מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מגדל [מגדיל] ישועות מלכו ועשה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מגדל [מַגְדִּיל] יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מַגְדִּל֮ יְשׁוּע֢וֹת מַ֫לְכּ֥וֹ
  וְעֹ֤שֶׂה חֶ֨סֶד ׀ לִמְשִׁיח֗וֹ
  לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֗וֹ
    עַד־עוֹלָֽם׃


אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

מגדל - ולשמך אזמרה שהוא מגדיל.

רד"ק

לפירוש "רד"ק" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

== נא ==

מגדל ישועות מגדל ובספר שמואל (ב כב נא): מגדול, והוא תאר; והענין אחד. מלכו ועשה חסד למשיחו מלכו ומשיחו הוא אומר על עצמו.

לדוד ולזרעו עד עולם: וכמו שהגדיל ישועותיו ועשה לו חסד כן יעשה לזרעו עד עולם.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"מגדל" - מלשון גדול 

מצודת דוד

"ולזרעו" - וכן יעשה לזרעו עד עולם

"מגדל" - ובזה אודך בגוים כי אספר לומר דעו שה' מגדיל ישועות רצה לומר עושה ישועות גדולות למלכו ולא בתשלום גמול כי אם בחסד

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מגדיל", וכפי רוב ההודאה כן תגדל התשועה בכל עת עד "שיגדיל ישועות מלכו", וחוץ ממה שישלם לי בעד ההודאה והשבח, "יעשה חסד למשיחו לדוד ולזרעו" כי חסדי דוד הנאמנים היה מה שכרת לו ברית שלא תסור המלוכה מזרעו, שזה היה מצד החסד כמו שכתוב בש"ב ב' ז', וחסד זה ימשך עד עולם:

ביאור המילות

"מלכו, משיחו". משיח הוא יותר מן מלך, שמורה שהמלכות לו בירושה ששאול נמשח בפך ושמן אפרסמון ולעומתו דוד נמשח בקרן ובשמן המשחה על כן לא נמשכה מלכותו של שאול ולעומתו מלכות דוד נצחית כמ"ש חז"ל:
 

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ועוד כי הלא אתה עתיד להגדיל ישועות מלכך, הוא שלמה שעליו נאמר (דברי הימים - א כט כג) וישב שלמה על כסא ה', באופן יקרא מלך שלך שאתה ממליכו על הארץ והדרים עליה, כדבר הנוגע אליך, ותגדיל ישועותיו בעולם כנודע. וגם כשתפסק הגדולה תשוב ותעשה חסד למשיחך הוא מלך המשיח. והלא טוב טוב הוא להתחיל הגדולה ממני, ולהקדימה ולהמשיכה תמיד, ולא יהיה הפסק בנתים, וזהו מי שהוא (נא) מגדיל ישועות מלכו וגם חוזר ועושה חסד למשיחו יותר טוב הוא לדוד ולזרעו בהמשך עד עולם בלי הפסק:

  או שעור הכתוב, מה שלשמך השלם אזמרה (פסוק נ), הוא, כי תחת היותו מגדיל כו' לעתיד כמדובר הוא עושה לדוד ולזרעו בלי הפסק רק עד עולם:   או שעור הכתוב בדרך הזה, שאומר בסוף דבריו (פסוקים מז, נ) הנה מה שאני חושש הוא על דבר כבוד שמך שאודך בעמים כמדובר, כי על הנוגע אלי ידעתי כי אתה מגדיל ישועות כו' לעתיד לשלמה ולמלך המשיח, ואין ההפרש שיהיה לדוד ולזרעו מעתה ועד עולם, ואין בזה העדר כבוד לי, כי איש אנכי ולא א - ל. אך על הנוגע על כבוד שמך שבנתים יהיה חלילה מחולל בין הגוים, ואם לא יתיחסו השם והכסא לשלמים, בזה אני חושש כמדובר בפסוק הקודם. הנה בזה מצאנו ראינו מאמרם ז"ל (פרקי דר"א כח) כי בקש דוד את כל העולם לכלות שהוא ענין וירד העיט על הפגרים (בראשית טו יא) ככל הכתוב במקראי קדש אלה, אלא שלא נעשתה עצתו על כי צורם מכרם וה' הסגירם למלכיות, שהוא וישב אותם אברם (בראשית שם) שבירר לנו את המלכיות: