פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) אסור לשנות:    אפי' אין לו תפלה של יד [כ"מ בגמרא]:


(ב) משל יד וכו':    היינו שיעשה לו ד' בתים כמ"ש סימן ל"ב סעיף מ"ז:


(ג) חדשים כו':    דהזמנ' לאו מילתא היא: אם נפסק רצועה ש"י סמוך להקשר צ"ע אם מותר להפוך ראש האחר למעל' ולעשות בו קשר של יד והחתיכ' שהיה בו הקשר יקשור למטה כמ"ש סוף סימן ל"ג או נימא דמורידו מקדושתו כיון שהיה בו הקשר והיו"ד ועתה יעשה בו כריכת האצבעות, והרב"י כתב בסי' ל"ג בשם הגמי"י אם נפסקה רצועה של ראש יתפרם ויהפוך הרצועה תוך המעברתא עכ"ל, א"כ במקום שהיה הקשר תחלה תלוי עתה למטה ואפ"ה שרי ה"נ כן. מ"מ י"ל דלא דמי דהתם עכ"פ באותה חתיכת הרצועה יש בו קשר ומה לי שהיה במקום זה או במקום זה משא"כ כאן דבאותה חתיכה שהיה בו קשר עכשיו לא יהיה בו קשר, וגדולה מזו כתבו התו' בשבת דף צ"ח כשמניחין הקרשים על העגלות גנאי הוא להשים צד העב של קרש סמוך לקרקע אצל צד הקצר שהיה למעלה ודמי להא דאמר מעלין בקדש ואין מורידין עכ"ל א"כ כ"ש כאן דאסור כנ"ל ואם אין הרצועה ארוכה כ"כ אזי לא יעשה כ"כ כריכות סביב היד כנ"ל:

סעיף געריכה


(ד) סודר דאזמניה:    נ"ל דקטן שצר בו תפילין אסור אבל בדבר הנאסר בהזמנה לחוד לא מיתסר בהזמנת קטן כדאי' בחולין דף י"ג דיש להם מעשה ואין להם מחשבה ופשוט דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כמ"ש ביורה דעה סוף סימן שמ"ט:
ואם גנבו בגד ועשו ממנו כיס תפילין קניא בשינוי מעשה ואסרו ועיין ב"ק דף ק"ד:


(ה) לעולם:    ואם עשה כיס לשם תפילין אפי' צר ביה ע"ד לפנותו אסור, וה"ה אם היה כיס והוסיף בו איזה דבר לשם תפילין וצר ביה ע"ד לפנותו אסור עד שיטול מה שחידש ואם צר ביה חד זימנא אדעתא למיצר בו לעולם אפי' לא אזמני' אסור כ"ז למדתי מדברי הטור י"ד סי' שס"ד ע"ש בב"י וכ"ה בנ"י פ"ז דסנהדרין ובש"ג פ"ג דברכות לא כתב כן:


(ו) לגוף הקדושה:    היינו הקלף או הקציצה אבל רצועות של תפילין לא בעי עיבוד לשמה דמשמשין נינהו והזמנה דמשמשין לאו מלתא היא וכ"מ התם במנחות בפלוגתא דרבנן ורשב"ג עכ"ל נ"י משמע דס"ל כפירש"י דמ"ד הזמנה לאו מילתא היא א"צ עיבוד לשמה ולכן בגוף הקדושה דצריך עיבוד לשמה הזמנה מלתא היא משא"כ ברצועות ועיין סימן ל"ב סל"ז וסי' ל"ג ס"ג דאנן קי"ל כפי' התוס' וצ"ע דהנ"י בעצמו כ' בה' תפילין כפי' התוס' וצ"ע, ומ"מ בעיקר הדין כתב הרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה והאריך ע"ש וסיים ז"ל ומ"ש במאור דרבה לית ליה הזמנה לאו מילתא היא בגוף הקדושה משום דאמר הטעם משמשין ממשמשין גמרינן לאפוקי עגלה ערופה דהיא גופה קדושה לא אמר כלום דגוילין של כתיבה נמי אגב כתב הוא דקדשו אזל ליה הכתב אזל ליה קדושתייהו כדאיתא פי"ו דשבת והלכך לא דמו לע"ע דהיא גופה עיקר קדושה וכו' ותורף דבריו דאע"ג דבעי עבוד לשמה מ"מ מותר לשנותן דהזמנה לאו מילתא היא והתו' כתבו דגם בע"ע קי"ל כרבי יוחנן דלא מתסיר עד שתערף א"כ ק"ו בתפילין: ודע דכל זה בקדושה כגון תפילין אבל תשמישי מצוה כגון ציצית שופר לולב נר חנוכה אפי' עשאן לכך לא מיתסרי ומותר להשתמש בהן חול וכ"מ במאור ועיין סימן כ"א וסי' תרל"ח סס"א:

ואפילו בדבר שבקדושה מועיל תנאי להשתמש בו חול דהא בלאו הכי יש מתירין כמש"ל וכ"כ הלבוש וב"ח, וגט לא מקרי דבר שבקדושה [ב"ח דלא כע"ת] מיהו אם התחיל לכתוב על הקלף או על הנייר אסור לכתוב אח"כ עליו דברי חול, אבל לתשמישי קדושה מהני תנאי להשתמש בהן אפי' בעודן בקדושתן [כמ"ש סי' קנ"ד ס"ח ] אבל לתשמיש מגונה לא מהני כמ"ש סי' קנ"א סי"א:


(ז) צר ביה:    פירוש לפי שעה ולא אזמניה להיות שם לעולם: