מ"ג תהלים נד ה


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי זרים קמו עלי ועריצים בקשו נפשי לא שמו אלהים לנגדם סלה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי זָרִים קָמוּ עָלַי וְעָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי לֹא שָׂמוּ אֱלֹהִים לְנֶגְדָּם סֶלָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֤י זָרִ֨ים ׀ קָ֤מוּ עָלַ֗י
  וְֽ֭עָרִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י
    לֹ֤א שָׂ֨מוּ אֱלֹהִ֖ים לְנֶגְדָּ֣ם סֶֽלָה׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי זרים קמו עלי", הם הזיפים שהם זרים ואינם קרובי שאול, "ועדת עריצים" הם שאול וגבוריו, שהם "בקשו נפשי" להרגני, לא בדין רק מצד שהם עריצים, "ולא שמו אלהים לנגדם", לא שמו על לב שאלהים הוא מתנגד להם בדבר הזה שהוא נגד רצון אלהים, "סלה" סיום הענין:


 

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה) והטעם "כי" בשתי כתות אלה, הזיפים שהם "זרים קמו עלי" למסור אותי, "ועריצים" שבקשו נפשי להרגני כת שאול, אלו ואלו "לא שמו אלקים לנגדם סלה", ועל כן לא יהיו מתונים לדבר, ואולי טרם תקבל תפלתי עד שלא אגמרנה פתע יקומו עלי, על כן "שמע" מיד כאמור:

או יהיה אומרו "כי זרים" כו' נמשך עם מה שאחר, והוא שאומר הנה ראוי הוא שעם היותם בעלי בחירה תצילני מידם, כי לא אותי מאסו כי אם אותך מאסו. כי הנה הם שני סוגים, "זיפים" המלשינים, וסיעת שאול מבקשי "נפשי" לספותה. הנה לא ראי זיפים שהם זרים ואינם מבקשי נפשי להרגני רק למוסרני חי כאומרו להסגירני ביד שאול כראי "עריצים" כי "בקשו נפשי", אך הצד השוה שבהם הוא, כי "לא שמו אלקים לנגדם סלה" כאילו לית דיין חלילה:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ועריצים" - אנשים החזקים ממני מבקשים נפשי ואין בי כח לעמוד כנגדם

"לא שמו" - ומעולם אין פחד אלהים לנגדם ולא ימשכו ידם ממני מיראת ה'

"כי זרים" - אנשי הזיפים המה זרים משאול ואינם מבני משפחתו ועכ"ז קמו בי למסרני בידו

<< · מ"ג תהלים · נד · ה · >>