מדרש תנחומא תצוה ב

ואתה תצוה. זה שאמר הכתוב: תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף (איוב יד טו). אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, תקרא ואנכי אענה. כל מה שאתה גוזר, אני מקיימה, אלא למעשה ידיך תכסוף. יש אדם מתאווה למעשה ידיו. ואין תכסוף אלא לשון תאווה, שנאמר: ועתה הלוך הלכת כי נכסוף נכספת וגו' (ברא' לא ל). הוי, למעשה ידיך תכסוף, שאתה מתאוה למעשה ידיך.

אתה סובל את כל העולם, דכתיב: אני עשיתי ואני אשא אני אסבול (ישע' מו ד). ואתה מצווה את בני קהת להיות נושאין כבודך, שנאמר: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם (במד' ז ט). הוי, למעשה ידיך תכסוף.

אתה זן את כל העולם, ואתה מצווה אותן להקריב את קרבני לחמי (במד' כח ב). אתה מאיר לכל העולם, ואתה מצווה להעלות נר תמיד. אנו באורך נראה אור, ואתה אומר: להדליק נרות.

אמר רבי מאיר: אמר הקדוש ברוך הוא: חביב עלי נרות שאהרן מדליק, מן המאורות שקבעתי בשמים.

למה? שבשעה שהקריבו הנשיאים חנוכת המזבח ולא הקריב שבט לוי, היה אהרן נפשו עגומה, אמר: כל הנשיאים הקריבו בחנוכת המזבח, ואני לא היה לי חלק בקורבנות. אמר ליה הקדוש ברוך הוא: חייך, כל השבטים הקריבו חנוכה אחת, ואתה לעצמך תעשה חנוכה, מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד יערוך אותו אהרן ובניו. זה שאמר הכתוב: תאוות ענווים שמעת ה' (תהל' י יז). לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה ואתה תצווה, וכתיב יערוך אותו אהרן ובניו, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: צו את בני שיהו מביאין שמן זית, כדי שיהא אהרן מדליק לפני: