מ"ג תהלים עח כא

מקראות גדולות תהלים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לכן שמע יהוה ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לָכֵן שָׁמַע יְהוָה וַיִּתְעַבָּר וְאֵשׁ נִשְּׂקָה בְיַעֲקֹב וְגַם אַף עָלָה בְיִשְׂרָאֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לָכֵ֤ן ׀ שָׁמַ֥ע יְהֹוָ֗ה וַֽיִּתְעַ֫בָּ֥ר
  וְ֭אֵשׁ נִשְּׂקָ֣ה בְיַעֲקֹ֑ב
    וְגַם־אַ֗֝ף עָלָ֥ה בְיִשְׂרָאֵֽל׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואש נשקה ביעקב" - כמו ובערו והשיקו (יחזקאל לט) שהוא ל' היסק ותבערה כדכתיב ותבער בם אש ה'

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

פסוק כא

לכן - טעם ואש על חרון אף השם, ככתוב: ואף ה' עלה בהם.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ולכן שמע ה'" והבין את דבריהם וכונתם, "ויתעבר", ותחלה "אש נשקה ביעקב" שהוא מה שבערה בהם אש ה' ע"י המתאוננים שהיה ג"כ ענין זה בעצמו, היה רק ביעקב שהם הפחותים, כמ"ש ותאכל בקצה המחנה שהם הפחותים, ואח"כ גם "אף עלה בישראל" שהם המובחרים שבהם, עת שגם הם רבו על הבשר כמ"ש וישובו ויבכו גם בני ישראל לאמר מי יאכילנו בשר, שבכו גם גדוליהם. עלה אף ה' שנית בקברות התאוה, וטעם האף לא היה בעבור שהתאוו אל הבשר, רק בעבור.


ביאור המילות

"יעקב, ישראל". כנ"ל פסוק ה':

 

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

(כא) לכן "שמע ה' ויתעבר"והוא מה שכתבנו על פסוק וישמע ה' ויחר אפו ובעיני משה רע (עי' במדבר יא), שה' למה שהשי"ת שומע ומבין כמה דאת אמר (עי' בראשית כג טו) שמעני אדוני, לומר כי הוא יתברך למה שהוא רואה מה שבלב על כן ויחר אפו שהבין כי רעה בלבבם על דבר העריות, אך ובעיני משה רע שהאדם יראה לעינים היה רע כלומר רע בלבד ולא חרון אף בעצם, כי לא ראה רק ענין הבשר. וזהו אומרו פה "לכן שמע ה' ויתעבר"לומר שלמה ששמע ה' מה שבלב כאשר הכרחנו, ויהיה מעין טרם יקראו ואני אענה (ישעיהו סה), שיודעו מה שבלב הוא כאילו שמע מפיהם, על כן "ויתעבר", מה שאין כן משה. ועל כן עם היות שאש נשקה ביעקב הם קצה המחנה בתבערת מתאוננים וראו ולא לקחו מוסר, ויבכו גם על הבשר על כן "גם אף עלה בישראל"והוא מה שכתבנו בספר תורת משה כי במתאוננים לא הניח את האף לשלוט בם רק הוא יתברך בעצמו, ובבשר הניח גם את האף, וזהו "וגם אף עלה בישראל":

[יט] או יאמר "וידברו באלקים"כו', בשום לב כי אומרו (ויאמרu) ["אמרו"] הוא מיותר. שאמר אוי למי שכח דבורו לדבר דבר הוא מאת האלקים, ומוציא דבורו לדבר נגד האלקים, וזהו "וידברו באלקים"בעזר אלקים שנתן להם דבור, ויאמרו "היוכל א - ל"כו'. כי מאשר נתן בהם כח לדבר, היה להם לדעת כי גם ישגיח "לערוך שולחן במדבר". ומה שאחר פסוק זה על דרך הקודם:

[יח - כא] או שעור הכתובים מלמעלה "וינסו"וכו' והוא במה שכתבנו בביאור התורה וזכרנוהו בסמוך, כי שתי תאוות היו להם, א' עריות כמו שאמרו ז"ל על בוכה למשפחותיו (במדבר יא) על עסקי משפחות (שבת קל א), ב' תאות בשר, ועל הא' נאמר "וינסו א - ל בלבבם". והנה לפי זה ראוי לשית לב למה נענשו על המחשבה אחר שלא הוציאו בפיהם ענין העריות, והכתוב מורה כי על זה נענשו כמ"ש ז"ל בוכה למשפחותיו על עסקי משפחות, ועל כן ויחר אף ה' כו'. לכן אחשוב שבכלל הנסיון היה אם ישגיח ה' לדעת מחשבת לבם, וזהו "וינסו א - ל בלבבם"שהיה ענין תאות עריות אם יתגלה לפניו יתברך ומהשגחה זו יתגלה גם לזולתה, אך מה שאמרו בפה לא היה רק "לשאול אוכל לנפשם". ומה עשו להראות פנים לשאלת הבשר, אמרו "היוכל א - ל"כו', והוא בשום לב אל שינויי השמות שאומר "וידברו באלקים"ואחר כך אומר "היוכל א - ל", אך הנה "אלקים" שהוא שכינה שמלא כל הארץ כבודה אינו מן התימה תערוך שלחן במדבר כי היא מדה התחתונה וקרובה אל העולמות התחתונים מכל השאר, אמנם מדת "א - ל"שהיא למעלה, בה אמרו שנסתפקו אם השפע הבא ממנו מבלי יתעבה איכותו בהשתלשלו לבא דרך המדרגות בכל מדה ומדה, כי אם שכאשר יוצא ממנו יהווה למטה במדבר דברים גשמיים, והוא כי גם שלא יבצר שיבא דרך המדרגות עם כל זה לא ישמשו המדות שלמטה ממדת "א - ל"רק למעבר בלבד לא שיתעבה בכל מדרגה מעין איכותה:

וזהו "היוכל א - ל לערוך שלחן במדבר", וזה אינו כ"כ קשה כי אינו נגד השגחתו יתברך כי אם שהעולם השפל לגשמיותו לא יוכל לקבל שפע עליון מבלי יתעבה, ועל כן מעיד הכתוב כי לפי האמת "וידברו באלקים", לומר מה שוידברו קושי לפי האמת "באלקים"היה בלבם, אלא שלא "אמרו"אלא "היוכל א - ל לערוך שולחן"כו' שלא פירשו רק שבמדת "א - ל"הגבוה היה להם הספק "היוכל לערוך שולחן"שהוא בלי השתלשלות המדרגות כמדובר, כלומר כי "באלקים"שהוא המדה האחרונה לא הסתפקו בה שודאי תוכל לערוך שולחן, אך לפי האמת גם "באלקים"הסתפקו באומרם בלבם "הן הכה צור"כו' לומר הנה מה שהיה עד כה היה קרוב אל הטבע, כי "הן הכה צור"ויזובו מים שהוא בטבע, ולא היה מה שעשה האלקים רק כי במה שזבו מעט צוה את ברכתו לעשות שונחלים ישטופו. וכן מודים אנו כי "הגם לחם"טבעי "יוכל תת", כי היא ה"א הידיעה כלומר הידוע שהוא "גם לחם"יוכל להוות כאשר נתן לחם מן השמים, אך הספק הוא "אם יכין שאר לעמו". לכן גם שלא פירשו שמע והבין ה' כי גם "באלקים"שהוא על ידי השתלשלות שם אלקים הסתפקו, והיא כי נגעו בהשגחה לחשוב שיתעלם מבוחן לב מה שמשלים מכוונתם, "לכן שמע ה'"מה שבלבם עם היות במחשבה "התעבר". ועוד טענה על מה שצירף המחשבה למעשה, על כי בא זה נוסף על מה שבתחלה כבר "אש נשקה ביעקב"ותבער בם אש ה' בהמון העם שהיו כמתאוננים הנקראים עם כאומרו ויהי העם כו' (במדבר יא), עוד הוסיף עתה שגם אף עלה בישראל, שהם אשר הוסיפו ויבכו גם בני ישראל (שם), שרדה אותם באף:

או יהיה אומרו "וידברו באלקים" כו' שלא היו אומרים אלו לאלו או למשה מי יאכילנו בשר, כי אם "וידברו באלקים" כי עם השכינה ההולכת לפניהם דברו, "אמרו" לה "היוכל א - ל"הוא שם "א - ל לערוך כו' הן הכה צור"כבסמוך, "לכן"שערבו אל לכם לשאול לשם אלקים על שם "א - ל"היוכל כו' שהוא עזות לשאול את קונם עצמו התוכל לעשות שאלתי, "שמע ה' ויתעבר"כי הלא כל השמות אחדות אחת המה ואין פירוד חלילה, שאל"כ על שאלת בשר לא היה קוצף כ"כ, "ואש"כו' כדלעיל:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואש נשקה" - בערה כאש חמתו וכפל הדבר במ"ש וכפל עוד לומר וגם אף וגו'

"ויתעבר" - נתמלא עברה וזעם

מצודת ציון

"ויתעבר" - מלשון עברה וזעם

"נשקה" - מלשון היסק והבערה

<< · מ"ג תהלים · עח · כא · >>