מדרש משלי (בובר) כד ל

(משלי כד ל): "על שדה איש עצל עברתי, ועל כרם אדם חסר לב" - מה השדה הזאת, אם אין אדם חורשה וזורעה היא מעלה לה כולה קוצים ודרדרים; "ועל כרם אדם חסר לב" - מה הכרם הזה, אין אדם מעדרו ומנכשו - הוא מעלה עשבים; כך תלמיד חכם, אם אינו נושא ונותן בדברי תורה, סופו להיות מבקש ראש הפרק ואינו מוצא, ראש המסכתא ואינו מוצא.


(משלי כד לא): "והנה עלה כולו קמשונים, כסו פניו חרולים, וגדר אבניו נהרסה" - אמר רבי יוחנן: שפרץ גדרה של תורה, כל זמן שדברי תורה נכנסין ומוצאין חדרי לב פנויין, הן נכנסין ושרויין בתוכו, ואין יצר הרע שולט בהן, ואין אדם יכול להוציאם מתוכו.

משל למלך בשר ודם שהיה מהלך במדבר, ומצא שם טרקלין וחדרים גדולים, נכנס ושורה בתוכן; כך יצר הרע, אם אין מוצא דברי תורה, שולט ביניהן, ואין אתה יכול להוציאו מתוכו.