פתיחת התפריט הראשי

מגן אברהם על אורח חיים תקכז

סעיף אעריכה

כתב הר"ן פ"ג דפסחים דמדאוריית' אסור לבשל מי"ט לשבת ק"ו לחול אלא דשרי ע"י הואיל ואי מקלעי ליה אורחים חזי ליה השתא נמי חזי ליה מ"מ איסורא איכא וע"י עירוב שרי וכ"ה בגמ' ועיין סוף סי' תקי"ב וכתבו התו' בפסחים דף מ"ו דאם בישל סמוך לחשיכה דליכא למימר שיקלעו ליה אורחים לוקה וכ"כ המרדכי רפ"ב דביצ' וב"י בשם הג"מ ומ"ש הרב"י דמבואר בגמ' שמדאוריית' צרכי שבת נעשים בי"ט וכו' כבר השיגוהו היש"ש דדוקא רב חסדא אית ליה האי סברא אבל אנן קי"ל כרבה ונ"ל שגם דעת הרמב"ם כן וא"כ ליכא פלוגתא בזה וס"ל כמ"ש המאור דע"י הואיל שרי לכתחלה לבשל מי"ט לשבת דחשוב כשע' הדחק רק שחכמים אסרוהו שלא יבאו לבשל מי"ט לחול או כדי שיזכור שיברור מנה יפה לשבת כדאי' בגמ' וא"כ אסור לבשל סמוך לחשיכ' דכיון שהוא איסו' דאוריי' לא שרי ע"י הואיל אף על גב שהתו' כתבו ריש ביצה דבבישול לא שייך הכנה לא כתבו כן אלא למאן דל"ל הואיל ע"ש ובל"ה דבריהם תמוהים וצריכי' ישוב עם הגמ' דפסחים ע"ש אבל אנן קי"ל דמדאורייתא אסור לבשל מי"ט לשבת סמוך לחשיכה ולכן נהגו כשחל י"ט בע"ש מקדימין להתפלל ערבית ועיין סי' תי"ו ס"ב דהכנה מועטת אסור ועיין סוף סי' תרס"ז:


(א) ספק חשיכה:    ואם קיבל עליו שבת כגון שאמר ברכו אסור עיין סוף סי' רס"א ונ"ל דמי שהוא בבה"כ ולא הניח ע"ת ואם ילך לביתו להניח ע"ת יעבור זמן מנחה יתפלל מנחה ולא יניח ע"ת דיוכל להקנ' קמחו לאחרים:

סעיף דעריכה


(ב) דייסא:    נ"ל דאפי' במקום שמלפתין בו את הפת בטל' דעתן דאכלו נהמא בנהמא וכ"מ בגמרא ונ"ל דה"ה שאר מיני לפתן וקטניו' במקו' שאין דרך ללפת בהן הפת אסור לערב בהן ורש"י כ' דבעי' דבר שאינו אוכל בכל יום שהוא מוכחא מילתא שעושה לכבוד שבת:

סעיף העריכה


(ג) כבוש:    פירש"י בחומץ או בחרדל וביורה דעה סימן פ"ז מבואר דאם נשרה יום שלם בדבר לח מקרי כבוש (ד"מ) ועבב"י ונ"ל דאם אינו ראוי לאכיל' ע"י הכביש' או העישון אין מערבין בו אבל במליח אף על פי שהוא ראוי לאכילה אין מערבין כדאמרי' בדגים קטנים כדאי' בחולין מליח שהרי הוא כרותח כבוש ה"ה כמבושל משמע דמליח אינו כמבושל מיהו אם הי' כבוש בציר או בחומץ ושהא בתוכו כדי שיתננו על האור ויתחיל להרתיח הוי כמבושל אם נאכל כך עיין ביורה דעה ריש סי' ק"ה:


(ד) פירות מבושלים:    אבל חיין לא ומיהו במ"מ משמע אפי' מבושלים אסור אם אין דרך ללפת בהן הפת דבחיין לא אצטריכא ליה למימר דפשיטא דתבשיל בעי' עס"ד:

סעיף ועריכה


(ה) עדשים:    דוקא אם אין לו תבשיל אחר (יש"ש) ועב"י וצ"ל דוקא במקום שמלפתין בהם את הפת:

סעיף זעריכה


(ו) ששכח:    ואם שכח מחמת עצלותו שלא היה חרד על דבר ה' ולא מחמת אונס נקרא פושע דשוכח נקרא פושע לענין תשלומין של ממון וק"ו בדבר איסור (יש"ש) וצ"ע דבסי' ק"ח ס"ח אי' דשוכח מקרי אונס וה"ה לענין ממון כמ"ש הב"י שם וצ"ל דשוכח מחמת עצלות שאני:


(ז) ואבד:    ולא אמרי' הרי גילה דעתו שאינו רוצה לצאת בעירוב של הגדול (ב"י):


(ח) שאינו יודע:    או שלא ידע שמחויב כל א' לערב וסמך על הגדול אבל בר בי רב חשיב כפושע (יש"ש):

סעיף חעריכה


(ט) התנה עליו:    והניח עירוב תחומין (יש"ש):

סעיף טעריכה


(י) סומכין עליו:    פי' אם שכח א"צ להודיעו עס"ו:

סעיף יעריכה


(יא) המערב לאחרים וכו':    וביש"ש כ' דאם אין אשתו אוכלת עמו אף על פי שמעלה לה מזונות צריכה עירוב כיון שאינה אוכלת מתבשילו ולכן מזכה על ידה מגו דזכיה לנפשה זכי' לאחרינא ול"ד לעירובי חצירות דהתם בבע"ה תליא מלתא אבל הכא כל מי שאוכל מתבשיל אחר צריך עירוב אחר עכ"ל וא"כ צריך להניח עירוב בעד האלמנות שאין יודעו' לערב בעצמן אבל היודעים צריכים לערב בעצמן:

סעיף יאעריכה


(יב) מן הקרקע:    פי' ממקום שהעירוב מונח עליו:

סעיף יגעריכה


(יג) אינו יכול לבשל:    די"ט שני הוי ודאי חול מדאורייתא ולכן כשיכול לעשות בשני אסור לעשות בראשון ועוד דשבות קרוב' התירו שבות רחוק' לא התירו כדאי' ספט"ו דשבת ונ"ל דאם יודע שיהי' לו ביום שני אונס שלא יוכל לאפות כגון ביום אידם דשרי לאפות או לבשל ביום א' ובלבד שהי' דעתו לכך בשעת עירוב וזה לטעם ראשון אבל לטעם שני אסור דהא ודאי אם י"ט ביום ה' וביום ו' הוא חול ויש אונס שאינו יכול לאפות ביום ו' דאסור לאפות ביום ה' לשבת ע"י עירוב ה"נ כה"ג וצ"ע, לכתחלה אין לערב אלא בעי"ט כדי שיברור מנה יפה לשבת (עס"א):

סעיף טועריכה


(יד) נאכל העירוב:    היינו התבשיל (עס"ב) אבל אם נאכל הפת אין בכך כלום ואפי' חל ב' י"ט ביום ה' וביום ו' ונזכר בי"ט ראשון א"צ לערב (עסכ"ב) (יש"ש):

סעיף טזעריכה


(טו) יכול לאוכלו:    ומ"מ יניח אותו ללחם משנה בערבית ושחרית ולמנחה יבצע עליו (יש"ש) עיין סי' שנ"ד:


(טז) התחיל לבשל:    נ"ל דאפי' לא הניח הקדיר' עדיין אצל האש רק שהתחיל בתקונו כגון שחתך הלפתות וכדומה מותר לבשלו דהא בעיס' מיירי ג"כ שהתחיל ללוש ומות' אח"כ לאפות:

סעיף יחעריכה


(יז) להניחו לשבת:    אבל אסור להניחו לחול עיין סי' תק"ו ס"ז:

סעיף יטעריכה


(יח) מותר להדליק:    זה חידש הרב"י מדעתו מדלא הזכירו הרי"ף והרמב"ם בנוסחת העירוב ולאדלוקי שרגא ש"מ דאף בלא עירוב מותר להדליק ול"נ דהם סוברים דא"צ להזכיר רק עיקר הסעודה וכל שאר מילי גרירי אבתרייהו (ע' סמ"ק) ובאמת אם לא עירב אסור להדליק וכדעת הרא"ש וכ"מ ובגמ' לכן אין להדליק רק נר א' כמ"ש ס"כ וכ"פ רוב הפוסקים וכ"פ יש"ש, והב"ח כתב כדאי הרי"ף והרמב"ם לסמוך עליהם להדליק נר של שבת שהוא מצוה, וליתא חדא דהא כתבתי דהרי"ף והרמב"ם לא פליגי בזה ועוד דלכתחל' די בנר א' כמ"ש סי' רס"ג:

סעיף כעריכה


(יט) שיתן קמחו:    במשיכה ולא בק"ס עמ"ש סי' ש"ז:


(כ) ואם אין שם כו':    משמע אם יש אחרים ואין רוצה להקנות להם אסו' לאפות אפי' בצמצום וכ"פ הד"מ אבל בב"י כ' דמ"מ שרי לאפות בצמצום וכ"פ ביש"ש:


(כא) המלאכות בהדיא:    כ' רש"ל בתשובה סי' ע"ח שאסור לשחוט מי"ט לשבת כיון שלא פירש בהדיא בעירוב ולשחוט וכתב הב"ח ושרי ליה מרי' דכל המלאכות שקודם הבישול הם בכלל ולבשל כגון הפשט ומליחה ונ"ל דחזר בו מדלא כ"כ בחיבורו עכ"ל ובתשו' הרא"ש כלל כ"ג ד"ח משמע בהדיא דשרי ומביאו ב"י ועיין מ"ש סימן תק"ג ותצ"ח ס"ח ותקכ"ח ומ"מ נ"ל שטוב לו' בהדיא ולשחוט:


(כב) אסור לבשל לאחרים:    כיון שאינו יכול לבשל לעצמו ואין להתיר מטעם הואיל ויכול לשאול על נדרו דלא אשכחן דמותר לבשל מטעם הואיל אלא היכא דמותר לבשל לעצמו בלא הואיל כגון לאפות חלה וכן האופה מי"ט לחול ועוד אומר מי שמתענ' בר"ה צריך ללמוד כל היום כיון דאינו מקיים חציו לכם צריך לקיים כולו לה' דבזה מודה ר"י לר"א עכ"ל דיני מהרי"ו סי' נ"ה ולפי מ"ש ססי' תקי"ב לא שרי לכתחלה משום הואיל ועיין בתוספת פ"ג דפסחים ומשמע מזה דאפי' משרתת אסורה לבשל דלא כמ"ש הלבוש סימן תקצ"ז עמ"ש שם ובי"ט שחל להיות ע"ש אסור לבשל מי"ט לשבת ואפי' ע"י עירוב לא מהני אלא מטעם הואיל ואי מקלעי אורחים כמ"ש ס"א והכא כיון שהוא אסור לבשל לאחרים לא שייך ה"ט ומ"מ אחרים אופין ומבשלין לו:

סעיף כאעריכה


(כג) אם נזכר וכו':    כתב ביש"ש אם עשה תבשיל מיוחד לעירוב תבשילין או שהפרישו לשם כך אפי' היה דעתו לברך עליו ושכח שרי לבשל דברכות אין מעכבות ואפי' הפריש' אשתו שלא מדעתו שרי עכ"ל וצ"ע דמי עדיף זה מאלו אמר ולא פי' המלאכות בהדי' דאסו' כמ"ש ס"כ ומ"ש דברכות אין מעכבות היינו אם אמר בדין יהא כו' ולא אמר הברכ' אף על גב דבע"ח שרי בדיעבד בלא אמירה כלל התם עיקר הפעולה שישתתפו יחד אבל הכא אמירה הוא עיקר שיברור מנה יפה לשבת לכן נ"ל דאין לסמוך על זה, עוד כתב האידנא אם שכח אחד ולא עירב שרי דהא איתא בנוסח העירוב לנא ולכל ישראל וא"כ כל א' מערב על כל ישראל וכן כתב הב"ח ולא דקדקו יפה במעשה בני האדם הא קי"ל צריך לזכות כמ"ש ס"י ואין לך אדם שעושה זה אלא הבקי בכך לכך אין לסמוך ע"ז עס"ט:


(כד) וי"א דאפי' כו':    עיין סי' תק"ג דאפי' בי"ט דעלמא שרי:

סעיף כבעריכה


(כה) בעירוב זה כו':    ומברך בתחלה (ש"ג):


(כו) ויש אומרים דאי ל"ל כו':    ויש"ש וב"ח פסקו כסברא ראשונה כ"כ בפסקי מהרא"י:

סעיף כגעריכה


(כז) או בשוגג:    קשה מאי קמל"ן רמ"א כיון דבמזיד שרי כ"ש בשוגג וביש"ש כתב ומ"מ בשוגג דאיכא למיחש הערמה בדבר שיאמר שוגג הייתי ועבר ואפה במזיד יש לקונסו דדמי להערמה ואיכא למיחש שיעבור תדיר ומ"ה כתב הא"ז הכל לפי ראות עיני החכם עכ"ל ואפשר דבא רמ"א לאשמעי' דבשוגג שרי בכל ענין דלא כא"ז:

סעיף כדעריכה


(כח) והותיר אחת:    היינו קדירה א' אסור לאוכלו דבהערמה חיישי' שילמדו אחרים לעשות כן מה שאין כן במזיד: