מ"ג שמות כג ה



מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אֲרֵי תִחְזֵי חֲמָרָא דְּסָנְאָךְ רְבִיעַ תְּחוֹת טוּעְנֵיהּ וְתִתְמְנַע מִלְּמִשְׁקַל לֵיהּ מִשְׁבָּק תִּשְׁבּוֹק מָא דִּבְלִבָּךְ עֲלוֹהִי וּתְפָרֵיק עִמֵּיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
אִין תֶּחֱמֵי חַמְרָא דְסַנְאָךְ דְּאַנְתְּ סָנֵי לֵיהּ עַל חוֹבָתָא דְאַנְתְּ יְדַע בֵּיהּ בִּלְחוֹדָךְ רְבִיעַ תְּחוֹת טוֹנֵיהּ וְתִמְנוֹעַ לְנַפְשָׁךְ מִלְמִקְרוֹב לֵיהּ מִשְׁבּוֹק תִּשְׁבּוֹק בְּהַהִיא שַׁעְתָּא יַת סָנָא דִבְלִבָּךְ עֲלוֹי וְתִפְרוֹק וְתִטְעוֹן עִמֵּיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי תראה חמור שונאך וגו'" - הרי כי משמש בל' דלמא שהוא מד' לשונות של שמושי כי וכה פתרונו שמא תראה חמורו רובץ תחת משאו

"וחדלת מעזב לו" - בתמיה

"עזב תעזב עמו" - עזיבה זו לשון עזרה וכן (מ"א יד) עצור ועזוב וכן (נחמיה ג) ויעזבו את ירושלים עד החומה מלאוה עפר לעזוב ולסייע את חוזק החומה כיוצא בו (דברים ז) כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני וגו' שמא תאמר כן בתמיה לא תירא מהם ומדרשו כך דרשו רבותינו כי תראה וחדלת פעמים שאתה חודל ופעמים שאתה עוזר הא כיצד זקן ואינו לפי כבודו וחדלת או בהמת נכרי ומשאו של ישראל וחדלת

"עזב תעזב עמו" - לפרק המשא מלמשקל ליה מליטול משאוי ממנו (ב"מ לב)

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ וְגוֹמֵר – הֲרֵי כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "דִּלְמָא", שֶׁהוּא מֵאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת שֶׁל שִׁמּוּשֵׁי "כִּי"; וְכֹה פִּתְרוֹנוֹ: שֶׁמָּא תִּרְאֶה חֲמוֹרוֹ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ? – בִּתְמִיָּה.
עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ – עֲזִיבָה זוֹ לְשׁוֹן עֶזְרָה, וְכֵן "עָצוּר וְעָזוּב" (דברים לב,לו), וְכֵן "וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלַיִם עַד הַחוֹמָה" (נחמיה ג,ח), מִלְּאוּהָ עָפָר לַעֲזֹב וּלְסַיֵּעַ אֶת חֹזֶק הַחוֹמָה.

כַּיּוֹצֵא בּוֹ "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי" וְגוֹמֵר (דברים ז,יז), שֶׁמָּא תֹּאמַר כֵּן? בִּתְמִיָּה; לֹא תִּירָא מֵהֶם. וּמִדְרָשׁוֹ כָּךְ דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (מכילתא כאן): כִּי תִּרְאֶה... וְחָדַלְתָּ, פְּעָמִים שֶׁאַתָּה חֹוֹדֵל וּפְעָמִים שֶׁאַתָּה עוֹזֵר. הָא כֵּיצַד? זָקֵן וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ, וְחָדַלְתָּ; אוֹ בֶּהֱמַת נָכְרִי וּמַשָּׂאוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְחָדַלְתָּ.
עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ – לִפְרֹק הַמַּשָּׂא. "מִלְּמִשְׁקַל לֵהּ" (אונקלוס), מִלִּטֹּל מַשָּׂאוֹ מִמֶּנּוּ.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

חמור שנאך: דיבר בהווה:
עזוב תעזוב: לשון סיוע וחיזוק כדכתיב ויעזבו ירושלים עד החומה, ואפם עצור ועזוב:


רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


עזוב תעזוב עמו. זו מצות פריקה, ודרשו רז"ל בבבא מציעא שהכתוב מיותר כי היינו יכולים ללמוד אותו ממה שכתוב (דברים כב) הקם תקים עמו שהיא מצות טעינה וקל וחומר הוא ומה טעינה שאין בה צער בעלי חיים אמרה תורה הקם תקים עמו מצות פריקה שיש בה צער בעלי חיים לא כל שכן ואעפ"כ נכתב ללמדך שהם שני דינין חלוקין, חלוקה מצות טעינה ממצות פריקה ומצות פריקה ממצות טעינה, ובא הכתוב לומר פריקה בחנם טעינה בשכר, ושם העלו בגמרא כי הכתוב הזה עזוב תעזוב לפריקה בחנם אתא משום דצער בעלי חיים דאורייתא.

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עמו" - ומכאן תשובה לקצת עניים בני עמנו המטילים עצמם על הצבור ואינם רוצים לעשות בשום מלאכה שבה יכולים להביא שבר רעבון ביתם, וקוראים תגר אם אין נותנים להם די מחסורם. דבר זה לא ציוה ה' כי אם 'עזב תעזב עמו' 'הקם תקים עמו' (דברים כ"ב), כי העני יעשה כל אשר ימצא בכוחו לעשות ואם בכל זאת לא תשיג ידו, אז חייב כל איש מישראל לסעדו ולחזקו וליתן לו די מחסורו אשר יחסר לו ו'עזב תעזב' אפילו מאה פעמים".

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


רה. כי תראה שומע אני אפילו רחוק ממנו (מלא) מיל. תלמוד לומר כי תפגע. או כי תפגע שומע אני כמשמעו, תלמוד לומר כי תראה. כיצד יתקיימו שני מקראות הללו. שערו חכמים אחד משבעה ומחצה במיל הוי אומר ריס.

( וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו נמצינו למדין שהוא עובר על עשה ועל לא תעשה).

רו. רובץ ולא רבצן. תחת משאו ולא יתר על משאו.

דבר אחר תחת משאו [ולא] שיהא משאו בצדו.

רז. וחדלת מעזוב לו פעמים שאתה חדל פעמים שאתה עוזב. כיצד חמור של ישראל ומשאוי של כותי עזוב תעזוב עמו. חמור של כותי ומשאוי של ישראל וחדלת מעזוב לו. פעמים שאתה חדל ופעמים שאתה עווב. היה ביו הקברות אל יטמא. אמר לו אביו הטמא יכול יטמא מפני שמצות עשה קודמת ללא תעשה. לכך נאמר וחדלת מעזוב (פעמים שאתה חדל ופעמים שאין אתה חדל). אמר לו אביו אל תפרוק עמו אל תטעון עמו ואל תחזיר לו אבדתו. הרי זה לא ישמע לו מפני שאביו ואמו חייבין במצות.

רח. עזוב תעזוב עמו (לכך) [למה] נאמר. לפי שהוא אומר הקם תקים עמו (דברים כב). אין לי אלא טעינה פריקה מנין -תלמוד לומר עזוב תעזוב עמו. רבי יאשיה אומר, אחד זה ואחד זה בפריקה הכתוב מדבר. אין לי אלא פריקה ,טעינה מנין. דין הוא, מה אם פריקה שהוא יכול לפרוק בפני עצמו, הרי זה מוזהר עליה. טעינה שאינו יכול לטעון בפני עצמו, אינו דין שיהא מוזהר עליה. (מפני שדבר הכתוב בהווה) בקל ללמוד ממנו את החמור. (רבי יהודה בן בתירא אומר, הקם תקים עמו טעינה, עזוב תעזוב עמו פריקה. מכאן היה רבי ישמעאל אומר, כשם שפריקה מן התורה כך טעינה מן התורה.

עזוב תעזוב עמו למה נאמר. לפי שהוא אומר הקם תקים עמו). אין לי אלא פריקה וטעינה, בהמה עצמה מנין- תלמוד לומר הקם תקים עמו.

הקם תקים [עמו] בזמן שאתה שוה לו.

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

שונאך. ב' במסורה. חמור שונאך. אם רעב שונאך האכילהו לחם. משום דהכא מיירי בשני מיני שונאים ע"א וישראל דבשונא ע"א מז' אומות דרשי' וחדלת מעזוב לו ובשונא ישראל עזוב תעזוב עמו:

רובץ. ג' במסורה דין ואידך לפתח חטאת רובץ. רובץ בין המשפתים. לפתח חטאת רובץ זה יצה"ר שאם הלך אחר יצרו והרבה עון עד אשר הוא רובץ תחת משאו מאי תקנתיה יעסוק בתורה כיששכר שהיה רובץ בין המשפתים כדאמרינן אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש:

(י יא) את תבואתה. והשביעית. לאסור פירות ערב שביעית שנכנסו לשביעית:

<< · מ"ג שמות · כג · ה · >>