מדרש תנחומא בשלח יב

יב. [ עריכה ]
כי גאה גאה. גאוני וגאיתיו. גאוני במצרים, "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב). גאיתיו במצרים, "השיר יהיה לכם כליל" וגו' (ישעיהו ל, כט). גאוני על הים, "ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה" וגו'. גאיתיו על הים, "אשירה לה'". "כי גאה גאה". בעולם הזה. ועתיד להתגאות לעולם הבא, שנאמר (ישעיהו ב, יב): "כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל", (שם, יג) "ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל אלוני הבשן", (שם, יד) "ועל כל ההרים הרמים" וגו', (שם, טו) "ועל כל מגדל גבוה ועל כל חומה בצורה", (שם, טז) "ועל כל אניות תרשיש ועל כל שכיות החמדה", (שם, יז) "ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא", (שם, יח) "והאלילים כליל יחלוף". דבר אחר: גאה על כל המתגאים, שכל המתגאים, במה שהן מתגאים, בו נפרע מהם. מצרים לקו במים על שנתגאו במים. דור המבול כתיב בהם (איוב כא, י): "שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל", (שם, יא) "ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון", (שם, יב) "יישאו בתוף וכינור וישמחו לקול עוגב", (שם, יד) "ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו", (שם, טו) "מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו". אמרו: אין אנו צריכין לטיפת גשמים, אלא (בראשית ב, ו): "ואד יעלה מן הארץ" וגו'. אמר להן הקדוש ברוך הוא: בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאין לפני! בה אני נפרע מכם, שנאמר (שם ז, יב) "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום" וגו', (שם, כג) "וימח את כל היקום" וגו'. רבי יוסי בן דורמסקית אומר: הן נתנו עיניהם העליונה בתחתונה כדי לעשות תחתון. הקדוש ברוך הוא פתח עליהן מעיינות מלמעלה ומלמטה כדי לאבדן, שנאמר (שם, יא) "ביום הזה נבקעו כל מעיינות" וגו'. אנשי מגדל, במה שנתגאו, בו נפרע מהן. הם אמרו (שם יא, ד) "הבה נבנה לנו עיר" וגו'. בו נפרע מהן, שנאמר (שם, ז) "הבה נרדה ונבלה שם שפתם" וגו', (שם, ח) "ויפץ ה' אותם". אנשי סדום, במה שנתגאו, בו נפרע מהם. מה כתיב בהן (איוב כח, ה): "ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש", (שם, ו) "מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו", (שם, ז) "נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה", (שם, ח) "לא הדריכוהו בני שחץ לא עדה עליו שחל". אמרו: אין אנו צריכין שיבוא אדם מעוברי דרכים אצלנו. (אלא) הרי מזון יוצא מאצלנו, וכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות משלנו. בואו ונשכח תורת הרגל מארצנו. אמר להן הקדוש ברוך הוא: בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים! אני אשכח אתכם מן העולם, שנאמר (שם, ד) "פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו". וכתיב (שם יב, ה) "לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל", (שם, ו) "ישליו אוהלים לשודדים ובטחות למרגיזי אל". מי גרם להם? (שם): "לאשר הביא אלוה בידו". וכן הוא אומר (יחזקאל טז, מט): "הנה זה היה עוון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלוות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה". וכן הוא אומר (בראשית יג, י): "לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה כגן ה' כארץ מצרים". מה כתיב שם? (שם יט, לג) "ותשקין את אביהן יין בלילה הוא". מנין היה להם יין במערה? אלא שזמן להם המקום יין, כמה שנאמר (יואל ד, יח): "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים". אם כך זמן הקדוש ברוך הוא למכעיסיו. לעושי רצונו, על אחת כמה וכמה! וכן פרעה, במה שנתגאה, בו נפרע ממנו. ויקח שש מאות רכב (שמות יד ז), לפיכך מרכבות פרעה וחילו ירה בים. וכן סיסרא במה שנתגאה בו נפרע ממנו. ויזעק סיסרא את כל רכבו תשע מאות רכב ברזל (שופטים ד יג). לפיכך (שופטים ה כ): משמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא. שמשון, במה שנתגאה, בו נפרע ממנו. שנאמר (שופטים יד ג): ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני. לפיכך (שופטים טז כא): ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה. רבי יהודה אומר: תחילת קלקלתו בעזה הייתה, שנאמר (שופטים טז א): וירד שמשון עזתה וירא שם אשה זונה ויבא אליה, לפיכך לא היה עונשו אלא בעזה. וכן אבשלום במה שנתגאה, בו נפרע ממנו. שנאמר (שמואל ב יד כה-כו): וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאד, מכף רגלו ועד קודקדו לא היה בו מום, ובגלחו את ראשו והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח. רבי נהוראי אומר: נזיר היה והיה מגלח אחת לשלושים יום, שנאמר: והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח. רבי יהודה אומר: נזיר עולם היה והיה מגלח לשנים עשר חדש, שנאמר (שמואל ב טו ז-ח): ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון, כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם לאמר אם ישוב ישיבני ה' ירושלים ועבדתי את ה'. רבי אומר: כל ערב שבת היה מגלח, שכן דרך בני מלכים להיות מגלחין מערב שבת לערב שבת. וכן הוא אומר (שמואל ב יח ט): ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויתן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר. וכן סנחריב במה שנתגאה, בו נפרע ממנו. שנאמר (מלכים ב יט כג-כד): ביד מלאכיך חרפת אדני ותאמר ברב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון, ואכרות קומת ארזיו מבחר ברושיו ואבואה מלון קצו יער כרמלו, אני קרתי ושתיתי מים זרים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור. לפיכך (מלכים ב יט לה): ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמישה אלף, וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים. הגדול שבהם ממונה על מאה ושמונים וחמישה אלף, והקטן שבהן ממונה על אלפים איש, שנאמר (מלכים ב יח כד): ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הקטנים ותבטח לך על מצרים לרכב ולפרשים. וכתיב (מלכים ב יט כא-כב): זה הדבר אשר דבר ה' עליו, בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון אחריך ראש הניעה בת ירושלים, את מי חרפת וגידפת ועל מי הרימות קול ותישא מרום עיניך על קדוש ישראל. וכן נבוכדנצר במה שנתגאה, בו נפרע ממנו, שנאמר (ישעיהו יד יג-טו): ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה, ממעל לכוכבי אל ארים כיסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון, אעלה על במתי עב, אדמה לעליון, אך אל שאול תורד אל ירכתי בור. וכן בצור, במה שנתגאה נפרע ממנו. צור, את אמרת אני כלילת יופי, בלב ימים גבוליך, בוניך כללו יפיך (יחזקאל כז ג-ד). הנני עליך צור והעליתי עליך גויים רבים כעלות הים לגליו (יחזקאל כו ג). וכן בנגיד צור, במה שנתגאה, בו נפרע ממנו (יחזקאל כח ב-י): בן אדם אמר לנגיד צור כה אמר אדני אלוהים יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלוהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלוהים וגו', מותי ערלים תמות ביד זרים. הא, במה שהגויים מתגאין, בו נפרע מהן. לכך נאמר: כי גאה גאה: