פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות תהלים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לך שמים אף לך ארץ תבל ומלאה אתה יסדתם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְךָ שָׁמַיִם אַף לְךָ אָרֶץ תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְךָ֣ שָׁ֭מַיִם אַף־לְךָ֥ אָ֑רֶץ
  תֵּבֵ֥ל וּ֝מְלֹאָ֗הּ אַתָּ֥ה יְסַדְתָּֽם׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לך", ונגד ההנהגה הטבעיית שהזכיר בפסוק ט' שנעשית ע"י צבאות השמים ששם תתחיל הנהגת הטבע, אומר לך שמים, שהנהגת הטבע המתגלה במערכת השמים היא מיוחס לך, וגם "אף לך ארץ", שאף הארץ ששם סוף ההנהגה הזאת היא לך ג"כ ותחת השגחתך, והראיה כי "תבל ומלואה אתה יסדתם", שלפי הטבע היתה הארץ מכוסה במים, ולא היה אפשר שיהיה תבל שהוא חלק היבשה המיושב, ואתה יסדת את היבשה שימצאו תבל ומלואה, כמ"ש לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה כי הוא על ימים יסדה כמו שפירשתי שם:


ביאור המילות

"ארץ, תבל". הבדלם מבואר בכ"מ, תבל מורה על חלק המיושב:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ומלואה" - הבריות הממלאים את העולם

"לך שמים" - שלך השמים

<< · מ"ג תהלים · פט · יב · >>