מ"ג תהלים כח ט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הוֹשִׁ֤יעָה ׀ אֶת־עַמֶּ֗ךָ
  וּבָרֵ֥ךְ אֶת־נַחֲלָתֶ֑ךָ
    וּֽרְעֵ֥ם וְ֝נַשְּׂאֵ֗ם עַד־הָעוֹלָֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ורעם" - לשון מרעה

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


הושיעה - בעבור שהזכיר כי השם היה עוזו ויעלוז לבו, התפלל שירעה את ישראל, על כן: הושיעה וברך להוסיף השם עליהם וישמרם כמו הרועה, על כן: ורעם ונשאם, כלומר שיושבים במקום גבוה שלא תוכלנה החיות להזיקם.

ורבי משה אמר: כי ונשאם שיתן להם צרכם כדרך ינשאוהו אנשי מקומו.

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"ורעם" - רעה אותם במרעה טוב ותן להם רוממות עד עולם

"נחלתך" - ישראל שלקחת לך לנחלה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)



"הושיעה את עמך" שתעשה זה בעבור ישראל להושיע אותם, וגם "ברכם" בתוספת ברכה מצד שהם "נחלתך", ששם נחלה מציין שבחרם לנחלה לו לדור דורים ועי"כ הם קדושים ומיוחדים לאלהיהם וצריך הוא לברכם בברכה יתירה, "ורעם" ומצד שהם עמך, "ונשאם" עוד יותר מצד שהם נחלתך, וזה יהיה "עד העולם":