מ"ג תהלים עח כה
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֶ֣חֶם אַ֭בִּירִים אָ֣כַל אִ֑ישׁ
צֵידָ֬ה שָׁלַ֖ח לָהֶ֣ם לָשֹֽׂבַע׃
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
וטעם איש – שהוא בן אדם נברא מהאדמה.
והטעם צידה - בעבור היותם תמיד הולכים.מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"אבירים" - חזקים
"צידה" - מזון
מצודת דוד
"לשובע" - ר"ל להשביעם מכל מה שירצו כי טעמו במן כל המטעמים ושאלו א"כ הבשר שלא כהוגן
"אכל איש" - כאומר הלא דבר תימה הוא שאיש נברא מהאדמה אכל לחם שמים
"לחם אבירים" - לחם מן השמים הקרואים אבירים שהוא ענין חוזק וכן נאמר עליהם חזקים כראי מוצק (איוב לז)מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
[כג - כה] או יאמר "ויצו" כו', לומר ראו כי רעה נגד פניהם כתאות עריות, כי הלא לאחד מז' טעמים אדם רוצה לשנות מאכלו,
א' לבקש מאכל קל (האיכול) [האכילה] ממנו מפני העיכול,
ב' להיות השני קרוב המציאות מהראשון,
ג' להיות בלתי צריך טורח להכינו ליאכל כבישול וכיוצא,
ד' להנאת העין שהשני טוב למראה והעינים נהנים ממנו,
ה' להיות השני מחזיק מהראשון,
ו' אם (הראות) [הראשון] הוא נא והאדם תאב למבושל,
ז' שהראשון אינו משביע כשני. אמר הנה מכל זה לא היה גם אחד,
כי על הא', הנה המן היה רוחני כי "ויצו שחקים" כו' למעלה מעולם הגלגלים שאין קל העיכול כמוהו.
ועל הב' אמר "וימטר עליהם" שהוא קרוב, שעליהם הוא כמו "ועליו מטה מנשה" (במדבר ב, כ),
ועל הג' אמר "מן לאכול" שהוא מוכן מעצמו לאכול כמות שהוא.
ועל הד' אמר "ודגן שמים" שהוא שכהפרש שבין דגן הארץ לגוון הארץ שנתהוה בה כך לדגן שמים ספיריות במן על גוון עצם השמים:
ועל הה' אמר "לחם אבירים" כו' שעושה לאוכליו "אבירים".
ועל הו' אמר "צידה שלח להם" שבמה שנתן להם יש טעם כל מבושל כצידה שאדם עושה מכל בישול שתאב.
ועל הז' אמר "לשובע".
אך אין זה כי אם שתואנה היו מבקשים. כלל הדברים כי כל אלה יורו שרעה בלבבם על דבר העריות כמדובר, ועתה חוזר אחר הראיה מהמן אל הענין הראשון מקברות התאוה ואמר: