פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה

בשעת מחילה צריך לפרט החטא לחבירו (ב"ח) ונ"ל דאם חבירו מתבייש בזה לא יפרוט אותו:


(א) יחזור וילך:    ויפייסנו בכ"פ במין ריצוי אחר (ב"ח):


(ב) אינו זקוק לו:    ואם רצה לפייסו יותר רשאי אם אין שם בזיון תורה (ב"ח):


(ג) הוא רבו:    אפי' אינו רבו מובהק רק ששמע ממנו ד"ת (מ"צ ח"ב מ"ט):


(ד) אם לא שמכוין:    וה"ה אם מכוין לטובתו כדאיתא בגמ' שר"ח לא רצה למחול לרב משום שראה בחלום שרב יהיה ראש הישיבה ונתירא שמא ידחוהו ולכן לא רצה למחול לו כדי שילך רב למקום אחר לבבל ויהיה שם ראש ישיבה [ב"ח]:


(ה) א"צ למחול לו:    משום דאיכ' דשמע בהוצאת ש"ר ולא שמע בפיוס ולא נפק האי גברא מחשדא ומ"מ מדת ענוה למחול [יש"ש פ"ח דב"ק סי' ס"ג בשם מהרא"י סי' רי"ב]:

סעיף בעריכה


(ו) אם מת:    ואם אמר לאחד ממזר פגם בכבוד אבותיו ג"כ [מהרי"ו] וביש"ש שם סי' מ"ו כתב דא"צ דיכול לומר עליך כוונתי אא"כ קראו ממזר בן ממזר וכ"מ בקידושין ד' י"ח בתוס' הקור' לחבירו ממזר סופג את הארבעים משום דחשד לחבירו שעבר על לאו דלא יבא ממזר וכו' וקש' דהא חשד לאביו שבא על חייבי כריתות אלא ע"כ נתכוין אלא לו:


(ז) על קברו:    וצריך לילך לשם יחף ואם הוא חוץ לג' פרסאות ישלח שלוחו [יש"ש סי' כ'] ואם חירפו לאחר מיתה א"צ לילך על קברו אלא מבקש ממנו מחילה במקום שביישו (כ"ה):

סעיף דעריכה


(ח) משום קרי:    ומי שאו' וידוי מנהג שטות הוא (מהרי"ו) ולפ"ז אשה ששמשה תוך ג' ימים צריכה לכבד ביתה בחמין שלא תפלוט ש"ז ודוקא שלא היה סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה דבאותן שעות רגילות להתעבר ויש לחוש שתשחית זרע ההריון וי"א שהטעם דטבילה משום תשובה דהא אפילו נערים ובתולות שהן בני מצות טובלות ואפי' מי שטבל בער"ה ולא ראה קרי יחזור ויטבול ולפ"ז יש לטבול ג"פ וכ"כ ברוקח ויש לטבול קודם מנחה וכן נהג מהרי"ל ויש נוהגין לטבול אחר סעודה המפסקת שיהיה סמוך לי"ה כ"ז במהרי"ל עמ"ש סוף סימן תר"ז ועיין בשל"ה נ"ל דאפי' מי שס"ל דטבילה משום קרי אפ"ה אם טבל בער"ה יחזור ויטבול דשמא ראה מים חלוקי' או עכורים עיין במשנה פ"ח דמקוואות:


(ט) נמי מהני:    אם הוא מצטער בטבילה (מהרי"ו) ואם נכנס חציו לתוך המקוה ועל חציו האחר שפכו ט' קבין יצא ורשאי לסמוך עליו משנים ומשלשה כלים ובלבד שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון אבל ד' כלים אין מצטרפין (משנה במקואות וב"י סי' פ"ח) וכ' הרר"י פ' מי שמתו דאפי' מריק מכלי א' צריך שיהיה באופן שיוכל להריק ממנו בלא הפסקה לאפוקי אם הוא בולע קצת או כבד הרבה כנ"ל לפרש דבריו דלא כב"י שם: מ' סאה מים שאובים בקרקע טובלין בו אבל לא בכלי (ב"י שם וסי' קצ"ט /קנ"ט/ בשם הראב"ד):


(י) ולטבול בעי"כ:    וקשה דבשאר י"ט נמי שרי ואפשר דס"ל דלענין מעש' אין להתיר אלא סמוך לחשיכ' וכיון דבעי"כ א"א לצמצם התיר לרחוץ בעוד היום גדול ואפי' קודם תפלת מנחה (ב"ח) אבל רמ"א יישב קושיא זו במ"ש ואף על פי שנהגו שלא לרחוץ כל למ"ד ר"ל וא"כ אפי ברגל אסור וכמ"ש סי' תקמ"ח ס"י בהג"ה טביל' מצוה שרי [עמ"ש שם] ונ"ל דאף להב"ח לא שרי אלא שעה א' או ב' קודם הליל' אבל לא קודם לכן וכן יש לנהוג דהא בלא"ה יש נוהגין לטבול אחר הסעודה כמש"ל וא"כ באבל יש להחמיר ועבב"י ומ"ש הלבוש מותר לטבול בעי"כ עד חצות ט"ס הוא וצ"ל אחר חצות ומ"מ אין להקל כ"כ דהא יש אוסרי' עד הלילה כמ"ש סי' תקמ"ח ומכ"ש לדידן וכיון דיכול לקיימה אח"כ למה יכניס עצמו לאיסורא ופשוט דשאר דיני אבילות כגון ישיבת קרקע נוהגין עד שתחשך וכמ"ש סי' תקמ"ח ס"י דעי"כ לא הוי יום שמחה ולא עדיף מפורים די"א דנוהג בו אבילות ואל תטעה בל' מהרי"ל שכתב בה' שמחות שאותו יום מבטל גזירות ז' דהתם קאי על יה"כ עצמו ואפי' ביה"כ יש פלוגתא בגמ' אבל עיה"כ פשיטא דלא אקרי י"ט כלל ומדינא מותר בהספד ועיין סי' קל"א ס"ו ואין בו מעלה אלא שמצוה לאכול בו: