מדרש תנחומא תצוה
<< · מדרש תנחומא · תצוה · >>
פרשת תצוה
ילמדנו רבנו: קטן לכמה נמול?
כך שנו רבותינו: קטן נמול לשמונה. מה טעם? כשם שנמול יצחק אבינו.
אמר רבי שמעון בר יוחאי: בא וראה, שאין חביב לפני האדם יותר מבנו, והוא מל אותו.
וכל כך למה? אמר רב נחמן בר שמואל: כדי לעשות רצון בוראו. הוא רואה בנו שופך דם ממילתו, ומקבל עליו בשמחה.
אמר רבי חנינא: ולא עוד, אלא שהוא מוציא הוצאות ועושה אותו היום של שמחה, מה שלא נצטווה. הוא שהכתוב אומר: ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהילתך (תהלי' עא יד). ולא עוד, אלא אדם הולך ולוה וממשכן עצמו ומשמח אותו היום.
אמר רבי יודן: אימתי הבן חביב על אביו? כשמתחיל להשיח. וכן הוא אומר: הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים (ירמ' לא יט).
מהו ילד שעשועים? כבן שלש כבן ארבע שהוא מתחיל להשיח ומשתעשע לאביו.
ואמר רבי ביסנה: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, עשו לי כשם שעשיתי לכם. האכלתי אתכם במדבר, אף אתם היו מקריבין לפני, את הכבש אחד תעשה בבקר וגו' (במד' כח ד).
וארחצך במים (יחז' טז ט), ואף אתם עשו לי כיור.
ואסוכך שמן (שם), וכנגדו שמן המשחה.
ואלבישך רקמה (שם שם י), וכנגדו מעשה רוקם.
ואנעלך תחש (שם), וכנגדו עורות תחשים.
ואחבשך בשש (שם), וכנגדו שש משזר.
ואכסך משי (שם), אלו ענני הכבוד, שנאמר: לא ימיש עמוד הענן (שמו' יג כב). וכנגדן יריעות עזים.
ואעדך עדי ( יחז' טז יא), זו פורפירה, וכנגדן ארון וזרו.
ואתן נזם (שם שם יב), וכנגדו חח ונזם.
ועטרת תפארת בראשך (שם), וכנגדו כפורת על הארון וזר זהב.
הנני ממטיר לכם לחם (שמות טז ד), וכנגדו לחם הפנים.
וה' הולך לפניהם יומם וגו' (שם יג כא), וכנגדו צו את בני ישראל להעלות נר תמיד: ואתה תצוה. זה שאמר הכתוב: תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף (איוב יד טו). אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, תקרא ואנכי אענה. כל מה שאתה גוזר, אני מקיימה, אלא למעשה ידיך תכסוף. יש אדם מתאווה למעשה ידיו. ואין תכסוף אלא לשון תאווה, שנאמר: ועתה הלוך הלכת כי נכסוף נכספת וגו' (ברא' לא ל). הוי, למעשה ידיך תכסוף, שאתה מתאוה למעשה ידיך.
אתה סובל את כל העולם, דכתיב: אני עשיתי ואני אשא אני אסבול (ישע' מו ד). ואתה מצווה את בני קהת להיות נושאין כבודך, שנאמר: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם (במד' ז ט). הוי, למעשה ידיך תכסוף.
אתה זן את כל העולם, ואתה מצווה אותן להקריב את קרבני לחמי (במד' כח ב). אתה מאיר לכל העולם, ואתה מצווה להעלות נר תמיד. אנו באורך נראה אור, ואתה אומר: להדליק נרות.
אמר רבי מאיר: אמר הקדוש ברוך הוא: חביב עלי נרות שאהרן מדליק, מן המאורות שקבעתי בשמים.
למה? שבשעה שהקריבו הנשיאים חנוכת המזבח ולא הקריב שבט לוי, היה אהרן נפשו עגומה, אמר: כל הנשיאים הקריבו בחנוכת המזבח, ואני לא היה לי חלק בקורבנות. אמר ליה הקדוש ברוך הוא: חייך, כל השבטים הקריבו חנוכה אחת, ואתה לעצמך תעשה חנוכה, מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד יערוך אותו אהרן ובניו. זה שאמר הכתוב: תאוות ענווים שמעת ה' (תהל' י יז). לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה ואתה תצווה, וכתיב יערוך אותו אהרן ובניו, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: צו את בני שיהו מביאין שמן זית, כדי שיהא אהרן מדליק לפני: מדרש תנחומא תצוה ג
מדרש תנחומא תצוה ד מדרש תנחומא תצוה ה מדרש תנחומא תצוה ומדרש תנחומא תצוה זמדרש תנחומא תצוה חמדרש תנחומא תצוה טמדרש תנחומא תצוה ימדרש תנחומא תצוה יאמדרש תנחומא תצוה יב
יד. [ עריכה ]
ואם תאמר יש לפני אכילה ושתיה, האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה כי לי כל חיתו יער (תהלים נ) אלא מכל קרבנותיהם איני רוצה אלא הריח וכאלו אכלתי ושתיתי שנאמר (במדבר כח) את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו, תדע לך שמזבח העולה שהיה לקרבנות היה נתון בחוץ ומזבח הקטרת שהיה לריח נתון בפנים לפיכך נאמר למשה ועשית מזבח מקטר קטרת.
טו. [ עריכה ]
... להודיעך כמה קטרת חביבה. א"ר יצחק בן אליעזר: תדע לך, שנעשה המשכן וכל כליו, ושחט את הקרבנות, והקריבו, וערך על המזבח, וסדר את השלחן ואת המנורה, ואת הכל - ולא ירדה שכינה, עד שהקריבו את הקטורת! מנין? - דכתיב (שיר השירים ד) "עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו". אמר הקב"ה: בעולם הזה - על ידי קטורת הייתם מתכפרים, ואף לעתיד לבא כן: "עולות מחים אעלה לך עם קטורת אילים אעשה בקר עם עתודים סלה":
<< · מדרש תנחומא · תצוה · >>