מ"ג תהלים יח לא


<< · מ"ג תהלים · יח · לא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
האל תמים דרכו אמרת יהוה צרופה מגן הוא לכל החסים בו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הָאֵל֮ תָּמִ֢ים דַּ֫רְכּ֥וֹ
  אִמְרַֽת־יְהֹוָ֥ה צְרוּפָ֑ה
    מָגֵ֥ן ה֝֗וּא לְכֹ֤ל ׀ הַחֹסִ֬ים בּֽוֹ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"צרופה" - ברורה מבטיח ועושה

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

האל - הטעם שהוא תקיף ולא יעשה עול רק תמים דרכו.

וכבר אמר ואמרתו אין דופי בה ושמץ כי היא צרופה שהוא יהיה לעולם מגן לחוסים בו.

עמך או בשמך שאקרא.

רד"ק

לפירוש "רד"ק" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

האל תמים דרכו הוא אלי שהיכלת בידו ומה שעושה עושה בתמימות וביושר, ומשלם לאיש כמעשהו והשיב לי כצדקתי ולאיבי כרשעתם. אמרת יהוה צרופה ואמרתו צרופה שאין בכל משפטיו סיג אלא הכל על קו היושר והאמונה צרוף ומזקק מכל סיג.

מגן הוא לכל החסים בו:

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"מגן" - מחסה כמגן

"תמים דרכו" - לגמול לאדם כמפעלו

"צרופה" - ככסף צרוף שאין בו סיג כן אמרות ה' והבטחתו אין בה דבר בטל

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"האל", מבאר כי אחר "שדרך האל" והוא ההנהגה שלו הוא "תמים, וכל אמרת אלוה" שהוא הבריאה שברא במאמר, "צרופה" מכל סיג, ועי"ז "הוא מגן" ומחסה "לכל החוסים בו", ובאור הדבר, כי עניני ה' בעולמו יתראו לנו בשתי מחזות,
  • א) החקים הטבעיים אשר גבל וחקק בעת הבריאה חק נתן ולא יעבור, למשל שהאש תבער והמים ירדו במורד והשמים יתנו טלם והארץ יבולה,
  • ב) הדרכים אשר ינהיג לפי מעשה בני אדם הבחיריים אם טוב ואם רע שבעת שבעלי הבחירה עושים מעשים טובים לפניו יסדר את ההנהגה להיטיב להם ולחיותם, ובעת ירעו מעשיהם יסדר ההנהגה לרע, וכפי הנראה לעיני בשר שני החקים האלה נבדלים זה מזה ורחוקים הרחק רב, כי מה יהיה קשר למטר השמים עם מעשה בני אדם בעבודתם או במרים, או רעש הארץ ארבה שדפון וכדומה עם פעולות בעלי הבחירה, הלא חקי הטבע קבועים ומוכרחים ולא ישתנו, ופעולות בעלי הבחירה הם אפשריים, ומן המחזה המדומה הזאת יטעו בני אדם שאין מעשה ודעת וחשבון, כי איך תשתנה הטבע ע"י מעשה בני אדם, אבל אחר שנשים על לב כי חקי הטבע הם ערוכים מאת ה', וגם ההנהגה הבחיריית לפי המעשה שע"י יגמול ויענוש הוא ג"כ מאת ה', באין ספק כי היוצר אותם בודאי קשר שני ההנהגות בחבלים דקים רוחניים עד שיתפעלו זה מזה וימשכו זה מזה, וחקי הטבע הם תלוים ונמשכים וישתנו לטוב או לרע לפי שישנו בני אדם את מעשיהם, ובזה יש תקוה שהצדיק יהיה נשמר מכל רעות טבעיות כי הטבע תכנע תחתיו לפי מעשהו, וז"ש אחר "שהאל תמים דרכו", שהוא דרך ההנהגה הבחיריית התלויה לפי מעשי בני אדם האפשריים, שדרכיו המה חסד ורחמים וחנינה לטובים ודין ומשפט לרשעים ודרך הזה תמים אין בו חסרון, ואין חקי הטבע עוצרים בעדם "כי כל אמרת ה' צרופה", שהם המאמרים שבהם גזר שיתהוה העולם וגבל חקי העולם והטבע, הם צרופים מכל סיג, עד שלא יהיה סתירה ביניהם ובין ההנהגה הבחיריית, ומצד זה הוא "מגן לכל החוסים בו", כי חקי הטבע נכנעים אל החוסים בה', ומפרש שנית
 

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ואם יאמר איש למה נחבאתי לברוח, ואדרבה אם מפחד שמא אהרג לא היה פחד, כי אדרבה היה לי לבטוח באמרת ה' האומר שימלכני תחת שאול באמור אליו (שמואל - א טו כח) ונתנה לרעך הטוב ממך, ונמשחתי כבר תחת שאול והיה לי לבטוח בזה, ואם נתייראתי שמא אהרוג פטור ומותר הייתי, כי הבא להורגך כו'. לזה אני אומר העצה הנכונה היתה לברוח ושלא לסמוך על בטחון המלוכה אשר יצא מפיו יתברך, כי הלא (לא) הא - ל תמים דרכו והוא יתברך בוחר בדרך תמימות לבלתי סמוך על הנס וההבטחה, כי חבי כמעט רגע (ישעיה כו כ), כי גם שאמת הוא שאמרת אלוק צרופה באומרו כי ינתן לי המלכות שאמרתו זאת היתה צרופה ואמתית לא תשוב ריקם, עם כל זה מגן הוא יתברך לכל החוסים בו בעצמו מלחוסים בהבטחות. כלומר ואולי גם שהבטיחני אחרי כן גרם החטא, כאשר קרה ליעקב שעל כל הבטחותיו היה ירא מאד שמא יגרום החטא (ברכות ד א):

<< · מ"ג תהלים · יח · לא · >>