוטה/פרק ב

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | תוספות שאנץ | הריטב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: מהרש"א | ראשונים | אחרונים

יד:

גמרא ומעליהו ומקטירו בכלי שרת ומולחו ונותנו ע"ג אישים קרב הקומץ שיריה כו' במערבה של קרן או לדרומה של קרן אמרת כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה אין מקדשין כו' קדושת הגוף ואינה נפסלת בטבול יום כו' עכ"ל [כצ"ל] מפי' ישן וק"ל:

בד"ה הקרב אותה כו' וששה לכותל דרומי נמצא מערבו של מזבח לפני ה' כו' עכ"ל מפירוש ישן וק"ל:

בד"ה והיכן קיימת הלא חוץ לכנגד זויות ההיכל הוא עכ"ל וכן מצאתי מוגה וק"ל:

טו.

תוס' בד"ה סבר לה כר"א הקפר כו' בשערו כו' נזירא מילתא דעבירה הוא ואמרינן ליה נאה כו' לפום סתמא דתלמודא אכתי תקשי דשמואל אדשמואל כו' עכ"ל וכצ"ל:

בא"ד לאו לכפרה מייתי אלא לאחולי עליה נזירות טהרה אי נמי למשרייה נפשיה ביין כו' עכ"ל אולי שהיה כן בנוסחת גמרא שלפניהם דבנוסחת גמ' שלנו הכי איתא התם לאו לכפרה מייתי אלא לאשתרויי באכילת קדשים הוא ע"ש:

בא"ד לר"א הקפר לאו לכפרה אתי והכא משמע משום דבא על חטא כו' ואכתי הוה מצי למיפרך התם לר"ש כו' עכ"ל עיקר קושייתם לר"ש הוא דקאמר הכא דמשום דבאה על חטא אינה טעונה נסכים אבל לרבי אליעזר הקפר אע"ג דאית ליה דנזיר טהור חוטא מ"מ מצינן למימר דקרבנו לא בא על חטא כדקאמר התם דקרבנו לא לכפרה כו' וק"ל:

טו:

בד"ה מה מים שלא נעשתה כו' י"ל אפילו אם קדש בהן שלא יצק מן הדדין שבו כו' עכ"ל וכצ"ל ומהרש"ל הגיה שיצק מן הדדין כו' ואפשר שהביאו להגיה כן משום דאמרינן בזבחים דקידוש מי כיור היה ע"י הצקה ולא בתוך הכיור ולישנא דאפילו אם קידש בהן כו' לא יתיישב לפי הגהתו גם לא הויא דומיא דמטבל בהן גלוסקא והדחת מי ידים דאיירי בתוך המים ודברי התוס' ודאי יתפרשו טפי לפי נוסחות הישנות וה"ק דודאי בקידש ממנו ביציקה כדין קידוש לכתחלה ולא בתוכו דלא הוי מלאכה אלא אפילו אם קידש בהן דהיינו בתוכן שלא ביציקה דקידושו קידוש בדיעבד ולא חילל כמו שכתב הרמב"ם דלא הוי מלאכה גבי נטילה כההיא דהדחת ידים וזה ברור וק"ל:

בד"ה נתאכמו כו' הא במים מכבסין אמר אביי ה"ק הוגעו למים מכבסין כו' עכ"ל ק"ק מאי קושיא הא איכא לאוקמא ההיא דמטושטשין עבודתו פסולה בהוגעו לנתר ואהל דאין מכבסין אותן אפילו במים וק"ל:

בפרש"י בד"ה ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן אי לא הוה כתיב בקרקע משמע כו' עכ"ל וכצ"ל מפירוש ישן ואין חילוק בין בקרקע בבי"ת ובין מקרקע במ"ם כמו שהבין מהרש"ל ואין להאריך וק"ל:

טז.

תוס' בד"ה ובית העולמים מקשים אמאי כו' דמשכן אקרי מקדש ומקדש אקרי משכן ואי לא הוה כתב אלא כי את משכן ה' טמא הוה נמי מקדש כו' עכ"ל וכתב מהרש"ל ותימה גדולה הלא מוכח לשם איפכא דמצרכינן ב' קראי כו' וא"א ליישב אלא לגירסת ריב"ן כמ"ש התוס' בפרק טרף בקלפי דאף התם בשבועות גמרינן מהדדי כו' עכ"ל וא"א לומר כן כיון דלאותה גירסא ר"א פליג אדרבי אליעזר דברייתח דסבר לא גמרינן מהדדי מאי קא קשיא להו הכא דאיכא למימר דאתיא ברייתא דהכא כר"א דברייתא דהתם גם שם בפ"ב דשבועות דחו התוס' אותה הגירסא משום דהיאך יהיה ר' אלעזר אמורא חולק על ר"א תנא דברייתא וע"כ נראה שהתוספות דהכא פירשו הסוגיא דשבועות כפירש הרא"ש מדרוי"ש שכתבו התוס' שם בפ"ב דשבועות דלר"א דברייתא נמי גמירי מהדדי כו' וה"פ דמלתא אם נאמר מקדש כו' עכ"ל ע"ש באורך והכריחם לפרש כן משום דכיון דמשכן אקרי מקדש ומקדש אקרי משכן אמאי לא ידעינן להו מחד קרא ע"ש בתוס' ותו לא מידי וק"ל:

בפרש"י בד"ה ואם איתא דאפר כו' דהא לרבי ישמעאל אפר לאו ממשמעותיה ממש כו' עכ"ל כצ"ל מפירוש ישן ומיהו צ"ע לפי מה שפי' לעיל בעפר והלכה בכל דבר כגון הזרניך והסיד כו' אימא דאפר הוה שפיר בכלל עפר כב"ה והלכה אתא לכל הנך דלא מקרו עפר בשום דוכתא ויש לקיים דבריו לפי מה שפירשו התוס' הסוגיא דהכא בפרק כיסוי דם דעפר דקרא לא מיירי אלא בסתם עפר המגדל צמחים ומריבוי דוכסהו מרבינן כל מידי דמגדל צמחין או מידי דמקרי עפר אע"ג דלא מגדל צמחין דלא הוה מרבינן ליה אי לאו וכסהו ור' ישמעאל דהכא פליג אדרשא דוכסהו וקאמר דכולהו הוו הלכה והשתא אהך אפר דלא מגדל צמחין קאמר הכא כיון דלר"י לגבי כיסוי לאו ממשמעותיה נפקא אלא מהלכה אם איתא דהוה כשר לסוטה ליחשב נמי הא ורש"י שפי' לעיל הזרניך והסיד כו' דהוי מהלכה ה"ה אפר דלא מגדל צמחים ולפי שיטה זו אתיא שפיר הך מלתא דרבי ישמעאל כב"ה ודו"ק:

תוס' בד"ה ואם איתא ליחשב נמי הא כו' והא סבירא ליה כב"ש דאפר לא איקרי עפר כו' עכ"ל דברים אלו סותרים דבריהם בפרק כיסוי דם שכתבו שם לקיים דברי ר"י אליבא דב"ה וכמ"ש לעיל לקיים פרש"י דבשמעתין וצ"ל לשיטתם דהכא דבהא ס"ל לר"י כב"ש דאפר לא מקרי עפר מיהו פליג עליה בהא דלב"ש אין מכסין באפר כדאיתא בפ' כיסוי דם ולרבי ישמעאל מיהת מכסין בו ע"פ ההלכה ודו"ק:

בא"ד אלא אליביה דב"ה א"כ ה"נ אפר כו' עכ"ל וכצ"ל ודו"ק:

טז:

בד"ה מביא מים שדם כו' פיילי של חרס דת"ק דרבי יהודה לא סגי ליה כו' לא אפשר ואי בעי סגי כו' משמשת רביעית מים למצורע רבי ישמעאל היא עכ"ל והס"ד ואח"כ מה"ד מביא מים שדם כו' כצ"ל:

גמ' ורבנן כו' עליו לערבן ובפרק טרף בקלפי כתבו התוס' הכל כשרין לקדש פרש"י המים על העפר ובמסכת פרה ובכמה דוכתין משמע שהיו נותנין העפר על המים כו' והא דכתיב ונתן עליו יש לפרש ונתן עליו בשבילו יתן מים כו' עכ"ל ונעלם מהם סוגיא דהכא דמאן דפסל בנתינת העפר ברישא דרש ונתן עליו לערבן ור"ש דמכשיר שפיר כתיב עליו גם פרש"י דהתם יש לקיים אליבא דר"ש ודו"ק:

שם ואימא עליו דוקא אל כלי שתהא חיותן בכלי כו' בפ' כל שעה מסיק דאינו אלא מעלה דרבנן ולמאי דבעי נמי למימר השתא כלי שתהא חיותן כו' אינו אלא למצוה אבל לא לעכב דהא כתיב ונתן כדדייק בפרק כל שעה ודברי הרמב"ן בפרשה חקת תמוהים בזה שכתב שנו רבותינו שהנותן אפר תחלה ואח"כ המים פסול דקדקו מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי כו' עכ"ל ואיך תלה פסול האפר תחלה בהך מלתא שתהא חיותן בכלי הא אדרבא בעי למימר הכא עליו דוקא וכלי שתהא חיותן בכלי ועוד שתהא חיותן בכלי אינו אלא מעלה דרבנן כדמסיק בפרק כל שעה ודו"ק:

יז.

בפרש"י בד"ה מואם לא שכב כו' וכן הן סדורין בפרשה אלא שוהשביע הכהן כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

בד"ה אמר רבי תנחום הנקי כו' דמשתמע חנקי כו' עכ"ל כצ"ל וכן בתוס' בד"ה א"ר תנחום הנקי תחת אישך חנקי כו' בס"פ שבועת העדות פי' הנקי בלא יו"ד כמו חנקי כו' לחולין לא חולין כו' עכ"ל וכצ"ל:

תוס' בד"ה לא על הלוח כו' בר מדבר שיש בו רוח חיים כו' דחזר וכתב ונתן לה ספר כו' ספר הכא את אומר כל דבר כו' תני ר"א אומר רואה אני כו' לא צריכא דלא הואיל ונתנה למחיקה עכ"ל כצ"ל והוא סוף דבור וה"פ לא צריכא דה"ז שאלה היכא דלא נמחקה ע"י שהודית או ע"י דבר אחר ומשני אף אם לא נמחקה אין זו שאלה הואיל ונתנה לכתוב מעיקרא למחיקה ואח"כ מה"ד ומחה כתב שיכול למחוק בירושלמי אי מחה כו' כשר תפתר כהדין כו' עכ"ל כצ"ל:

יז:

בד"ה דכתיב וכתב את האלות האלה כדכתיבא כו' במסכת ברכות ומסכת מגילה דקריאת שמע כו' לדרשא אחריתא עכ"ל ואח"כ מה"ד קודם שתקבל כו':

בא"ד ואמאי לא נפקא להו מהאלה כו' וי"ל כיון דקבלו כו' בכל לשון כו' עכ"ל פירוש לדבריהם כיון דלא אצטריך להו והיו שלא יקרא למפרע דמהאלה נפקא תקשי לן אכתי אמאי לא דרשי והיו כדדריש רבי והיו בהוייתן יהו בלשון הקודש ואהא תירצו די"ל כיון דקבלו מרבותינו דלית לן למדרש שמע אלא לרבות בכל לשון ע"כ אייתר לן והיו שלא יקרא למפרע ואלה לדרשה אחריתא ודברי מהרש"ל אינן ברורים בזה ודו"ק:

בד"ה קודם שתקבל כו' זהו סדר תמיד לאפוקי ממצות חליצה כו' עכ"ל לפי דבריהם נראה לפרש הא דקאמר התם לאפוקי ממצות חליצה אמאן דחשיב סדר תמיד קאמר דסדרו הוה למצוה לאפוקי ממצות חליצה דלא הוה הסדר אפילו למצוה מיהו אם רוצה עושה כסדר הזה אבל לאפוקי סוטה לא קאמר משום דסדר המשנה אפילו בדיעבד לא יצא אבל מפרש"י התם נראה לפרש דסדר מצות חליצה נמי הוה למצוה ולאפוקי ממצות חליצה לא קאי אסדר תמיד דלא הוה נמי אלא למצוה אלא אדרב סחורה קאי ודו"ק:

בא"ד מכוונין כמו שפירשנו ברא"ש כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה כתבה אגרת כו' והא דאמרינן בהקומץ כו' אבל לא תפילין נראה דהכי כו' מיהו צריך לשרטט כו' אבל ר"ת פירש כו' עכ"ל ר"ל דאמרינן בהקומץ אבל לא תפילין צ"ל דגריעא מפסוק דאסור לכתוב בלא שירטוט משום דהכי הלכתא גמירא כו' אבל אין לפרש דלא מפסלי אבל צריך לשרטט כמו פסוק דא"כ הא דמקשה כו' אבל ר"ת פי' כו' דלפירושו ניחא דודאי תפילין נמי צריכין שירטוט כמו פסוק בד' פיאות אלא דאבין השיטין קאמר אבל לא תפילין דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט כך נראה ברור כוונת התוס' אבל מהרש"ל הבין כוונתם בדרך אחרת ולא ידענא מי הכריחו לכך ואין להאריך וק"ל:

בא"ד מאן דכתב גיטא דחליצתא לכתוב כו' אי המגילה כשירה בהכי כו' דאי ס"ת ממש משתעי כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד מיהו לפירושו לא תירץ מאי אצטריך למימר גבי מגילת סוטה כו' עכ"ל ר"ל לפי' ר"ת כיון דלא עדיפא ס"ת מפסוק אחר דאסור בלא שירטוט בד' פאות הדרן קושיין דמעיקרא לדוכתין מאי אצטריך ליה לפוסלה משום ספר ת"ל דאסור בלא שירטוט אפילו פסוק אחד כיון דאפילו ס"ת סגי כו' ומהרש"ל הגיה מאי איכא למימר גבי כו' ואין צורך וק"ל:

בד"ה כתבה על שני כו' ותפרן יחד דפסול דאהא דוקא כשכתב חצי מגילה כו' עד כאן לשונם כ"ה בכל נוסחות וצ"ל דקאי אדלעיל שכתבו להכי מפרש נמי הכא שני דפין שאינן מעורין כו' והוא דחוק ונראה להגיה דכצ"ל ולאו דוקא כשכתב חצי מגילה כו' עכ"ל וק"ל:

יח.

תד"ה חזר וחלקן כו' דמדלה מים מן הבור פלוגתא דר"א כו' עכ"ל כתב מהרש"ל דלענין מודר הנאה אתמר ואינו כן דההיא דמדלה מים מן הבור לענין היזקא דנפילת הבור אתמר פלוגתייהו בשור שנגח ע"ש ודו"ק:

יח:

בד"ה אמרי במערבא כו' כדרב המנונא כו' וכן רבי ינאי ס"ל כו' וא"ל רבי ינאי אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותיה וא"ל ר"ל לרבי יוחנן אי לאו כו' על האיסור קל נאסר כו' אי מתני' הוה תיובתא לרב המנונא אי כו' כל אלו פסוקי קילוסיה יכול הוא כו' מאי איכפת לו ממזר כו' וגרסי' הכא בירושלמי כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד ולא מעיני יבמה כו' כתב מהרש"ל ומ"מ מקנין לה שמקצת אשתו היא עכ"ל מדבריו נראה שהבין דלההוא תירוצא דבירושלמי דאפילו למקצת אשתו מקנא אית לן למימר נמי דמותרת לביתה וא"א לומר כן כיון דמותרת לביתה לא הוה מתנה עמה אלא דלההוא תירוצא מוקמינן מתני' נמי כרב המנונא דאסורה לביתה אפילו לרבנן דאשתו ואפילו מקצת אשתו כתיב ולא איכפת לן בתפיסת קדושין ובממזרות אבל לרבי ינאי דהכא דס"ל דמותרת לביתה ע"כ דלית לן לאוקמא מתני' אלא כר"ע ודו"ק:

בא"ד וכהנת היתה כו' אף לא מכות כו' עכ"ל דלא מיחייבא מלקות דרך זנות דלא תהיה אשת גו' דרך הויה וקידושין קמיירי ומש"ה קאמר אף יבמת כהן מותרת לביתה דקי"ל פנוי הבא על הפנויה לא עשאה זונה וק"ל:

בד"ה מהו שיתנה כו' כמו שמוחל היך עבידא כו' פעם שניה אי תימר גירש כמי כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה קבלנו עדותו כו' צ"ע בפ"ק דקידושין דמוקמינן התם הא דקתני בגניבתו כיון שנמכר פ"א שוב אי אתה רשאי למוכרו בב' בני אדם אבל באדם א' נמכר ונשנה ולפרש"י דהתם ניחא שפיר כיון שנמכר פ"א כו' מתוס' רבי עכ"ל כצ"ל וע"ש בתוס' ובפרש"י:

יט.

גמ' ורבנן בתראי סברי זאת למעוטי כולהו כו' כצ"ל: