פתיחת התפריט הראשי

מגן אברהם על אורח חיים תקכו

סעיף אעריכה


(א) ואפי' יסריח:    ואם הוא צריך להוליכו לעיר אחרת רחוק ממהלך יום אחד והעכו"ם לא יוליכוהו למחר וגם א"א לקברו למחר ע"י ישראלים יקברוהו ע"י עכו"ם בביתו ולאחר שבת יוציאוהו ויקברוהו או יניחוהו בארון ויחמרוהו בחמר ובזפת ע"י עכו"ם כדי שלא יסריח (ריב"ש ב"י יש"ש):


(ב) יתעסקו בו עכו"ם:    אין קוברין ע"י קראים משום ולפני עור ל"ת מכשול (ת"י קס"ו מ"ש קל"ד וי"ג רש"ב ח"ח רש"מ י"ו כ"ה):


(ג) לטהרו:    המנהג לטהרו לגמרי בלי סיוע עכו"ם דלא כרדב"ז (כ"ה):


(ד) ולהוציאו:    כיון דאית ביה צורך מצוה שרי עיין סי' תקי"ח ויש"ש כ' מקום שאין מנהג נכון שלא לקברו ביום טוב ראשון ע"י עכו"ם אא"כ אשתהי או שיצטרך להשהותו או שהו' נפוח וכ"כ מקצת רבוות' וילד קטן אפי' אחר ל' יום יכולים להלינו במרתף וגם אין שייך לו' עליו שמתבזה בין החיים כמו במת גדול א"כ טוב שלא לקברו בי"ט ראשון עכ"ל, והב"ח כ' דדוקא נפלים אין קוברים עס"י:


(ה) לידי סחיטה:    פי' אפי' להמתירין בסי' ש"ב ס"ט בהגה דלא כע"ש:

סעיף געריכה


(ו) אפי' להוציאו:    משום כבוד המת שלא יאמרו שנתחלל שבת על ידו עיין סי' שי"א:

סעיף דעריכה


(ז) בי"ט שני כו':    ובכ"ה משמע דבמדינות תוגרמה שדרין שם יהודים רבים אין להתיר לקוברו בי"ט שני ע"י ישראל אלא באדם מפורסם כמ"ש רי"ו ואף על גב שנתפרסם הדבר בעיר לא מהני והליכה חוץ לתחום דמי לקציצת ארזים דאסור אף באדם מפורסם (ת"י קי"ד):


(ח) כחול וכו':    אבל י"ט שני של ימים הראשונים הוה כח"ה (ת"י ת"ד) והתו' כתבו דאין לחלק (כ"ה):


(ט) כמו בי"ט ראשון:    וביש"ש כ' דמותר לטהרו בסדין בי"ט שני כיון דאינו אלא גזיר' שמא יסחוט רק שיזהרו שלא יעשו סחיטה בידים:


(י) לכסותו בעפר:    דגמר קבורה היא (ב"י) ולכאור' למנהג שלנו הוא אסור דהא כתב ת"ה שאנו נוהגין שלא לעשות מלאכה דאוריית' והרב"י כ' דסתימת הקבר הוי מלאכה דאוריית' ובס' ראב"ן כ' גבי יום טוב ראשון שיכסוהו עכו"ם ובט"ז ביורה דעה כ' ראיתי קצת מקומות שישראלים מחזירים העפר לתוך הקבר והוא בעיני איסור גמור וכו' ע"ש ובלבוש כ' בי"ט שני יש אוסרין ויש מתירין ויש להקל עכ"ל אפש' דס"ל דלא הוי מלאכה דאורייתא דאמרי' בשבת דף פ"א אסו' לפנות בשדה ניר בשבת (פירש"י ור"ן בחרישה ראשונה ועומדת לזריעה) דלמ' שקיל צרור מעילאי ושדי ליה לתתאי והסותם גומא בשדה חייב משום חורש בבית חייב משום בונה ע"כ משמע דבשדה שאינו חרושה לא מחייב כלל מיהו אפשר דזה דמי לבית שמתקן בזה שלא יהא המת מגולה ולכן נ"ל דאסו' ובס' מ"ש החמיר מאד וכ' מקום שנהגו לקבור על ידי ישראל לא יחפרו אנשים אחרים זולת בני החבורה הרגילין לחפור וכ"ש שלא ישליכו אנשים אחרים עפר לסתום הקבר דכל מה דאפשר למעט בחלול ממעטי' עכ"ל ורש"מ סי' י"ו מתיר לכל ע"ש וכנ"ל דהא כחול שווי' רבנן וגדולה מזו אמרו גבי מילה בשבת דמותרים שני מוהלים למול כמ"ש ביורה דעה עיין סי' רס"ו ק"ו כאן:


(יא) אבל טלטול מותר:    אבל אסו' להוציאו אפי' לכרמלי' ואף על גב דמשמע ברש"י ורא"ש דמות' לכבסו ולגזוז שערו מ"מ הוצא' היא מלאכ' טפי דגזיזת שער במת אינו מלאכה כלל (ת"ה) וביש"ש הקשה דהא כ' הרמב"ם פ"ט הגוזז בין מן החי בין מן במת חייב וכ"ה בירושלמי פ' כלל גדול אלא ע"כ דעת הרא"ש לפירש"י דמלאכה כבידה אסור אבל הוצאה שרי ומ"מ נ"ל שט"ס הוא ברש"י וצריך להגיה א"כ כו' ע"ש וא"כ אסור לעשות שום דבר לצורך מחר עכ"ל עס"ח ול"נ דמ"ש בת"ה דגזיזות שער אינה מלאכה כלל היינו משום שא"צ לשער כלל והרמב"ם מיירי בצריך לשער עמ"ש סי' ש"מ ואף על גב דהוצאה נמי הוה מלאכ' שא"צ לגופו מ"מ שם הוצאה עליה אבל הכא לא הוי מלאכה כלל דהא אמרי' בשבת אם מל תינוק בן ח' בשבת לא עביד כלום דהוי מחתך בשר בעלמ' כ"ש שער ומ"מ טוב להחמיר וכ"מ בת"ה ובש"ע:

סעיף העריכה


(יב) מותר ליטול שכר:    דשמא לא ימצא מי שיעשה בחנם (רי"ו) וביש"ש אוסר ליטול שכר ואם אינו רוצה לעשות בחנם מטעין ליה כמו בחליצה עכ"ל ועיין סוף סי' תקפ"ה די"א דלצורך מצוה מותר ליטול שכר שבת וי"ט:

סעיף ועריכה


(יג) וחוזרין למקומן:    מדסתם הרב"י ש"מ דס"ל אפי' יצאו חוץ לד' אלפים אמה מותרים לחזור שלא תהא מכשילם לעת"ל וכ"פ הש"ג ויש"ש, ועיר העשויה כקשת בענין שמודדין מן הקשת אסורים לילך דרך היתר דהא יכולים לילך דרך הקשת (רדב"ז כ"ה סי' שצ"ח):


(יד) כלי הקבורה:    דמלאכתן להיתר הוא דשמא יצטרך להם למת אחר בו ביום וא"כ מותר לטלטלן שלא יגנובו (רמב"ן ב"י) משמע דבסכין של מילה אסור לטלטלה אחר המילה שיודע שלא יצטרך לו יותר ועמ"ש סי' של"א ס"ו:

סעיף זעריכה


(טו) אסורים לרכוב:    אף על גב דרכיבה רק דרבנן מ"מ איכא זילותא די"ט כנ"ל וה"ה דאסור לילך בספינה (כ"ה):


(טז) מתירים להם:    ומיהו לא ירכבו בעיר מפני האומות (כ"ה):

סעיף חעריכה


(יז) כדי למהר קבורתו:    כלומר אף על גב דכ' ס"ד אם אינו רוצה לקוברו בו ביום אסו' לעשו' לו דבר התם יכול לעשות לו אחר י"ט משא"כ כאן שהוא צריך לילך עמהם למהר קבורתו שמוטל בבזיון על פני השדה והריב"ש סי' תקי"ו כ' דאסור לילך לשם דהא אפי' בחול המועד אסור לעשות נסרים בחצר אחרת כמ"ש סי' תקמ"ז ס"י כ"ש כאן שהרואה יאמר שהולך לצרכו ע"כ וכ"כ בכ"ה בשם כמה גדולי' וכ"כ היש"ש כיון שאינו רוצ' לקברו בו ביום אסור לילך לשם ואף על גב דאיכא חשש שיאכלוהו הכלבי' מפני חשש כזו אין ראוי להקל ובפרט שיש לחוש שיאכלוהו הכלבי' קודם שיבואו לשם וא"כ יחלל י"ט בחנם אבל במקום שרואין שהכלבים יאכלוהו ודאי יכולים להצילו ולעשות מלאכה אפי' אין ראוי לקבור היום מ"מ מאחר שעושים מלאכה היום כדי לקוברו למחר שרי עכ"ל ול"נ להקל דהא בס' תקמ"ז כ' אם הדבר מפורסם שרי וגם אין לחוש שיפגעו בהן יהודים בדרך דבי"ט אין מצוים עוברי דרכים יהודים מיהו אם אינו מוטל בשדה רק בבית יש להחמיר:


(יח) ומותר להביא:    אפי' מונח בעיר אם אין שם קברות מותר להוליכו לעיר שיש שם קברות לא גרע מלמיגז ליה אסא שהוא כבודו ואם יש שם קברות וצוה להוליכו לקברות אבותיו אף על גב דמצוה לקיים דברי המת ובפרט כה"ג שהוא כבודו שיקבר במקום אבותיו ומ"מ אין זה כבודו לחלל י"ט בחנם שהרי אם לא צוה אסור להוציאו מקבר לקבר כמ"ש הא"ז פ"ק דמ"ק א"כ מעשיו וצוואתו גרמו לו ולכן היכא דאיכא למיחש שמא יסריח קוברין אותו במקומו ואי ליכא למיחש שמא יסריח מלינין אותו וקוברין אותו אחר י"ט בקברות אבותיו עכ"ל יש"ש עיין ביורה דעה סי' שס"ג ס"ב:

סעיף טעריכה


(יט) בחזקת בן קיימא:    שהרי מוהלין אותו בשבת ומחזיקי' אותו בחזקת בן קיימא (בד"ה) ול"נ דאין ראיה משם דהתם חי הוא משא"כ הכא דמת תוך ל' הוי ספק נפל וכ"מ באבן העזר סי' קנ"ו ס"ד לענין יבוש ע"ש ועוד בשבת דף קל"ה ע"א ד"ה בן ח' וכו' כתבו התו' דמהלינן מכח ממ"נ וכו' וכ"ה בגמ' ע"ש וביש"ש פסק דאין קוברין אותו תוך ל' עמ"ש ס"א:

סעיף יעריכה


(כ) אסור אפי' וכו':    דאין מצוה לקבור נפל וא"כ אין י"ט נדחה לצורכי קבורתו ועוד דמה שנהגו להסירה אינו מנהג של תורה אלא מנהג בעלמא משום תקנו' הפושעים דאמרי בב"ר שהקב"ה מעביר הערל' מן הקטנים ונותנ' על פושעי ישראל (הג"מ) וכ' בבד"ה דזה מיירי דידעי' בודאי שלא כלו לו חדשיו דאל"כ קוברים אותו בי"ט כמ"ש ס"ט משמע דס"ל דקוברין אותו ואין מוהלין אותו, ובד"מ כ' דעכ"פ ימתין עד למחר וימול אותו אפי' גמרו שערו וצפרניו ומשמע דאם הוא אחר המיל' או שהי' נקבה מודה רמ"א דקוברין אותו בי"ט כמ"ש ס"ט ומ"ש ביורה דעה ססי' רס"ג דאין קוברים הנפלים בי"ט מיירי בנפל ודאי ובכ"ה כתב בשם ר"ש הלוי סי' י"ד דאם הוא מבן ל' ולמעלה שמתאבלין עליו מסירין ערלתו בי"ט שני של גליות ובתוספות שנ"ץ מתירין לקבור נפל גמור בי"ט עכ"ל ולי צ"ע מ"ש הג"מ דאין מצוה לקבור נפל ומביא ראי' מדאמרי' בגמ' שפחה שהטילה נפל לבור ואמרי' בור שמטילין לתוכו נפלים צ"ע דהא מ"מ קבורה היא כמ"ש הרא"ש פי"ד מ"ג באהלות ועי"ל דמיירי בנפל שהוא שפיר כדאי' בע"א ועוד דהא אמרי' בנדה דף נ"ז הכותים לא היו קוברים את הנפלים אלא משליכין מאי דרוש כל שיש לו נחלה יש לו גבול משמע דאנן לא קי"ל כוותייהו ועוד מדאיצטריך קרא בת"כ פ' אמור שאין הכהן מטמא לבנו ובתו הנפלים ש"מ שמצוה לקוברן שהרי אין הכהן מטמא אלא לצורך קבורה כמ"ש ביורה דעה סי' שע"ג ס"ה ועוד דבב"ב ספ"ז איתא שהיו עושין כוכין לנפלים וכ"ה בסנה' פ"ו וצ"ע דלכאורה משמע בנדה דף הנ"ל שגם על הנפלים קאי לאו דלא תלין:

סעיף יבעריכה


(כא) קודם תפלה:    כדי שיוכלו האוננים להתפלל ובזמנינו שעושין הכל ע"י עכו"ם אין לקוברן עד אחר אכילה (מ"ב סוף הספר) משמע דעתו כיון שקוברין ע"י עכו"ם מותרין האוננים להתפלל וצ"ע דהא אית' סי' ע"א דפטורין מתפלה ואפשר דס"ל כיון שאין רוצים לקברו עד אחר אכילה חייבים להתפלל כמו בלילה כמ"ש סי' תקמ"ח וביש"ש כ' ראיתי נוהג שקוברים קודם אכילה ואף על פי שכ' הכל בו קודם תפילה במדינתינו א"א להקדים כ"כ ומ"ש לקברו אחר אכיל' ל"נ דאי משום שמחת י"ט קאמרי הא ליתא דאם מת מצוה קודם למגילה ק"ו לשמחת י"ט ובזמנינו הכל נקר' מ"מ ועוד דאיתא במדרש דאסור לאכול סעודת קבע קודם שנקבר המת ולכן אם הוא אדם חשוב קוברים אותו מיד אחר יציאת בה"כ ואם לאו מקבצים מנין וקוברין אותו בשעה שהש"ץ אומר פיוטים עכ"ל ועכשיו נוהגים לקוברו בשחרית וע"פ הרוב נמשך בשעת התפלה ויש ליזהר בזה עיין סי' ע"ב ס"ב ונ"ל דאם הוא אדם חשוב שצריכים רבים ללוותו יוציאהו לבה"ק אחר יציאת בה"כ ויאכלו ואח"כ יקברוהו כראוי כמ"ש סי' תמ"ג ועמ"ש סי' תקמ"ז: