מ"ג שמות כג ד
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי תפגע שור איבך או חמרו תעה השב תשיבנו לו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֣י תִפְגַּ֞ע שׁ֧וֹר אֹֽיִבְךָ֛ א֥וֹ חֲמֹר֖וֹ תֹּעֶ֑ה הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֶ֖נּוּ לֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי תִפְגַּע תּוֹרָא דְּשָׂנְאָךְ אוֹ חֲמָרֵיהּ דְּטָעֵי אָתָבָא תָּתִיבִנֵּיהּ לֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אִין תֶּאֱרַע תּוֹרָא דְסַנְאָךְ דְּאַתְּ סָנֵי לֵיהּ עַל חוֹבָתָא דְאַנְתְּ יְדַע בֵּיהּ בִּלְחוֹדָךְ אוֹ חַמְרָא דְטָעֵי מִן אָרְחָא אָתָבָא תִתְבִינֵיהּ לֵיהּ: |
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
- נוס' הערוך רוס
רא. שור אויבך (זהו עובד אלילים, דברי רבי יאשיה. (מכאן) [וכן]) מצינו שעובדי אלילים קרויים אויבים לישראל (מכל) [בכל] מקום שנאמר כי תצא מחנה על אויביך (דברים כד), כי תצא למלחמה על איביך (שם כב). רבי אליעזר אומר בגר שחזר לסורו הכתוב מדבר. רבי יצחק אומר, בישראל (עבריין) הכתוב מדבר [ר' נתן אומר, בישראל עצמו] אלא מה תלמוד לומר (על) אויבך. אלא (אם (כן)) הכה את בנך או שעשה עמך מריבה נעשה אויב לשעה.
רב. שור אויבך או חמורו לחיב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו
רג. תועה אין תועה בכל מקום אלא חוץ לתחום. אע”פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר. וימצאהו איש והנה תועה בשדה (בראשית לב).
רד. השב תשיבנו לו (למה נאמר. לפי שהוא אומר) [אין לי אלא בזמן שהוא קרוב רחוק מנין תלמוד לומר] אם לא קרוב אחיך (דברים כב). אין לי אלא בזמן שהוא קרוב ורחוק. אם אינו מכירו מנין - תלמוד לומר ולא ידעתו. ואספתו מציאה שדרכה להאסף (להוציא) השבורה. והיה עמך ברשותך. עד דרוש אחיך עד שתדרוש את אחיך.
עד דרוש אחיך , עד שיצא עליו (כרוז. עד דרוש אחיך אותו. אתה צריך לבדוק (או) [את] אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי).
והשבותו לו (מצינו) מציאה שהיא עושה ואוכלת, ולא מציאה שיש עמה הפסד.
מלבי"ם - התורה והמצוה
ר. כי תפגע. ואחר כך תפס לשון ראיה כי תראה. וכן בפ' תצא תפס לשון ראיה. והראיה יצויר אפי' מרחוק. והגם שמן הסברא נבין שאין הפירוש רחוק הרבה. כמה שאמרו בבכורות שעד ט"ז מיל שלטה עינו דרועה. נאמר רחוק מיל, שנקרא סמוך כמה שאמרו במגלה (דף ב) שסמוך הוא כמחמתן לטבריא מיל. ובברכות (דף טו ובככמה מקומות) שלגבל ולתפלה ולנטילה, אפי' לאחריו פחות ממיל חוזר. לכן אמר כי תפגע.
והנה לשון פגיעה הבא בדיוק, הוא אם פגע בו ממש. אבל בהרחבה יצין אם הוא קרוב אליו רס”ו אמה הנקרא רוס. שכבר יוכל לדבר עמו פנים אל פנים. וזה ההבדל בין פגע ובין פגש. שפגע הוא בקירוב ופגש הוא דוקא בשפגע בו. כמו פגוש דוב שכול באיש (משלי יז).
ובמה שאמר כי תראה, באר שמה שאמר כי תפגע, בא במובנו הרחב שפחות מריס נקרא קרוב. כמו שאמר בערוך (ערך רוס) שזה שעור כמטחוי קשת. שאמר ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת . וזה מובא בספרי תצא ובבבא מציעא (דף לג). ופה בא בלשון צווי ובפ' תצא בא בלשון אזהרה לא תראה והתעלמת. נמצינו שהוא עובר על מצות עשה ועל מל”ת.
רא. שור אויבך רבי יאשיה מוקי לה בעובד אלילים שאף אבדתו מחויב להחזיר.ור' אליעזר נוקי לי' בגר לשיטתו שאמר (יבמות דף מח) אבא חנן משום ר' אליעזר, מפני מה גרים מעונים מפני שאין עושים אלא מיראה. וכן תמא בבא מציעא (דך נט) ר' אלעזר אמר, בל"ו מקומות הזהירה התורה על הגר, מפני שסורו רע. ור' נתן אמר ,שמדבר כנגד יצר הרע אם הוא אויב לו לחברו לפי שעה על ידי שעשה עמו מריבה, אף שאין לעשות כן. וכמה שאמרו בספרי תצא ( תצא רכב תצא רכה ) לא תראה את שור אחיך, אין לי אלא שור אחיך, שור אויבך מנין, תלמוד לומר שור אויבך. אם כן למה נאמר אחיך, אלא מלמד שלא דברה תורה אלא כנגד יצה”ר. רצונו לומר שמה שאמר אויבך, הוא עצמו מה שאמר אחיך. כי מדב במי שהוא אחיו במצוות, ואסור לשנאותו. רק שיצר הרע פתה אותו והוא אויב לו שלא כדין. וגם רצונו לומר שסובר כנגד יצר הרע שאויב קודם, כמה שאמרו בגמ'
רב. שור אויבך או חמורו , אם יאמר שורו וחמורו נאמר דוקא שניהם ביחד, לדעת ר' יאשיה, שהוא"ו מורה חיבור תמיד. וגם לדעת ר' יונתן צריך לכתוב מלת או, ללמד שאם מצא שורו וחמורו והתעלם, עובר על כל אחד ואחד בעשה ולא תעשה. וכמו שבארתי זה בארך בהתורה והמצוה ( קדושים קא ) עיי”ש :
רג. תועה , דוקא בשרואה כי תועה כמה שאמרו תעיתי כשה אובד (תהלים קיט). ואלפים אמה סביב העיר מגרש ושדות וכרמים ושיך לעיר. וכמו שכתוב בפ' מסעי ומגרשי הערים יהיו לבהמתם ולכל חייתם . ואינו תועה כי דרכו להמצא שם. אם לא חמור וכליו הפוכים ופרה בין הכרמים, כמו שאיתא בבבא מציעא (דף לא). ועל זה אמר זכר לדבר, והנה תועה בשדה (בראשית לז). ואלפים אמה סביב העיר אינו שדה רק מגרש ושייך לעיר.
רד. השב תשיבם לו פה בא הדבר בכלל, ובמשנה תורה פי' פרטיו בארך. שאפילו אם הוא רחוק או שאינו מכיר את בעל האבידה שאז יאספנו אל ביתו עד ידרוש אחיו אותה על ידי כרוז. וצריך שתדע שאינו רמאי כמה שאמרו עד דרוש אחיך מציין הכשרות והנאמנות .
וממה שנאמר ואספת שכולל גם דבר שצריך לאספו בידו כוללגם השבורה.
וממה שאמר והשבותו לו, באר שיראה שיהיה מה להשיב. שאם אוכלת ואינה עושהף ימכרנה ויחזיר לו הדמים. וכל זה שיך לפסוקים שבפ' כי תצא ולכן קצרתי בבאורם.