מ"ג תהלים ט טו


<< · מ"ג תהלים · ט · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
למען אספרה כל תהלתיך בשערי בת ציון אגילה בישועתך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶיךָ בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן אָגִילָה בִּישׁוּעָתֶךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְמַ֥עַן אֲסַפְּרָ֗ה כׇּֽל־תְּהִלָּ֫תֶ֥יךָ
  בְּשַׁעֲרֵ֥י בַת־צִיּ֑וֹן
  אָ֝גִ֗ילָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ׃


אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

בשערי בת ציון - כנגד שערי מות.

רד"ק

לפירוש "רד"ק" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

למען אספרה כשאנצל משונאי אספרה

כל תהלתיך בשערי בת ציון כי שם תהיה ההודאה, והשירים והזמירות יאמרו שם, כי שם ישכון הכבוד.


אגילה בישועתך: בישועה שתעשה עמי מכל שונא ושונא שיהיה לי.

ואמר: בשערי, כמו השערה אל הזקנים (דברים כה ז).

ומלת תהלתיך כתיד ביו"ד, כי רוצה לומר: תהלות רבות, ונגרע ממנו סימן רבוי הנקבות ובא בסימן רבוי הזכרים לבד.

וכמוהו: נלאית ברוב עצתיך (ישעיהו מז יג) ; ואחותיך סדום ובנותיה (יחזקאל ט זנה: עיין פרוש רבנו במקומותיהם).

ובאמרו: כל תהלתיך, ובמקום אחר (תהלים קו ב) אומר: ימלל גבורות יי'? דוד אמר אספרה כל תהלתיך.

על כל הצרות שעברו עליו נתן שבח והודעה לאל שהצילו מהאויבים; וכאשר בא לספר הנסים שעשה לישראל בכל דור ודור אמר: מי ישמיע כל תהלתו? וכן היחיד לבדו, הנסים שעושה הקדוש ברוך הוא עמו מטובות וחסדים לא יוכל לספר, כמו שאמר (שם מ ו): אגידה ואדברה עצמו מספר.

כי פעמים יעשה האל יתברך נס עם האדם ולא ידע עד אחר זמן שיתבונן בו.

וכן אמרו רבותינו, זכרם לברכה (בבלי נדה לא א): בעל הנס אינו מכיר בנסו.

וכאשר אמר דוד: כל תהלתיך, אמר על הנסים שעשה עמו הגלוים והידועים לכל במלחמת האויבים.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"למען אספרה כל תהלתיך", שעל ידי כן אוכל לספר בפעם אחד כל התהלות באשר עשה לי נסים הרבה (כי כ"ז שעדיין יש לי מעיקים אחרים לא אוכל לספר רק מקצת תהלותיו ונס פרטי), וכן למען "אגילה בישועתך", שיש הבדל בין גיל לשמחה, שהגיל מורה ששמח על דבר טוב שהתחדש, ובזה שתעשה לי ישועות חדשות אגיל בגיל חדשה ואודה לך שיר חדש:

ביאור המילות

"אגילה". הגיל מורה תמיד על דבר מתחדש כמ"ש בכ"מ:
 

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יד) "חננני ה' ראה עניי" כו'. רוח הקדש תשיב אמריה, כאילו ישראל סובלי הגלות מדברים ואומרים "חננני ה'" חנינה כפולה שהוא בישועת השכינה ובישועת ישראל. ומה שאני עושה עיקר אינו על עצמי שאוושע מעניי, כי הלא גלותי היא לטובתי להנצל מגהינם, כי על כן אברהם בירר לנו את המלכיות (בראשית רבה מד כא), אך העיקר הוא על ישועתך, וזהו אומרו "ראה" ה' כי "עניי" אשר לי "משונאי" המשעבדים אותי, אותו העוני הוא "מרוממי משערי מות", כי במקום גהינם לבל אכנס בשערי גהינם היו לי הגליות, כמו שאמרו ז"ל (שם) שאמר לאברהם הוא יתברך יבחר לבניו בין גהינם לגליות, ובחר בגליות. אך מה שאני שש ושמח, הוא (טו) "בישועתך", היא תשועת השכינה. לא על הנוגע אלי, כי אם על הנוגע אל כבודך, שהוא "למען אספרה" אז "תהלתך" כו', אשר תגלה ותראה אז, הוא כי "אגילה בישועתך" ולא על הנוגע אלי. ובזאת אני בוטח, על דרך (בבא קמא צב א) כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה, כך בעשותי עיקר מתשועת השכינה אוושע אני גם כן:

<< · מ"ג תהלים · ט · טו · >>