מ"ג תהלים כג ב


<< · מ"ג תהלים · כג · ב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בנאות דשא ירביצני על מי מנחות ינהלני

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בִּנְא֣וֹת דֶּ֭שֶׁא יַרְבִּיצֵ֑נִי
  עַל־מֵ֖י מְנֻח֣וֹת יְנַהֲלֵֽנִי׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בנאות דשא" - בנוה דשאין לפי שהתחיל לדמות מזונותיו למרעה בהמה שאמר ה' רועי נופל על הלשון של ה' רועי נאות דשא ומזמור זה אמר דוד ביער חרת למה נקרא שמו יער חרת שהיה מנוגב כחרס והרטיבו הקב"ה מטוב של העולם הבא (מדרש תהילים)

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

בנאות - הטעם שימצא הדשא ויהיה שם נוה קרוב שלא ייגע בהרים, בעת שתרבץ השה.

על מי - הזכיר המים.

וטעם מנוחות – הפך נחל שוטף.

רד"ק

לפירוש "רד"ק" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

בנאות דשא ירביצני פרוש בנאות: מקום; ואל"ף נאות עומדת במקום וא"ו נוה נוות.

ואהל הרועים נוה כמו אני לקחתיך מן הנוה (שמואל ב ז ח) ; אל נוה איתן (ירמיהו מט יט) ; נות כרת רעים (צפניה ב ו).

ובתמורת הוא"ו באל"ף: ונדמו נאות השלום (ירמיהו כה לז) ; ועל נאות מדבר קינה (שם ט ט) ; כי דשאו נאות מדבר (יואל ב כב).

והרועה הטוב נוהג את צאנו ורועה אותן במקום דשא ושם יטה אהלו ויריעתו בבקר.

ובנטות היום ובעת הצהרים ירביצן בצל אהלו כמו שכתוב (שיר השירים א ז) איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים.

וכשרוצה להשקותן ינהלן על מי מנוחות, כלומר מים שילכו לאט ולא נחל שוטף פן ישטפו אותן המים בבואן לשתות ולפיכך אמר: על מי מנחת ינהלני:

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"מי מנוחות" - כי מים הנחים המה צלולים משא"כ הרודפים כי יגרשו מימיו רפש וטיט

"בנאות" - כרועה הרחמני המרביץ עדרו במקום דשא ולפי שהמשילו לרועה אמר לשון הנופל ברועה 

מצודת ציון

"בנאות" - ענין מדור כמו נאות השלום (ירמיהו, כה)

"ירביצני" - ענין השכיבה לנוח

"ינהלני" - ענין הנהגה כמו נהלת בעזך (שמות, טו)

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בנאות דשא ירביצני ועל מי מנוחות" (ר"ל מים צלולים בלתי עכורים) "ינהלני", עתה יחל לצייר עת הוציאהו ה' מן המצב הלז ויביאהו לבית שאול (שאז היה עדיין לפעמים רועה צאן אביו כמו שנזכר (ש"א י"ז) ושם נוססה בלבו קנאת ה' ללחום עם הפלשתי, ודמה מצבו זה כשה שהתחיל להיות שובב ופראי ולברוח מן הדשא על הרים שובבים, ועז"א גם בעת אשר.

 

<< · מ"ג תהלים · כג · ב · >>