מ"ג שמות כו ה
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חמשים ללאת תעשה ביריעה האחת וחמשים ללאת תעשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית מקבילת הללאת אשה אל אחתה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת תַּעֲשֶׂה בַּיְרִיעָה הָאֶחָת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת תַּעֲשֶׂה בִּקְצֵה הַיְרִיעָה אֲשֶׁר בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
חֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֮ בַּיְרִיעָ֣ה הָאֶחָת֒ וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֙ בִּקְצֵ֣ה הַיְרִיעָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בַּמַּחְבֶּ֣רֶת הַשֵּׁנִ֑ית מַקְבִּילֹת֙ הַלֻּ֣לָאֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ׃
תרגום
אונקלוס (תאג'): | חַמְשִׁין עֲנוּבִּין תַּעֲבֵיד בִּירִיעֲתָא חֲדָא וְחַמְשִׁין עֲנוּבִּין תַּעֲבֵיד בְּסִטְרָא דִּירִיעֲתָא דְּבֵית לוֹפֵי תִּנְיָנָא מַכְוְנָן עֲנוּבַּיָּא חֲדָא לָקֳבֵיל חֲדָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | חַמְשִׁין עֲנוּבִין תַּעֲבֵיד בִּירִיעֲתָא חֲדָא וְחַמְשִׁין עֲנוּבִין תַּעֲבֵיד בְּצִיטְרָא דִירִיעֲתָא דִּבְּבֵית לִיפוּפָא תִנְיָינָא מְכַוְונַן עֲנוּבַיָא חָד כָּל קְבֵיל חָד: |
רש"י
וכך אני מפרש הא דאמרו בפרק קמא דפסחים (דף ד:) שאסור חמץ בערב פסח מחצות, וילפינן מדכתיב (לעיל יב, טו) "אך ביום הראשון" שאין כולו אסור רק חציו. והקשו מנא לן חציו, דלמא שליש או רביעית, ורש"י פירש שם כאשר מבואר שם. אבל אני אומר, לפי שאמר הכתוב "אך", כלומר מקצת הימנו, אם אתה אומר המקצת הוא שעה אחת, כלומר חלק אחד מי"ב, אם כן היום נחלק להרבה חלקים ולהרבה מקצת. ואם שתי שעות מן היום, שהוא חלק ששה, נחלק היום לששה חלקים, ולכך יש לנו לומר שחצי היום הוא אסור, ומעתה לא נחלק היום רק לשני חלקים. וכך כאן גם כן, כיון דילפינן שמעוט הקרש היה במערב עד שנחשב קרש מערבי, אין לנו לומר רק המעוט הזה הוא השליש, שהוא חצי אמה בכל קרש מקצוע, עד שהוא רחב עשר אמות, ופירוש זה נכון מאוד:
ועוד יש לנו לומר, דאם כן לא היה שיעור שוה למשכן, שלא היה דבר קצוב, לא עשר אמות ולא תשע אמות, וכיון שהאורך - אמות שלימות, בודאי הרוחב גם כן אמות שלימות, ואי אפשר רק שהיה חצי אמה מן קרש מערבית צפונית תוך המשכן נראה, וחצי אמה מן קרש מערבית דרומית, עד שהיה מדתו עשר אמות. והתוספות פירשו (שבת ריש צח ע"ב) דמן בית עולמים גמר, דהיה ארכו ששים אמה ורחבו עשרים אמה (מלכים א ו', ב'), דהוא שליש ארכו, והכי נמי רחבו שליש ארכו:
[ה] והכתוב מסייענו וכו'. הקשה הרא"ם דמאי קשיא, דשמא אין פרוכת פרוסה בשליש המשכן אלא באמה י"א, ודל אמה לעובי העמודים, ונשארו עשר אמות שיהיה לקודשי קודשים. ואם תאמר אם כן לא יהיה המשכן כ' אמות, וצריך שיהיה קדשי הקודשים שליש המשכן כדלעיל, נשיב לזה דגם פרוכת המשכן היה פרוסה מצד החיצון, ויהיו עשר אמות דקדש הקדשים מן העמודים ולפנים, ויהיו עשרים אמות מן העמודים עד הפרוכת נחשב מן הקדש. וקושיא זו אינה כלום, דאם כן כנגד העמודים מה היה נחשב, אם מן קדש הקדשים - יהיה קדש קדשים י"א אמה, ואם מן הקדש - זה אי אפשר, שהרי הפרוכת היה מבדיל בין קדש ובין קדש הקדשים (פסוק לג), ולפי זה יהיה מן הפרוכת ולפנים אמה מן הקדש. ואם יאמר דהיה נגד העמודים נחשב כסתום, אחר שיהיה שם העמודים ואינו פנוי לגמרי, אם כן איך יאמר דהמסך מן אוהל מועד פרוסה בחוץ, מה היה מועיל, דהרי היו שם העמודים, ולא היה זה נחשב מן הקדש, דהרי אמרינן כל נגד עמודים כסתום דמיא. וכן אם יאמר מה שכתוב (פסוק לג) "והבדילה הפרוכת לכם בין קדש ובין קדש הקדשים" הינו הפרוכת עם העמודים, שהפרוכת תלוי על העמודים (פסוק לב), אם כן צריך לומר גם כן דעמודי אהל מועד עם המסך לא היה נחשב מבפנים, כמו שאתה אומר אצל פרוכת קדש הקדשים שאינו נחשב כלפנים, ואם כן לא היה לאוהל מועד עשרים אמה כלל:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •