מגיד משנה/הלכות מגילה וחנוכה/פרק א
הלכה א עריכה
קריאת המגילה בזמנה וכו' והכל חייבין בקריאת מגילה וכו': משנה פירקא קמא דערכין (דף ב':) "הכל חייבים במגילה", ואמרינן (ערכין ג.) "לאתויי נשים וכדרבי יהושע בן לוי דאמר "נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס"". והא דריב"ל פ"ק דמגילה (דף ד'.) ודין הקטנים שמחנכין אותן מפורש בסוגיא פרק הקורא את המגילה למפרע (דף י"ט:) אבל חרש ושוטה פטורים הם לגמרי כמו שיתבאר:
ואפילו כהנים בעבודתן מבטלין וכו': מימרא פ"ק (דף ג'.), וכן מבואר שם שמבטלין תלמוד תורה. ושם מוכיח בביאור שכל המצות נדחות מפניה חוץ ממת מצוה:
הלכה ב עריכה
אחד הקורא וכו': משנה פרק הקורא את המגילה למפרע (י"ט:) "הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחש"ו מחרש שוטה וקטן, ור' יהודה מכשיר בקטן" והלכה כסתם משנה. אבל אשה נראה מדברי רבינו שהיא מוציאה את אחרים, וכן עיקר:
הלכה ג עריכה
מצוה לקרות את כולה וכו': פסק הלכה בגמרא שם (דף י"ט.) "הלכה כדברי האומר כולה":
ומצוה לקרותה וכו': פ"ק מימרא, "חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום" ובמשנה פרק הקורא את המגילה למפרע (דף כ':) "כל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה ביום כשר כל היום" [1]:
ומברך קודם קריאתה בלילה וכו' על מקרא מגילה וכו': פרק הקורא את המגילה עומד ויושב (דף כ"א.) "מקום שנהגו לברך יברך שלא לברך לא יברך". ובגמרא, "לא שנו אלא לאחריה, אבל לפניה חייב לברך". ואמרו "מאי מברך, מקרא מגילה ושעשה נסים ושהחיינו". וכתב רבינו שכיון שבירך בלילה שהחיינו אינו חוזר ומברך ביום, והרי זה כסוכה שכיון שבירך זמן בלילה אינו מברך ביום. אבל יש מן המפרשים שכתבו שעיקר הקריאה היא ביום ואע"פ שבירך זמן בלילה חוזר ומברכו ביום וכן נהגו בארצותינו:
ומקום שנהגו לברך אחריה מברך וכו': שם בגמרא (דף כ"א:) באתרא דנהיגי מאי מברך אמר ר' יוחנן [2] הרב את ריבנו:
הלכה ד עריכה
איזהו זמן וכו': (דף ב'.) ראש פ' "מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו". ובגמרא "זמנים הרבה תקנו חכמים להם" ובמשנה "כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו". וכתב רבינו בין בארץ בין בח"ל, וכן כתב הרמב"ן ז"ל, והרשב"א ז"ל והביאו ראיות לזה ועיקר. ומפרש בגמרא שאע"פ שאין לו חומה עכשיו קוראין בט"ו (מגילה ג:):
הלכה ה עריכה
שושן הבירה וכו': מפורש בסוגיא שם (דף ב':) דלדברי הכל בשושן קוראין בט"ו, ומפני הטעם שכתב רבינו הואיל ונעשה בה נס ומבואר בהלכות:
ולמה תלו הדבר וכו': ירושלמי שם:
הלכה ו עריכה
בני הכפרים וכו': במשנה (דף ב'.) "הכפרים מקדימין ליום הכניסה" ופירשו בירושלמי שהוא מפני קריאת התורה וכ"כ בתוספות:
הלכה ז עריכה
כיצד אם חל י"ד וכו': מפורש במשנה בארוכה:
וכל אלו שמקדימין וקוראין וכו': בגמרא (דף ה'.) "אמר רב: מגילה בזמנה קוראין אותה ביחיד, שלא בזמנה בעשרה. ורב אסי אמר: בין בזמנה בין שלא בזמנה קורין אותה בעשרה, הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי". ובהלכות "ואע"ג דחש לה רב להא דרב אסי קיל כרב". וכן העלה הרשבא ז"ל מתוך הירושלמי שאמרו, "כל שאמרו ידחה ליום הכניסה ובלבד בעשרה" (ירושלמי מגילה, א ג) ושם מוכיח דלדעת הירושלמי לא צריך בזמנה עשרה. ופי' זמנה בי"ד או ט"ו לבני כרכין. שלא בזמנה קודם לכן מחמת אי זו סבה שיהיה.
ובהשגות "א"א ואף בי"ד עצמו מצוה בעשרה וכו' והיכא דלא אפשר קרי ביחיד" עכ"ל. וזה דעת רב אסי ממש דודאי אפילו רב אסי לא אמר אין קורין אלא בעשרה ולישתמע עכובא אלא קורין אותה בי' קאמר היכא דאפשר. וכבר כתבתי שהרשבא ז"ל הכריע כדברי ההלכות, ומ"מ אי איכא עשרה טפי עדיף ברב עם הדרת מלך אבל א"צ לחזור אחריהם:
הלכה ח עריכה
כפר שאין נכנסין וכו'. במשנה (דף ה'.) א"ר יהודה אימתי מקום שנכנסין בשני ובחמישי אבל מקום שאין נכנסין לא בשני ולא בחמישי אין קורין אותה אלא בזמנה ע"כ. וידוע כ"מ שאמר ר"י אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים:
ועיר שאין בה וכו'. במשנה אי זו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין פחות מכן הרי היא ככפר ובגמרא תנא עשרה בטלנין של בית הכנסת. ומדברי רבינו נראה דדוקא לעיר בעינן עשרה בטלנין אבל לכרך המוקף חומה לא בעינן וזהו שאמרו איזו היא עיר ולא הזכירו כרך וזה דעת התוספות. והם פירשו מה שאמרו בגמרא (דף ג':) אמר ריב"ל כרך שאין בו עשרה בטלנין נדון ככפר דלאו כרך המוקף חומה מימות יהושע קאמר אלא בסתם כרך המוזכרים בגמרא שהם מקומות גדולים. ונראה שיש לזה הפירוש סעד ממה שהקשו עליו בגמרא מאי קמ"ל תנינא אי זו היא עיר וכו' ותירץ כרך איצטריכא ליה ואע"ג דמקלעי ליה מעלמא. ואם דברי ריב"ל בכרך המוקף חומה מימות יהושע בן נון שזמנן בט"ו מאי קושיא ממתניתין והא טובא אשמעינן דאי ממתניתין לא שמעינן דינא אלא בעיירות ואיהו אשמעינן בכרכין המוקפין. ומכל מקום שיטה אחרת יש בזה דאפילו בכרך המוקף מימות יהושע בעינן עשרה בטלנין ואם לאו ה"ז כעיר וזה דעת הרמבן והרשבא ז"ל:
ואם אין בעיר וכו'. בירושלמי הוא זה לפי גרסת רבינו. ובהשגות א"א כתב אותו ואין לו טעם ואולי מפני שאינו לא כפר וכו'. ועוד האריך ואין להאריך בזה שאין לנו קריאה קודם י"ד בזמן הזה כמו שיתבאר בסמוך:
הלכה ט עריכה
במה דברים אמורים שמקדימין וקורין וכו': בגמרא (דף ב'.) "אמר רבי יהודה: אימתי, בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרויין על אדמתם, אבל בזמן הזה אין קוראין אותה אלא בזמנה" והוא כדברי חכמים כמבואר שם:
הלכה י עריכה
בן עיר שהלך לכרך וכו': פרק הקורא את המגילה למפרע (דף י"ט.) "בן עיר שהלך לכרך, ובן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו, ואם לאו קורא עמהן". ובגמרא "אמר רבא: לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד ונתעכב ולא חזר, אבל אין דעתו לחזור בליל י"ד קורא עמהן. דכתיב "על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות" מכדי כתיב "הפרזים", למה לי למכתב "היושבים בערי הפרזות", הא קמ"ל דפרוז בן יומו נקרא פרוז, ומדפרוז בן יומו נקרא פרוז מוקף בן יומו נקרא מוקף" ע"כ לשון הגמרא.
ופירשי ז"ל והרבה מן המפרשים, דהא דרבא, אבן כרך שהלך לעיר קאי. דלא תימה בשעתיד לחזור במקומו בזמן חיובו של כרך דהיינו בליל ט"ו, אלא בשעתיד לחזור בליל י"ד ואינו מתעכב שם ביום י"ד קצת, אבל אם אין דעתו לחזור למקומו בליל י"ד אלא שנתעכב שם אותו הלילה וקצת מן היום שהוא עיקר הקריאה, אפילו יצא שם קודם ט"ו וחוזר למקומו קורא כעיר. וה"ה לבן עיר הלך לכרך ואין דעתו לחזור בליל ט"ו. ולפי פירוש זה כשכתב רבינו אם דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ר"ל בזמן קריאת המקום שהוא בו עתה לא זמן המקום שיצא משם וכן עיקר:
וכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו אם אין ביניהם יותר מאלפים אמה הרי זה ככרך וקוראין בט"ו: כך מצאתי הנוסחא בספרי רבינו, ונראה ממנה דאפילו נראה עמו אם רחוק יותר מאלפים אמה אינו ככרך, ואני תמה בזה שהרי שנינו פ"ק (דף ב':) "אריב"ל כרך, וכל הסמוך לו, וכל הנראה עמו, נדון ככרך. ועד כמה, אמר ר' ירמיה כמחמתן לטבריא מיל" ואחר מכן (דף ג':) אמרו "גופא אמר ר' יהושע כרך וכל הסמוך לו וכו' תנא סמוך אע"פ שאינו נראה נראה אע"פ שאינו סמוך" ופירשו "נראה אע"פ שאינו סמוך דיתבא בראש ההר, סמוך ואינו נראה ביושבת בנחל" ע"כ בגמרא. וכיון שכן דבר פשוט הוא שאין שיעור מיל לנראה שא"כ היינו סמוך והכרח גמור הוא לפרש האי ועד כמה אסמוך בלחוד, אבל אנראה כל זמן שהוא נראה וכן פירשי ז"ל ופשוט הוא.
ואני תמה לפי לשון רבינו למה הוזכר נראה, שהרי אם אין ביניהם יותר ממיל שהוא אלפים אמה הרי הוא סמוך ואפילו אין נראה עמו דינו כמוהו, ואם רחוק יותר אפילו נראה עמו אין נדון כמוהו. ובאמת שגם בהלכות היה להם לבאר זה ולא הביאו אלא מימרא שהזכרתי ראשונה אלא שסמכו להם על מ"ש דהכרח הוא לפרש דעד כמה אסמוך לו בלבד קאי דאי לא למה הוזכר נראה עמו. ונ"ל שעיקר הנוסחא בדברי רבינו "כרך וכל הנראה עמו וכל הסמוך לו אם אין ביניהם וכו'", ואם אין ביניהם לא קאי אלא אסמוך בלבד וזה דבר מוכרח בגמרא:
הלכה יא עריכה
עיר שהיא ספק וכו': שם (דף ה':) "רב אסי קרא מגילה בהוצל בי"ד ובט"ו אלמא מספקא ליה, חזקיה קרא בטבריא בי"ד ובט"ו משום דמספקא ליה". וכתב רבינו שמברך בראשון ולא בשני, וכן כתבו ז"ל. ומ"מ י"מ שכתבו דמדת חסידות היה להם, אבל מדין גמור אזלינן בתר רובא דעלמא ולאו מוקפין נינהו. ויש מי שכתב שלא חשו לספק זה אלא בא"י שהיו עריהם ידועות בשעת התקנה מחמת דין בית בבתי ערי חומה, אבל בח"ל מעיקרא כך התקינו שכל שהוא ספק לא יקראו אלא בי"ד. וי"מ שהיו סוברים ונוהגין כדברי רבינו וכן ראוי לעשות:
הלכה יב עריכה
קראו את המגילה באדר וכו': משנה שם (ו':) קרוב ללשון רבינו:
הלכה יג עריכה
אין קוראין את וכו': שם (דף ב'. ודף ד':) במשנה ומבואר בגמ' הדין והטעם:
לפיכך אם חל וכו': במשנה שם (דף ב'. ודף ד'.) ובגמ' "פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בעניינו של יום" ובהלכות פירשו ט"ו לבני הכרכים ע"כ. והוא הדין לי"ד לבני עיירות, אבל תפסו להם ההלכות לשון זה לפי שבזמננו שאין מקדשין על פי הראיה לעולם אין י"ד חל בשבת כדי שלא יבא יוה"כ בערב שבת, וזה ברור בדרכי הקביעות וכל מה שהזכירו חל י"ד בשבת הוא בזמן הראיה:
הלכה יד עריכה
כיצד יום י"ד שחל וכו': במשנה (דף ב'.) "חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה ומוקפין חומה למחר" ואין הלכה כמשנה זו דאתיא כרבי דאמר (דף ד': ה'.) "הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה" ואנן קי"ל כת"ק דברייתא וכרב דאמר הכין "פורים שחל להיות בשבת ערב שבת זמנן לאפוקי מדרבי" וכ"ש לדידן דאין לנו עכשיו יום הכניסה שקורין בערב שבת וזה ברור. וכבר כתבתי שאין יום י"ד חל בשבת בזמן הזה. ובהשגות "א"א כל זו הפסקא בשבוש והרי היא מסודרת במשנה" ע"כ. וכבר כתבתי שאין הלכה בזו כאותה המשנה והוא פשוט ואולי נוסחא משובשת בדברי רבינו נזדמנה לו לר"א ז"ל, ואם היתה כונתו לפסוק כסתם משנה לא יפה כיון:
חל יום חמשה עשר וכו': זה מבואר במשנה (דף ב'.) אלא ששם אמרו "כפרים מקדימין ליום הכניסה", ודברי רבינו הם בזמן הזה שאין לנו יום הכניסה כמו שנתבאר וזה פשוט ומבואר: