מ"ג תהלים כז יד


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קוה אל יהוה חזק ויאמץ לבך וקוה אל יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קַוֵּה אֶל יְהוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
קַוֵּ֗ה אֶל־יְ֫הֹוָ֥ה
  חֲ֭זַק וְיַאֲמֵ֣ץ לִבֶּ֑ךָ
    וְ֝קַוֵּ֗ה אֶל־יְהֹוָֽה׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וקוה אל ה'" - ואם לא תתקבל תפלתך חזור וקוה

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

חזק ויאמץ לבך - פועל יוצא, והטעם כי השם יאמץ לבך. וטעם וקוה אל ה' – תמיד בראשונה ובאחרונה.

רד"ק

לפירוש "רד"ק" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

קוה אל יהוה ומרוב בטחוני ואמונתי ביי' אני אומר כנגד עצמי כל היום: קוה אל יי'; אל תחוש לדברי האיבים.


חזק ויאמץ לבך אתה חזק בדרכיו והוא יאמץ לבך שלא יחלש לדברי האיבים ותמצא חוזק ואומץ בלבבך.


וקוה אל יהוה: פעם שנית; רצונו לומר: שתהיה בו התקוה תמיד ולא תמוש מלבבו.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"ויאמץ" - ענין כח וחוזק 

מצודת דוד

"וקוה וגו'" - כפל הדבר להתמדתו

"קוה" - ואמרתי אל נפשי קוה אל ה' וחזק בהבטחתו וזכות האמונה היא היא אשר עמדה לי

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"קוה", עפמ"ש שבזכות האמונה שהאמין בהבטחת ה' ניצול מאויביו כי קוה אל ה' שישוב לראות בטוב ה', עפ"ז יאמר ויצוה "לקוות אל ה'", ומבאר כי התקוה לה' נבדלת מן התקוה לב"ו בשני דברים,
  • א) שהתקוה לזולתו הלא תוחלת ממושכה מחלה לב, אבל ע"י הקווי לה' "חזק ויאמץ לבך" שהיא תתן חוזק ואומץ לב,
  • ב) הקווי לזולתו אין התקוה תכלית לעצמה רק תכלית הקווי הוא שימצא מבוקשו, וא"כ תכלית הקווי הוא שלא יקוה עוד, ר"ל שישיג תקותו ולא יצטרך עוד לקוות, אבל הקווי לה' היא תכלית לעצמה, עד שתכלית הקווי הוא שיחזק לבו ויחזור ויקוה, עז"א "קוה חזק וקוה אל ה'":

ביאור המילות

"קוה". ציווי, ויש לפרש לולי האמנתי ואמרתי לנפשי קוה אל ה', "חזק ויאמץ". האימוץ הוא התמדת החוזק ובא ביחוד על אימוץ הלב כמו שפירשתי בכ"מ: