מ"ג תהלים צב ג


<< · מ"ג תהלים · צב · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְהַגִּ֣יד בַּבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ
  וֶ֝אֱמ֥וּנָתְךָ֗ בַּלֵּילֽוֹת׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"להגיד בבקר חסדך" - בעת הגאולה "ואמונתך בלילות" - ובעוד צרת הגלות להאמין בך שתשמור הבטחתך כל זה נאה וטוב

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

להגיד - ללמד לאחרים חסדך להודיעם. ואמונתך בלילות - כדרך: קדמו עיני אשמורות, חצות לילה אקום להודות לך.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"בבוקר" - בכל בוקר

"ואמונתך" - קיום הבטחתך נגיד בכל הלילות

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"להגיד" רק כבר התבאר שההנהגה הטבעיית נקראת בשם אמונה, כי על שמירת חקי הטבע הבטיח בעת בריאת העולם ויסד חקי הטבע חק ולא יעבור שלא ימושו החקים האלה כל ימי עולם, אבל ההנהגה הפלאית נקראת בשם חסד, כי ע"ז לא התחייב, והמשורר יציין גילוי שני הנהגות אלה עם היום והלילה, שכמו שהלילה הוא ציון העת שבו ינוחו החיים והברואים מפעולותיהם, כן יניח ה' מפעולותיו עת הטבע תנהוג ההנהגה, וכמו שהבקר הוא ציון התעוררות הנבראים אל פעולות ותנועות חדשות, ובו יחדש ה' מעשה בראשית, כן יציין העת שיעשה ה' פעולות חדשות ע"י ההנהגה ההשגחית, וע"כ יאמר במליצה "להגיד בבקר חסדך", שהוא עת יתגלה ה' בהנהגתו ההשגחיית ויאיר לעולם בחסדו שהוא נפלאותיו וחסדיו, "ואמונתך" בלילות, עת יעורב אור ההשגחיי והנסיי, בכ"ז תשאר אמונתו, שכל מעשי בראשית ישמרו חקיהם ויעמדו על טבעם ושלימותם כפי מה שהטביע אותם בששת ימי הבריאה:

ביאור המילות

"חסדך ואמונתך". התבאר למעלה פ"ט:
 

<< · מ"ג תהלים · צב · ג · >>