מ"ג שמות כא לה


מקראות גדולות שמות


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ אֶת־שׁ֥וֹר רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת וּמָ֨כְר֜וּ אֶת־הַשּׁ֤וֹר הַחַי֙ וְחָצ֣וּ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְגַ֥ם אֶת־הַמֵּ֖ת יֶֽחֱצֽוּן׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲרֵי יִגּוֹף תּוֹר דִּגְבַר יָת תּוֹרָא דְּחַבְרֵיהּ וִימוּת וִיזַבְּנוּן יָת תּוֹרָא חַיָא וְיִפְלְגוּן יָת כַּסְפֵּיהּ וְאַף יָת דְּמֵי מִיתָא יִפְלְגוּן׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲרוּם יִנְגוֹף תּוֹר דִּגְבַר יַת תּוֹרָא דְּחַבְרֵיהּ וִימוּת וִיזַבְּנוּן יַת תּוֹרָה חַיָיא וְיִפְלְגוּן יַת דְּמֵיהּ וְאוּף יַת דְּמֵי מוֹתָא יִפְלְגוּן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכי יגוף" - ידחוף בין בקרניו בין בגופו בין ברגליו בין שנשכו בשיניו כולן בכלל נגיפה הם שאין נגיפה אלא לשון מכה

"שור איש" - שור של איש

"ומכרו את השור וגו'" - בשוים הכתוב מדבר שור שוה ר' שהמית שור שוה ר' בין שהנבלה שוה הרבה בין שהיא שוה מעט כשנוטל זה חצי החי וחצי המת וזה חצי החי וחצי המת נמצא כל א' מפסיד חצי נזק שהזיקה המיתה למדנו שהתם משלם חצי נזק שמן השוין אתה למד לשאינן שוין כי דין התם לשלם חצי נזק לא פחות ולא יותר או יכול אף בשאינן שוין בדמיהן כשהן חיים אמר הכתוב וחצו את שניהם אם אמרת כן פעמים שהמזיק משתכר הרבה כשהנבלה שוה לימכר לעובד כוכבים הרבה יותר מדמי שור המזיק ואי אפשר שיאמר הכתוב שיהא המזיק נשכר או פעמים שהניזק נוטל הרבה יותר מדמי נזק שלם שחצי דמי שור המזיק שוה יותר מכל דמי שור הניזק ואם אמרת כן הרי תם חמור ממועד ע"כ לא דבר הכתוב אלא בשוין ולמדך שהתם משלם חצי נזק ומן השוין תלמוד לשאינן שוין שהמשתלם חצי נזקו שמין לו את הנבלה ומה שפחתו דמיו בשביל המיתה נוטל חצי הפחת והולך ולמה אמר הכתוב בלשון הזה ולא אמר ישלם חציו ללמד שאין התם משלם אלא מגופו ואם נגח ומת אין הניזק נוטל אלא הנבלה ואם אינה מגעת לחצי נזקו יפסיד או שור שוה מנה שנגח שור שוה חמש מאות זוז אינו נוטל אלא את השור שלא נתחייב התם לחייב את בעליו לשלם מן העליה (ב"ק כו)

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

(שמות כא לה): "וחצו את כספו" - חכמים פירשו כל הפסוק כי עולה הכל לתשלומי חצי נזק, ופירשו שוויו של חי ושל מת לפי עניין חצי נזק.

העמק דבר (כל הפרק)(כל הפסוק)

(שמות כא לה): "ומת" - הדבר ברור, דהוא הדין לא מת, דמה לי קטלא כולה או קטלא פלגא; אלא משום דמיירי בפסוק באופן שאין הניזק שווה כלל, כמו שיבואר, משום הכי הקדים "ומת", דאז קרוב שלא תהא הנבילה שווה כלום.

"ומכרו" - למאן דאמר יושם, דבעל חוב הוא, קאי על בית דין; ולמאן דאמר יוחלט, דשותפי נינהו, משמעות "ומכרו" מדעת הניזק והמזיק, שיד שניהם בו.

"וחצו את כספו" - במחיר השור החי יחצו את כספו של השור המת, והיינו באם אין הנבילה שווה כלום. והיה ראוי לכתוב "וחצו את כספו בשור החי", אבל אם כן, הייתי אומר שיהא בשותפות בשור החי, ואינו יכול להכריחו למכור; משום הכי כתיב "ומכרו...". והטעם פשוט, שהרי לא נשתתף עמו מעולם, ואינו נוח לו להיות שותף עמו.

"וגם את המת יחצון" - אם יש בבשר המת איזה שווי, יחצון שווי הנזק גם עם בשר המת, היינו מה שניתותר היזק שלם אחר שימכרו הנבילה, ישלם חצי ההיזק ממחיר השור החי.

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


קכג. וכי יגוף

בכלל נגיחה, נגיפה דחיה רביצה בעיטה נשיכה, דברי רבי יאשיה.

אבא חנן אומר משום רבי אליעזר: נגיחה נגיפה דחיה רביצה בעיטה. נשיכה מנין? - תלמוד לומר " ולא ישמרנו בעליו ". והרי דברים קל וחומר: אם בעליו חייב כשהזיק, לא כל שכן עד שלא ישמרנו בעליו! מה תלמוד לומר " ולא ישמרנו "? - הוסיף לו הכתוב שמירה אחרת, ואי זו - זו נשיכה.

קכד. שור איש . להוציא שור של קטן, שור איש להביא שור של אחרים.

את שור רעהו להביא שור של קטן.

רעה ו להוציא שור של כותי שור של (תושב גר).

קכה. ומכרו את השור החי (וחצו וגו' . (יכול)) בשוים הכתוב מדבר. או אינו אלא בשוים ובשאינן שוים. אמרת, מה דרך המזיקים נשכרים או מפסידין, הוי אומר מפסידין. אף דרך הניזקין, נוטלין נזקן או יתר על נזקן, הוי אומר [נזקן] ולא יתר על נזקן. ר' אומר, נאמר חציה בחי, ונאמר חציה במת. הא בשוין הכתוב מדבר.

וגם את המת יחצון . מכאן אמרו, שור שוה מנה שנגח שור שוה מנה, או שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, נוטל חציו. שור שוה (מאתים) [מנה] שנגח שור שוה מאתים נוטל כולו. שוה מאתים שנגח שוה מנה נוטל רבעו. שוה מאתים שנגח שוה מאתים, אמר רבי מאיר, על זה נאמר ומכרו את השור החי וגו'. אמר לו רבי (עקיבא) קרא את כל המקרא הזה. וגם את המת יחצון ואי זה, זה שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, והנבלה שוה מנה. מוכנרין את החי, והמת חולקין בשווה. ובעל הנבלה מטפל בנבלתו. לכך נאמר וגם את המת יחצון.

<< · מ"ג שמות · כא · לה · >>