מ"ג שמות כב א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִם־בַּמַּחְתֶּ֛רֶת יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּ֖ב וְהֻכָּ֣ה וָמֵ֑ת אֵ֥ין ל֖וֹ דָּמִֽים׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
אִם בְּמַחְתַּרְתָּא יִשְׁתְּכַח גַּנָּבָא וְיִתְמְחֵי וִימוּת לֵית לֵיהּ דַּם׃
ירושלמי (יונתן):
אִין בַּחְרַכָּא דְכוֹתְלָא מִשְׁתְּכַח גַּנָבָא וְיִתְמְחֵי וִימוּת לֵית לֵיהּ חוֹבַת שְׁפִיכוּת אֲדַם זַכְּאַי:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אם במחתרת" - (סנהדרן סב) כשהיה חותר את הבית

"אין לו דמים" - אין זו רציחה הרי הוא כמת מעיקרו כאן למדתך תורה אם בא להרגך השכם להרגו וזה להרגך בא שהרי יודע הוא שאין אדם מעמיד עצמו ורואה שנוטלין ממונו בפניו ושותק לפיכך על מנת כן בא שאם יעמוד בעל הממון כנגדו יהרגנו 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אִם בַּמַּחְתֶּרֶת – כְּשֶׁהָיָה חוֹתֵר אֶת הַבַּיִת.
אֵין לוֹ דָּמִים – אֵין זוֹ רְצִיחָה; הֲרֵי הוּא כְּמֵת מֵעִקָּרוֹ. כָּאן לִמְּדַתְךָ תּוֹרָה: אִם בָּא לְהָרְגְּךָ – הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ. וְזֶה לְהָרְגְּךָ בָּא, שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאֵין אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ וְרוֹאֶה שֶׁנּוֹטְלִין מָמוֹנוֹ בְּפָנָיו וְשׁוֹתֵק; לְפִיכָךְ עַל מְנָת כֵּן בָּא, שֶׁאִם יַעֲמֹד בַּעַל הַמָּמוֹן כְּנֶגְדּוֹ – יַהַרְגֶנּוּ (סנהדרין ע"ב ע"א).

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(שמות כב א): "אם במחתרת" - ובלילה או להרוג או ליהרג בא, לפיכך "אין לו דמים" - תשלומי דמים, אלא פטור ההורגו.

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אם במחתרת ימצא הגנב. לשון במחתרת שחתר בחשך בתים. אין לו דמים. אין לו חיוב מיתה למי שימיתנו שהרי בודאי כיון שהוא נכנס בלילה על עסקי נפשות בא שאם יעמוד בעל הבית כנגדו להציל ממונו הרי הוא הורגו לבעל הבית.

העמק דבר

לפירוש "העמק דבר" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(שמות כב א): "ימצא הגנב" - תיבת "הגנב" מיותר, שהרי ביה מיירי. ומזה דרשו חז"ל (סנהדרין עב:): "אין לי אלא מחתרת, גגו חצירו וקרפיפו מניין? תלמוד לומר "יימצא הגנב" מכל מקום [פירש רש"י "בכל צדדין שנראה לך גנב"]. אם כן, מה תלמוד לומר "מחתרת"? - מחתרתו זו היא התראתו [ופירש רש"י, ד"נכנס לגגו וחצירו דרך הפתח אינו הורגו עד שיתרו בו בעדים כו'"]." (א)

הרחב דבר

(א) וזה לא כתרגום אונקלוס על הפסוק "אם זרחה השמש" - "עיני דסהדיא נפלת עלוהי", והכי כתב הרמב"ם בפירוש המשניות ובחיבורו דאם יש עדים אינו בכלל בא במחתרת כלל.

ולולי דעת רבותינו, אומר לדקדק מה שאמרו חז"ל שם ע"ז: "והתורה אמרה 'הבא להרגך השכם להרגו'". ולכאורה, הא מרבינן מדכתיב "והוכה" אפילו בכל אדם, מטעם רודף, ואם כן, מאי אולמא דבא להרגך?

אלא ודאי יש נפקא מינה בין בעלים לאחר, דבעלים אפילו מצד ספק רשאי להרגו, והיינו דאי' התם, דבבן על האב דווקא "אם זרחה השמש", היינו שברור כשמש שיש לו שלום עמך, אל תהרגהו, ואם לא - הרגהו. ולא דבבן על האב ודאי דלהרגו בא, אלא אפילו מספק כך הוא הדין.

וזה אינו אלא בבעלים, אבל אחר אינו רשאי אלא אם ברור דאנפשות קאתי, כדאי' ריש פסחים, וכפירוש רש"י שם; ולא כדמשמע מפירוש רש"י על סנהדרין שם, דבן על האב גם כן הוא ודאי.

ומעתה, הכי נמי יש בין מחתרת לגגו כו', דבבעלים רשאי לכתחילה להרוג בכל אופן שהוא, ואין צריך התראה לכולי עלמא; מה שאין כן אחר, דווקא מחתרת הוא כוודאי, והיינו דקאמר מחתרתו זהו התראתו, דשרי לכולי עלמא להרגו לכתחילה, אבל לא גגו כו'.

וכמו דלמאן דאמר דאחר אינו רשאי להרוג אפילו רודף ממש אלא אם כן התרה ממש, ודאי יש נפקא מינה בין אחר לנרדף עצמו, ומשום האי תנא מסיק רבא "ואמרה תורה הבא להרגך כו'", היינו משום דאחר בעי התראה.

הכא נמי למאן דאמר "מחתרתו זהו התראתו", ורודף אינו צריך התראה, מכל מקום דווקא ודאי ולא ספק. והא דכתיב "והוכה" אפילו אחר, וקאי גם על דרשה דגגו כו', אינו אלא אם הרג פטור, אבל לכתחילה אסור לאחר להרוג, אם לא שברור אצלו שהוא הולך להרוג, והיינו מחתרת דווקא.

מדרש מכילתא

לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

קלב. אם במחתרת ימצא הגנב (ומה) זה ספק שבא לגנוב ספק שבא להרוג. אתה אומר ספק שהוא בא לגנוב וספק להרוג. או אינו אלא ספק לגנוב וספק שלא לגנוב. אמרת, אם כשיגנוב ודאי והרגו הרי, זה חייב, קל וחומר זה שספק בא לגנוב ספק לא בא לגנוב [הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון ספק בא לגנוב ספק בא להרוג]. מכאן אתה דן על פקוח נפש (ששפיכות דמים שמטמאה את הארץ ממסלקת את השכינה (היה דוחה (את) [אותה]) הספק (הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא בלשון הראשון ספק בא לגנוב ספק בא להרוג).

אם זרחה השמש עליו [ר' ישמעאל אומר,] וכי השמש עליו בלבד זרחה והלא על כל העולם כולו זרחה. אלא מה שמש שלום בעולם אף זה אם ידוע הוא שבשלום עמו והרגו הרי זה חייב. כיוצא בו ופרשו השמלה וגו' (דברים כב) מחוורין הדברים כשמלה, כיוצא בה על משענתו על בוריו. אף כאן אתה אומר כן אם זרחה השמש. (רבי ישמעאל אומר,) אתה אומר לכך בא, [או אינו בא אלא] לחלק בין יום ללילה. לומר אם הרגו ביום חייב ובלילה יהא פטור. תלמוד לומר ולנערה לא תעשה דבר. וכי מה למדנו (לרוצח) [מרוצח] מעתה אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מה להלן לא חלק בין יום ללילה אף כאן לא תחלוק בין יום ללילה. מה כאן אם קדמו והרגו פטור, אף להלן אם קדמה והרגתו פטורה. ומה להלן היו לה מושיעין הימנו והרגתו חייבת, אף כאן היו לו מושיעון הימנו והרגו חייב. 


בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

במחתרת. ב' הכא ואידך לא במחתרת מצאתים, שכיון שבא במחתרת ודאי בא להרוג כדכתיב גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא במחתרת, מה המחתרת דהתם על עסקי דם אף הכא נמי כן: