מדרש זוטא (בובר)/מגילת רות/פרשה ג
פרשה ג עריכה
[א] ותאמר לה נעמי חמותה בתי וגו' (רות ג, א). התחילה מהרהרת ואומר שמא ישא אותה שלא מדעתי, התחילה מפתה בדברים עד שלא תאמר מה היא מתבקשת:
[ב] ועתה הלא בועז וגו' (רות ג, ב). וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וגו' (רות ג, ג). והיה בשכבו וגו' (רות ג, ד). ותאמר אליה כל וגו' (רות ג, ה). חזרה ואמרה יכול אפילה דברה אלי דבר שלא לשם שמים אשמע לה, (א) לפיכך אלי נקרא ולא נכתב, ומפני מה אמרה לה ושמת שמלותיך, כי אדם שיצא לדרכו ללבוש בגדים נאים. (ב) (אלא) אמרה לה לבושי מני דשבתא, אמרה אם אני באה ומגלה מרגלותיו בלילה יהרגוני, אמרה לה וירדת הגורן, (ירד) (ג) [וירדתי] כתיב, כלומר צדקי ירד עמך:
[ו] ותרד הגורן וגו' (רות ג, ו): [ז] ויאכל בועז וגו' (רות ג, ז): [ח] ויחרד האיש וילפת (רות ג, ח). ומהו וילפת, (ד) אמר רב שנעשה בשרו כראשי לפתות. (ה) אמר רבי יוחנן תוקפו של יוסף, ענוותנותו של בועז, תוקפו של בועז, ענוותנותו של פלטי בן ליש, שנעץ חרב בינו לבינה, אמר כל העוסק בדבר זה יקדר בחרב זה. (ו) כתיב פלטי וכתיב פלטיאל, מלמד שפלטו ה' מן העבירה. (ז) כתיב רבות נבות עשו חיל וגו' (משלי לא, כט), רבות בנות עשו חיל זה יוסף [ובועז]. ואת עלית על כולנה, זה פלטי בן ליש: שקר החן (משלי לא, ל). זה דוד של משה ושל יהושע: והבל היופי (משלי לא, ל) זה דורו של חזקיה: אשה יראת ה' היא תתהלל (משלי לא, ל), זה דורו של רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידי חכמים מתכסין בטלית אחד ועוסקים בתורה: (ח) תנא דבי אליהו מעשה באדם אחד שקרא הרבה, ושנה הרבה, ושימש תלמידי חכמים הרבה, ומת בחצי ימיו, והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרת בבתי מדרשות, ואמרה [? - צריך להיבדק] כתיב כי היא חייך ואורך ימיך (דברים ל, כ), בעלי קרא חרבה, ושנה הרבה, ושימש תלמידי חכמים הרבה, מפני מה מת בחצי ימיו, ולא היה אדם שהחזיר לה שום דבר, פעם אחת נתארחתי אצלה, והסיחה לי כל המאורע, ואמרתי לה בימי נידותיך מהו אצלך, אמרה לי חס ושלום שאפילו באצבע קטנה לא נגע בי, אמר לה בימי ליבונך מהו אצלך, אמרה לו אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר, ולא עלת על לבו לדבר אחר, אמר לה ברוך המקום שהרגו, שלא גשא פנים לתורה, שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב (ויקרא יח, יט). ושוב מעשה בארוס וארוסתו שנשבו לבין הגוים, והשיאום זה לזה, ואמרה לו בבקשה ממך אל תגע בי שאין לי כתובה ממך, ולא נגע בה עד יום מותה, וכשמת אמרה ספדו לזה שפטפט ביצרו יותר מיוסף ומבועז, [דאלו ביוסף לא היה אלא חדא שעתא] וזה היה פטפט ביצרו כל יום ויום:
[ח] ויחרד האיש (רות ג, ח). (י) נשבע לה אם רוח את הסתלקי מעלי, ואם מבני אדם את הודיעני, אמרה לו מבני אדם אני, ובאתי לבקש מאת המקום שיתן לי חלק במשפחתך:
[ט] ותאמר אנכי רות אמתך וגו' (רות ג, ט): [י] ויאמר ברוכה את וגו', לבלתי לכת אחרי הבחורים. יפה עשית שלא הלכת אצל הפריצים, התחילה מתייארה שלא יהרוג אותה, אמר לה בתי אל תיראי וגו'. מפני מה התחיל מפתה בדברים, מפני שצפה ברוח הקדש שמלך המשיח עתיד לעמוד הימנה ולא גילה לה, לפיכך אמר לה, ועתה כי אמנם כי גואל אנכי וגו'. (יא) אם נכתב ולא נקרא:
[יג] ליני הלילה וגו' (רות ג, יג). נשבע ליצרו. (יב) שלשה נשבעו ליצרן, יוסף ובועז ופלטי בן ליש, יוסף כתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאהלים (בראשית לט, ט), בועז, הרי אמרנו, ופלטי בן ליש, (יג) שנעץ חרב וכו':
אם יגאלך טוב יגאל. (יד) אם מקבל עליו טוב אחי ישא אותך, ואם לאו אני נושא אותך: שכבי עד הבקר, מחצי הלילה עד הבקר, ובבקר וחזירה, וביציאתה אמר לה ראה אל יודע שהיתה בכאן:
[טו] ויאמר הבי המטפחת וגו' וימד שש שעורים. (טו) רמז לה שעתידה לעמיד ששה בנים של שש מדות, אלו הן: דוד, ודניאל, ומלך המשיח, וחנניה מישאל ועזריה, דוד מניין, שנאמר איש יודע נגן וגו' (שמואל א טז, יח), חנניה מישאל ועזריה מניין, שנאמר ילדים אשר אין בהם כל מום וגו' (דניאל א, ד), דניאל דכתיב (ורוח) [די רוח] יתירה ביה (דניאל ו, ד), מלך המשיח מניין, שנאמר ונחה עליו רוח ה' וגו' (ישעיהו יא, ב):
[יז] ותאמר שש השעורים האלה נתן לי וגו' (רות ג, יז). בא וראה כמה גדול כחה של צדקה, ושל גמילות חסדים, וכת של בעלי אמונה, וכת של בעלי תורה, כת של בעלי אמונה מניין, שנאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי (תהלים קא, ו), כת של בעלי תורה מניין, שנאמר כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה (ישעיהו כג, יח):
[יח] ותאמר שבי בתי וגו' (רות ג, יח). שאין אנו מאנשים שאינם כשרים המדברים דבר וחוזרים בהם, וכן הוא אומר בצדקתי החזקתי ולא (אטה) [ארפה] (אי כוב"ז ו'), ולפיכך אמרה נעמי לרות כי לא ישקוט האיש וגו':
הערות ותקנים עריכה
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |