מ"ג שמות כג י
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְרַ֣ע אֶת־אַרְצֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְשֵׁית שְׁנִין תִּזְרַע יָת אַרְעָךְ וְתִכְנוֹשׁ יָת עֲלַלְתַּהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְשִׁית שְׁנִין תִּדְרַע יַת אַרְעָךְ וְתִכְנוֹשׁ יַת עֲלַלְתָּא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
ואספת את תבואתה והשביעית , להביא פירות ערב שביעית שנכנסו לשביעית. אין לי אלא פירות ערב שביעית שנכנסו לשביעית, מנין לפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית. תלמוד לומר כן תעשה לכרמך לזיתך. הרי אתה דן מבין שניהם כאחד. לא הרי הזית כהרי הכרם ולא הרי הכרם כהרי הזית. הצד השוה שבהן שגדלים על מי שביעית הרי הן כפירות שביעית. אף כל שהוא גדל על מי שביעית הרי הן כפירות שביעית, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר, אינו צריך והלא כבר נאמר ויתרם תאכל חית השדה, להביא פירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית הרי הן כפירות שביעית. ומה תלמוד לומר כן תעשה לכרמך לזיתך, בא הכתוב ליתן בעור לזית בפני עצמו ולכרם בפני עצמו (שנאמר)
מלבי"ם - התורה והמצוה
ריג. שש שנים תזרע שדך . הוא מיותר, ופי' במכלתא שרצונו לומר שבזכות שתשמור שמיטה, תבא ברכה בפירות עד שתוכל לזרוע שש שנים רצופות והאדמה חתן את יבולה. וממה שאמר ואספת את תבואתה, מרבה בספרא ( בהר ה ) לאורז ודוחן וכו' שהשרישן לפני ר"ה שבונסן בשביעית. ולר' יונתן שם משהביאו שליש לפני ר"ה. ושם פרשתי מוצא הלמוד הזה.,וממה שאמר כן תעשה לכרמך לזיתך, למד ושה"ה בכרם וזית שחנטו לפני ר"ה שייכים לשנה הקודמת. בין בפירות ערב שביעית שנכנסו לשביעית בין בפירות שביעית שנכנסו לשמינית. כמו שאמר הרמב"ם [פ”ד מהלכות שמטה ויובל הלכה י”ג ובפרק א' מה' מעשר ה"ב].
וכל הפירות למד מכרם וזית. ונראה שלמוד ר' יאשיה הוא גם כן ממה שאמר ויתרם תאכל חית השדה. רק שלכן הוסיף כן תעשה לכרמך לזיתך, שהוא מיותר. דהא דין זה שיוציא לחית השדה נוהג גם בזרעים. ללמדך שאף בכרם וזית של שביעית שיוצא לשמינית הדין כן. וכמה שאמרו בפסחים (דף נג) אוכלים בענבים עד הפסח, בזיתים עד העצרת. שלפרוש ר"ת [שם דף נא ע"ב ד"ה כל ובכ”מ] והר"ש (ריש פ”ט דשביעיח ) היינו בשנה השמינית, ואחר כך זמן בעור.
ועל זה אמר לא הרי הזית כהרי הכרם. כי כל אחד זמנו מיוחד, וזמן הזית מאוחר שלכן הוסיף לזיתך .ומזה למד שה"ה שכן בכל הפירות. ור' יונתן לשטתו דסבירא ליה כרבי עקיבא דספיחים אסורים מן התורה כמה שאמרו בירושלמי (פ' בתרא דמעשרות). ואם כן מוכרח לומר לכרמך לזיתך, כי תבואה ופירות הזרעים אסורים מלאכול משום ספיחים. רק פירות האילן שאין אסורים משום ספיחים, בזה אמר הדין ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה. רק ר' יונתן סבירא ליה שמזה בעצמו שאמר ויתרם תאכל חית השדה, מוכח זה שאף במוצאי שביעית הדין כן. כי בכל פירות האילן אזלינן בתר חניטה ונמשך זמן שביעית גם בשמינית.
ומה שאמרו ומה תלמוד לומר כרמך לזיתך וכו' לזית בפני עצמו וכו', הוא על פי היסוד שיסדתי בס' התורה והמצוה ( אחרי יז ) שכל מקום שכפל אות היחס, מורה שכל אחד ענין בפני עצמו. כמו שאמרתי שם מכמה מקומות. וממה שאמר לכרמך לזיתך ולא אמר לכרמך וזיתך, מורה שכל אחד יש לו זמן מיוחד. וכל מה שכתבתי הוא לשטת ר"ת ודעמיה. ויש עוד שטות בזה ואין כאן מקום לבאר זה בארך