מ"ג תהלים צ יז


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי נעם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ
  וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְﬞנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ
    וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְﬞנֵֽהוּ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויהי נועם ה' אלהינו" - שכינתו ותנחומיו

"ומעשה ידינו כוננה עלינו" - לשון תחינה הוא כוננה כמו שמרה שפטה

"כוננהו" - כונן אותו ושני פעמים ומעשה ידינו כוננהו אחת על מלאכת המשכן שבירכן לישראל והתפלל שתשרה שכינה במעשה ידיהם במשכן ואחת שתהא ברכה במעשה ידיהם

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויהי - טעם כוננה עלינו – לתקן סבות ועלילות שלא יהיה טורח להם ועמל בכל מעשיהם. וטעם כוננהו – שיהיה שלם על דרך: אם ה' לא יבנה בית.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"כוננהו" - הכן את המעשה ההיא שלא יארע בה תקלה והפסד מה

"כוננה עלינו" - הכן עלינו להיות מתוקן בידינו ולא יארע לנו תקלה בעת נעשה את המעשה

"ויהי נועם" - נעימות ה' יהיה עלינו 

מצודת ציון

"נועם" - ענין מתיקות וערבות כמו ולחם סתרים ינעם (משלי ט)

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויהי נועם ה' אלהינו עלינו", (הנעימות הוא התענוג שישיג הפועל ממעשהו במה שהפיק ממעשהו את התכלית הנרצה), וע"י שאנו נשיג את השלמות, בזה ימצא ה' נועם בכלל הבריאה אשר ברא לכבודו, שישיגו הברואים את כבודו ויעבדוהו, וזה יתראה עלינו, כי נחנו נהיה תכלית הבריאה וחפץ ה' בעולמו, ובנו ימצא תכלית מעשיו ופעולותיו, "ומעשה ידינו כוננה עלינו", ר"ל כי מעשה ידי האדם בענינים השפלים אינם מכוננים עליו, דהיינו שהוא לא נעשה כן ובסיס אל מעשיו, למשל הבונה בית לשבת בו, הבית מכונן על יסוד אבנים, והאבנים מכוננים על עפר הארץ, לא על האומן הבונה, בהפך האומן יתכונן על ביתו לשבת בו ולמצוא מחסה מזרם וממטר, לא כן מעשה הטוב בענינים הנפשיים, נעשה הוא בסיס וכן למעשה ידיו, למשל הלומד תורה תורתו מכוננת על שכל האדם ונפשו, והעושה מצוה לשמה המצוה יש לה כן בנפש הפועל, וז"ש שמעשה ידינו יהיו מכוננים עלינו, לא על דבר שהוא זולת עצמותנו, "ומעשה ידינו" יהיו דברים אשר "כוננהו", שכל מה שנעשה יכונן ה' אותם מפני שיהיו טובים בעיניו, עד כאן דבר איש האלהים המתפלל, והיא תפלה כללית, וגם פרטית, שהתפלל גם על עצמו במה שנגזר עליו שלא יכנס לארץ, שאמר שאינו מבין עז אף ה' ולא עברתו, ובקש שה' ינחם על עבדו, ושיראו אליו פעולות ה' בעת יכנס לארץ להשיג שלימותו, והדר ה' יראה על בניו שהם יירשו מקומו אחריו, ושמעשה ידיו מה שהוציא עם ה' ממצרים יתכוננן עליו לא על זולתו. - ע"כ היא התפלה: