פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה

(א) שפיר דמי - שמא יקדמנו אחר, ונראה לי דמותר לעשות באותו פעם סעודת אירוסין (עסי' תקנ"א ס"ב) אבל לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור. ונראה לי שאף מי שעשה שדוכים אסור לעשות ריקודין ומחולות:


(ב) הכל - היינו לאותן הנוהגים לספר מל"ג ואילך אבל לדידן שנוהגים איסור תספורת אסור גם כן לישא (ב"ח ולבוש ומנהגים וכ"מ בב"י וד"מ) מיהו עד ר"ח אייר מותרין לישא כשם שמותרין לספר כמ"ש סעיף ג' וכשחל ר"ח בשבת מותרין הכל לישא באותו שבת (ב"ח ומנהגים):

סעיף בעריכה

(ג) ומרבים בו - וכתוב בכוונות (דרושי הפסח דרוש י"ב) שגדול אחד היה רגיל לומר נחם בכל יום ואמרו גם בל"ג ונענש:


(ד) בעל - הוא סנדק וה"ה המוהל עסי' תקנ"ה ס"א:

סעיף געריכה

(ה) מיהו בהרבה - הטעם דלכולי עלמא נוהגין איסור ל"ג יום וא"כ כשמסתפרין עד ראש חודש אייר ור"ח בכלל נשארו ל"ג יום עד עצרת ואע"פ שמסתפרין ביום ל"ג וא"כ חסר יום אחד מ"מ הא קי"ל מקצת היום ככולו וכיון שנהגו איסור במקצתו דיו ואם כן אסור להסתפר אפילו בר"ח סיון עד עצרת (ב"ח) אבל במדינה זו נהגו לישא ולהסתפר בג' ימי הגבלה לכן נ"ל דלא ישאו ויסתפרו בר"ח אייר ובראשון של ימי הגבלה אמרי' מקצת היום ככולו וכן משמע במהרי"ל ע"ש.
ויש עוד דעה אחרת כשתסיר שבעת ימי הפסח, ששה שבתות, שני ימים ראש חדש אייר, ואחד ראש חדש סיון נשארו ל"ג יום. ולפי זה אין היתר אלא בר"ח עצמו. ורמ"א השמיט דיעה זו משמע דלא סבירא ליה הכי, ובהג"ה סוף מנהגים משמע דמותר לישא בשבת שלפני שבועות ומיהו אזיל לשיטתיה דסבירא ליה דאינו אסור אלא עד ל"ג בעומר, עיין שם:


(ו) מקצת - פירוש שמקצת בני אדם לא ינהגו כך ומקצת כך דהוי לא תתגודדו:

ויען כי דין זה לא נתבאר כ"כ בפוסקים אציגה לפניך הסוגיא ביבמות דף י"ג ע"ב וז"ל מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' אקרי כאן לא תתגודדו לא תעשון אגודות אגודות א"ל ע"כ לא שנית מקום שנהגו לעשות מלאכה בע"פ עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין א"ל אמינא לך אנא איסורא דאסרי להו רבנן לבני י"ד למקרי בט"ו וכן בני ט"ו בי"ד והוי כב' תורות אבל התם מנהגא דלכ"ע שרי ומיהו באתרא דאחמור אל ישנה דרכו מפני המחלוקת, ופרכינן והתם איסורא ליכא והא קתני הלילה ב"ש אוסרין וב"ה מתירין לעשות מלאכה איכא דעבדי כב"ה ואיכא דעבדי כב"ש והוי כאן אגודות א"ל התם לא דמי לב' תורות דהרואה את זה שאינו עושה מלאכה אומר מלאכה הוא דל"ל ומסיק דדוקא ב"ד א' בעיר א' פלג מורין כך ופלג מורין כך הוי לא תתגודדו אבל שני ב"ד בעיר א' אלו עושין כך ואלו עושין כך לא הוי לא תתגודדו ע"כ וא"כ למדנו מזה דדבר שאינו אלא מנהג לא אמרי' בי' לא תתגודדו ובדבר שהוא אסור אף שהוא מצד מנהג שייך לא תתגודדו ובדבר שיש לתלות שאין מתכוין לאיסור כגון מלאכ' אין בו משום ל"ת וא"כ גבי תספורת נמי י"ל הרואה או' שאין רצונו לספר עצמו מיהו י"ל דלהמסקנא בכל דבר שייך לא תתגודדו בב"ד א' בעיר א' וכ"מ בפסחים ריש דף י"ד בתוס' שכתבו שבירושלים ראוי לנהוג איסור מלאכה בע"פ לפי שמתקבצין שם ממקומות אחרים עכ"ל וקשה מה בכך אלא כוונתם כיון שהאחרים נוהגים איסור והם ינהגו היתר הוי כמו ל"ת וכ"מ ברי"ף ורא"ש שלא כתבו אלא המסקנא לבד וכתב הרא"ש ובמגילה אע"פ שקורין לבני העיר בי"ד ומקדימין לבני הכפרים והוי כמו ב"ד אח' בעיר א' פלג מורין כב"ש ופלג מורין כב"ה לא קרינן ביה ל"ת כיון דלא עבדי הכי משום פלוגתא אלא שהמקום גורם ואם היה בן מקום זה הולך למקום אחר היה עושה כמותו לא מיחזי כב' תורות ועי"ל דמגילה הוי כב' ב"ד בעיר א' שבני הכרכים לא היו קוראים לבני הכפרים אלא בני הכפרים קוראין לעצמן בכרכים עכ"ל, וברמזים כתוב וז"ל ודבר התלוי במנהג המקומות שבמקום זה נהגו כך ובמקום זה נהגו כך אפי' נתקבצו בני ב' המקומות במקום א' ועשה כל א' כמנהג מקומו ל"ל בה עכ"ל, נ"ל דס"ל אפי' הם ב"ד א' כתי' הראשון שכתב הרא"ש:
ונ"ל דוקא במנהג הדומה למגילה דמגילה הכרכים ג"כ ס"ל שהכפרים מחוייבים לקרות קודם, וה"ה דרך משל שבמדינות פולין נוהגים להתענות ולומר סליחות כ' בסיון ואם נתקבצו בני פולין ובני מדינה אחרת למקום א' מותרים כל אחד לעשות כמנהגו ואין בזה משום ל"ת אבל בדבר שמחולקים בדבר כגון שאלו אוכלין חלב בני רינ"ס ואלו אין אוכלין אם נתקבצו למקום א' צריכים לעשות מנהג שוה משום ל"ת ובש"ג פ"ק דע"א כתוב אם נחרב המקום מאין יושב ואח"כ חזרו לשם ממקום אחר צ"ע אם חייבין לנהוג כך עכ"ל עמ"ש סימן תס"ח ובחושן משפט סי' כ"ה עמ"ש סי' תרכ"ד:

ובכ"ה בענין הסכמה שתקנו קצתם בחרם לא שייך ל"ת (מהר"י טעצאק) ובת"י סי קס"ח כתב שיש חולקין, מי שנהג חומרא מפני שהיו מחמירים במקום שיצא משם לא שייך ל"ת (רמב"ם פי"ב מע"א) (ועמש"ל) היכא שבני אומנות א' אין בהם חילוק אע"פ ששאר בני העיר אין עושין כן מותר (הרא"ם ח"א סי' ל"ז) וע' בתשו' רד"כ בי"ג ח"ב ובר"מ אלשיך סי' כ"ט והש"ג פ"ק דיבמות ואם רוב הקהל נוהגים כך צריכי' המיעוט לנהוג כרוב (ע"כ בכ"ה):

אמרינן בעירובין דף ז' שר"ע נהג ב' עישורין כב"ש וכב"ה ומקשה הא הוי תרי חומרי דסתרי אהדדי ומשני ר"ע גמרא אסתפיק ליה שלא היה יודע איך ס"ל לב"ה וכ"כ התוספות ביבמות דף ט"ו וא"כ מפני הספק מותר לנהוג תרי חומרי דסתרי אהדדי אבל היכא דסתרי אהדדי לגמרי לא שייך לנהוג שניהם מפני הספק דממ"נ שרי כדאיתא פ"ב דחולין:

סעיף דעריכה

אין