מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אשמעה", אחר שהציע התפלה הלז, יספר "
ששמע מה ידבר האל" להשיבו על תפלתו זאת, שמעתי "
כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו", ר"ל שה' השיב לו שרוצה שגאולת ישראל עתה תהיה ממוצעת בין מדת החסד ובין מדת האמת, שהדרך הוא מה שיעשה ה' מצד חסדו לבד ולא ישקיף כלל על מעשה הדור צדקתם או רשעתם, והאמת הוא מה שיעשה ה' כפי מעשה הדור וצדקתם, ובשניהם יש מגרעת, כי אם יעשה ה' רק מצד החסד, הגם שחסדו אין לו גבול והתשועה הנעשית בסבת החסד היא תשועה עולמית, י"ל חסרון שלא נוכל להתכבד בתשועה זאת אחר שלא השגנוה ע"פ מעשינו, ואין לנו כבוד, ואם יעשה ה' רק מצד האמת לבד ע"פ צדקת הדור, הגם שאז יש לנו כבוד ע"י תשועה זו, יש חסרון אחר שאז לא תהיה תשועה עולמית, אחר שתלוי במעשים, אם ימעט זכיותינו תופסק התשועה, ולכן בחר דרך ממוצע בין החסד והאמת והרכבת שניהם יחדו, והוא שהתחלת התשועה וסבתה תהיה ע"י מדת האמת, שהוא ע"י זכות הדור וצדקתם, ובזה יהיה לנו כבוד, אולם אחר שתתגלה הישועה במדת האמת יתעורר אח"ז מדת החסד, באופן שהתשועה לא תהיה מוגבלת ע"י האמת לבד כפי צדקת הדור רק תתפשט ותתרחב ע"י חסדי ה', באופן שחסד ואמת יפגשו זה בזה, דהיינו שהתחלת התשועה וסבתה תהיה בעבור האמת וזכות הדור, והתשועה עצמה וכמותה ואיכותה תהיה כפי חסד ה', לא כפי הזכות שהוא בעל גבול רק כפי חסד עליון שהוא בלתי ב"ת והוא לא יתום לעולם, ואחר שחסד הזה התעורר בסבת האמת, ר"ל בסבת זכות הדור, בהכרח שכח חסד העליון ישמור גם את הסבה שהתעורר עבורה, והוא שישמור אותנו לבל נשוב עוד לכסלה, ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ, כדי שלא נחטא עוד ולא יתמוטט העמוד אשר החסד נשען עליו, ודבר זה קרא בשם שלום, כי שלום מורה על הקיום, ועז"א "
שה' סבר שלום אל עמו ואל חסידיו" שיעמדו תמיד שלמים עם אלהיהם, ושלמים באשרם "
שלא ישובו עוד לכסלה", שלא ישובו לחטוא בשום פעם כדי שלא תסור הסבה שבעבורה משך ה' את חסדו עליהם:
