מ"ג תהלים יח ט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עָ֘לָ֤ה עָשָׁ֨ן ׀ בְּאַפּ֗וֹ
  וְאֵשׁ־מִפִּ֥יו תֹּאכֵ֑ל
    גֶּ֝חָלִ֗ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עלה עשן באפו" - אנשישנאר"ילאש בלע"ז כן דרך כל חרון אף להעלות עשן מנחיריו

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

עלה - כמו: תשלח חרונך וככה והיתה לשרפה מאכלת אש והטעם המות.

רד"ק (כל הפרק)(כל הפסוק)


עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"תאכל" - תשרוף את אויבי וממנו באו גחלים ובערו בהם

מצודת ציון

"עלה עשן" - הוא ענין כעס ואמר בלשון הנופל באדם שע"י חמום הכעס נראה כעין עשן יוצא מנחירי האף וכן יעשן אפך (לקמן ע"ד)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)



"עלה עשן באפו" מצייר ההר הבוער ומריק אש וגפרית ומעלה עשן ביום הרעש כאלו העשן העולה הוא העשן העולה מאפו, [שיציין כאלו אף ה' בוער בלב ההר], "והאש האוכלת" ממנו הוא היוצא "מפי ה'" המוריק אש דרך פיו, עד "שגחלים בערו ממנו", כמו שהוא בהרים המוריקים אבני אש:


 

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועם כל זה כאשר על כן עלה עשן באפו הוא ה"אף" אחד מכחות הרוגז להשחית, והנה מה"אף" יבערו גחלים להשחית ולשרוף את הנדון, כענין בקצוף הוא יתברך על עיר או ממלכה, יחרה אפו ויבעיר ויקים על העיר והממלכה ההיא חיל מלך פלוני להשמידה, כאשר קרה לנו בהקים ה' על ישראל ועל ירושלים את נבוכדנצר, נמצאו נבוכדנאצר וחילו כגחלים בערו מהאף שחרה בנו בעונותינו, כי האף מגרה בנו חיל - עם שהם גחלים שהודלקו לשרוף מאש האף, ואחרי כן ראינו אש מפיו יתברך תאכל אותם הגחלים, ככל הדברים הרעים שבירמיה על הכשדים שהם גחלים בערו מהאף, שאחרי כן תאכלם אש מפיו יתברך וינקם מהם, באופן כי אחר שעלה עשן באפו אחרי כן נראה שאש מפיו תאכל את הגחלים שבערו מהאף הנזכר, נמצא כי שלוחי האף הם לוקים אחרי כן. ואם כן איפה למה אהיה אני שליח האף, שעל שאול על בקשו את נפשי, פן אלקה אחרי כן:

<< · מ"ג תהלים · יח · ט · >>