מ"ג שמות כא יא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִ֨ם־שְׁלׇשׁ־אֵ֔לֶּה לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה לָ֑הּ וְיָצְאָ֥ה חִנָּ֖ם אֵ֥ין כָּֽסֶף׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאִם תְּלָת אִלֵּין לָא יַעֲבֵיד לַהּ וְתִפּוֹק מַגָּן דְּלָא כְסַף׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אִין תְּלַת מִילַיָיא הָאִלֵּין לָא יַעֲבֵיד לָהּ לִמְזַמְנָא יָתָהּ לֵיהּ אוֹ לִבְרֵיהּ אוֹ לְמִפְרְקָא לְבַר אָבוּהָא וְתִיפּוֹק מַגָּן בְּלָא כְסַף בְּרַם גֵּט פְּטוּרִין יָהִיב לָהּ: |
רש"י
"ויצאה חנם" - ריבה לה יציאה לזו יותר ממה שריבה לעבדים ומה היא היציאה ללמדך שתצא בסימנין ותשהה עמו עוד עד שתביא סימנין ואם הגיעו שש שנים קודם סימנין כבר למדנו שתצא שנא' (דברים טו) העברי או העבריה ועבדך שש שנים ומהו האמור כאן ויצאה חנם שאם קדמו סימנים לשש שנים תצא בהן (קידושין ד' מכילתא) או אינו אומר שתצא אלא בבגרות ת"ל אין כסף לרבות יציאת בגרות ואם לא נאמרו שניהם הייתי אומר ויצאה חנם זו בגרות לכך נאמרו שניהם שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק
[לח] תלמוד לומר אין כסף לרבות יציאת בגרות. אבל במכילתא ובפרק קמא דקידושין (דף ד.) שנוי בהפך; "ויצאה חינם" אלו ימי בגרות, "אין כסף" אלו ימי נערות. והפך רש"י הדבר, דסבירא ליה כי לעולם קרא השני אתא לגילויי אקרא קמא, דודאי עיקר היציאה נזכר בקרא קמא, והוא עיקר, אלא שלא תאמר דקרא קמא הוא יציאת בגרות - כתב לך בקרא בתרא יציאת בגרות, לומר לך כי הכתוב הראשון יציאת נערות. והא דקאמר במכילתא ובגמרא "ויצאה חינם" 'אלו ימי בגרות' "אין כסף 'אלו ימי נערות', הכי פרושו, אם לא נאמר רק "ויצאה חינם" בלבד הייתי אומר "ויצאה חינם" אלו ימי בגרות, עכשיו דכתיב "אין כסף" על כרחך צריך לרבות גם כן ימי נערות, דהא קרא יתירה, והשתא מוקמינן קרא קמא לימי נערות, וקרא ד"אין כסף" לרבות יציאת בגרות (כה ברא"ם). וכן מוכח בהדיא בפרק קמא דקידושין (דף ד.), דתניא "תושב ושכיר לא יאכל בו", "תושב" 'זה הקנוי קנין עולם', "שכיר" 'זה הקנוי קנין שנים'. ולכתוב רחמנא קנוי קנין עולם דלא יאכל, ומכל שכן קנוי קנין שנים, אילו כך הייתי אומר "תושב" זה הקנוי קנין שנים הוא דלא יאכל, אבל קנוי קנין עולם יאכל, בא זה ולימד על זה. משמע דקרא אחרון מלמד על הראשון. כך הוא שיטת רש"י ז"ל:
והתוספות (שם ד"ה ויצאה) הקשו דלמה לא מוקי קרא "ויצאה חנם" לימי נערות, ותרצו שם כמו שמבואר שם. ואין להאריך בתרוץ תוספות, שהוא תולה בסוגיא דגמרא. אבל דעת רש"י כמו שאמרנו למעלה. ולדעת התוספות דסבירי להו כי "ויצאה חנם" אתא לימי בגרות, יראה דלא קשה מתושב ושכיר, דקרא בתרא מלמד אקרא קמא, דלא אמרינן שהאחרון מלמד על הראשון רק היכי דכל אחד הוי מילתא בפני עצמו, ואין האחד תוספות על השני, אלא "תושב" בפני עצמו ו"שכיר" בפני עצמו. אבל "ויצאה חנם אין כסף", ש"אין כסף" הוא תוספות על "ויצאה חנם", ומפני שהוא תוספות מוקמינן ליה לתוספות 'אלו ימי נערות', וזה נראה נכון. ואמנם דעת רש"י כמו שאמרנו:
ואף על גב דהתם מקשה אביי על הך תירוצא - כיון דנפקא בנערות מאי בעי בבגרות גביה, אין זה קשיא לפי המסקנא, דמתרץ אביי 'לא נצרכה אלא לבגר דאיילונית', כלומר שיש בגרות שאין בהן ימי נערות, דהיינו ימי בגרות דאיילונית כדאמר שם, ולפי הך תירוצא יש לתרץ נמי דלא קשיא 'כיון דנפקא בנערות מאי בעי בבגרות גביה', דהא דקאמר "אין כסף" 'אלו ימי בגרות' היינו ימי בגרות דאיילונית. והא דקאמר 'לכתוב נערות ולא בעי בגרות', רוצה לומר דיש ללמוד קל וחומר, דמה נערות שאינו מוציא מרשות אב מוציא מרשות אדון, בגרות שמוציא מרשות אב אינו דין שמןציא מרשות אדון, ובשביל זה צריך לומר ד'בא זה ולימד על זה':
והא דלא קאמר 'מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב בקרא' (קידושין דף ד.), ולמה צריך לומר ד'בא זה ולימד על זה', דלא אמרינן 'מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב בקרא' אלא במקום שאנו צריכים לומר, אבל במקום שאין אנו צריכים לומר 'מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב בקרא' אין לומר כך, כדאמר שם, וכאן נוכל לומר דהוי מוקמינן קרא דוקא אבגרות ולא בנערות. ולפיכך קאמר גם כן דבא "שכיר" ולימד על "תושב", ולא אמרינן 'מליתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב בקרא', אלא דלא אמרינן 'מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב בקרא' אלא אם לא נוכל לתרץ בענין אחר כדמוכח שם, אבל כשנוכל לתרץ יש לנו לתרץ, דלא צריכן לומר 'מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב בקרא':
והא דפריך שם לאביי 'ולאו קל וחומר הוא, ומה נערות שאין מוציא מרשות האב מוציא מרשות האדון, בגרות שמוציא מרשות האב אינו דין דמוציא מרשות האדון', ולא תירץ שם ד'בא זה ולימד על זה', דהווה אמינא דהא דכתיב "ויצאה חנם" הוא ימי בגרות, דזה אין קשיא, דמשמע דאביי לא רצה בתירוצא דרבה דאמר 'בא זה ולימד על זה', דהא קאמר 'אלא אמר אביי', משמע דלא קאי תירוצא דרבה לגמרי, משום דלא סבירא ליה לומר 'בא זה ולמד על זה'. אבל תרוצא דרבה לא קשיא, לפי מה דמוקי ליה אביי בבגר דאיילונית, דגם לרבה נוכל לומר כך. והשתא פירש רש"י אליבא דרבה. וכבר נתבאר לך הטעם שרש"י פירש "ויצאה חנם" 'אלו ימי נערות', "אין כסף" אלו ימי בגרות. כך יש לפרש שיטת רש"י, ואין כאן מקום זה להאריך:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְיָצְאָה חִנָּם – רִבָּה לָהּ יְצִיאָה לָזוֹ, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁרִבָּה לַעֲבָדִים. וּמַה הִיא הַיְצִיאָה? לִמֶּדְךָ שֶׁתֵּצֵא בְסִמָּנִין וְתִשְׁהֶה עִמּוֹ עוֹד עַד שֶׁתָּבִיא סִמָּנִין. וְאִם הִגִּיעוּ שֵׁשׁ שָׁנִים קוֹדֶם סִמָּנִין, כְּבָר לָמַדְנוּ שֶׁתֵּצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו,יב): "הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים". וּמַהוּ הָאָמוּר כַּאן "וְיָצְאָה חִנָּם"? שֶׁאִם קָדְמוּ סִמָּנִים לְשֵׁשׁ שָׁנִים תֵּצֵא בָהֶן. אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר שֶׁתֵּצֵא אֶלָּא בְּבַגְרוּת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֵין כָּסֶף", לְרַבּוֹת יְצִיאַת בַּגְּרוּת. וְאִם לֹא נֶאֶמְרוּ שְׁנֵיהֶם, הָיִיתִי אוֹמֵר: "וְיָצְאָה חִנָּם" זוֹ בַּגְרוּת. לְכָךְ נֶאֶמְרוּ שְׁנֵיהֶם, שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעַל הַדִּין לַחֲלוֹק (קידושין ד' ע"א).
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ונראה לפרש פרשה זו דרך רמז, על פי דבריהם שאמרו (סוטה דף מב:): אין איש סתם אלא הקדוש ברוך הוא, דכתיב (לעיל ט"ו ג'): "ה' איש מלחמה", ואמרו עוד (שהש"ר פ"ג): לא זז ה' מחבב לכנסת ישראל עד שקראה בתו. ומצינו שכינה הכתוב ענין הגלות בשם מכירה, דכתיב (ש"א, יב): "וימכור אותם ביד" וגו'. והנה לפי מה שקדם וצוה הכתוב על הקונה עבד עברי, שלא יעבוד אלא שש שנים, לזה קובל הכתוב בעד עם בני ישראל: למה נשתנה דינו מדין העבדים היוצאים בשש? והוא אומרו: וכי ימכור איש את בתו לאמה, למה תגרע מדין העבדים אשר צוית - "שש שנים" וגו', והוא אומרו: לא תצא כצאת העבדים בשביעית. ולמה נמכרה בגלות המר הזה, זה לנו אלף ותרע"ב ואנחנו לא נושענו, ותן לנו משפט עבד עברי הרשום בכתב.
וחזר הכתוב וטען: אם רעה וגו', פירוש, אם עודנה במדרגת רשע שבשבילו נמכרה, דכתיב (ישעי', נ): "הן בעונותיכם נמכרתם" וגו'; ואומרו בעיני אדוניה אשר וגו', פירוש, כי הבת היקרה ישנה גם במדרגת כלה, כמאמר ספר קודש הקדשים שיר השירים (שיר השירים ד', ח'), והוא אומרו: אדוניה אשר לו יעדה, כי אותה יעד לכלה, וכתיב באל"ף[3] - אשר לא יעדה, פירוש, הן עתה לא יעדה לצד מעשיה המכוערים, וטען הכתוב על זה: והפדה, פירוש, כי לא יוכר לה בחינת הרע בעודה מכורה ובועליה אדונים זרים, כי הם ימנעוה מעשות טוב, ויכריחוה לעשות רעה בעיני אדוניה. ואין תשובת היותה רעה בגלות תשובה עד שתהיה גאולה, אז יוכר בה אם רעה אם לא. ומעתה אינו מן הדין שימכרנה לעם נכרי על אשר תהיה רעה בעיניו כל זמן שהוא בוגד בה, פירוש, כל זמן מכירתה, אלא על אשר עשתה בימי שלותה כשלא היה עליה יד מושל נכרי:
ואומרו ואם לבנו. טען וחזר וטען; כי מצינו שהקדוש ברוך הוא קרא לישראל בנים בהכרזה לעיני העמים כולם, וידעו כי ישראל הם אומה המיועדת בשם 'בן' לה'. והן עתה, אם עדיין אומה זו מיועדת לבחינת בנו מן הראוי היה לפחות שלא תהיה גרועה מהאומות כאשר עינינו רואות רום מעלות האומות וישובן, מה שאין כן ישראל, ומן הראוי לא תהיה גרועה מהם, ודי לה השפלה זו שלא יהיה לישראל מדרגה גדולה מהם, והוא אומרו: כמשפט הבנות, כי גם הם יקראו בנות אלא שלא יתכנו במעלה זו ליקראות בתו של הקדוש ברוך הוא. ואומרו אם אחרת, דע כי אמרו ז"ל (זהר ח"ב קנ"ב ב) כי בזמן החורבן כל כלי השפע משפיעין חוץ למקומן בשאר האומות ולא בישראל, כי מתקלקלים הצינורות ומריקים במקום לא קדוש, והוא אומרו: אם אחרת יקח לו, לתת מדת טובו, כאשר עיני כל ישראל רואות הפלגת הטוב ביד לא מבני ישראל המה[4], טען הכתוב: עוד לו יהיה שכעס עוד עליה שלא תהיה בהדרגת הטוב וההשקט כבנות העולם ונותן ה' מדת טובו לאומה אחרת, לפחות שארה כסותה ועונתה לא יגרע: שארה - אלו מזונותיה, כמאמר ר' יאשיה (מכילתא); כסותה - כמשמעו; ועונתה היא שיהיה עונה אותה בצר. וג' דברים אלו הם דברים המוכרחים, ואיך יכולה לחיות זולתם. ואמר עוד: ואם שלש אלה, פירוש, שארה, כסותה ועונתה, לא יעשה לה, ותהיה גרועה מהם:
ויצאה חנם, פירוש, הגם שלא יהיה בידם לא תורה ולא מצות ואפילו לא יכספו לדבר הגאולה והוא אומרו אין כסף, כי יסוריה יספיקו לפדיונה:
או תרמוז הפרשה על זה הדרך: וכי ימכור איש - זה הקדוש ברוך הוא, את בתו - אומה הקדושה, לאמה, פירוש, להיות שכבר עברו גליות על ישראל - גלות מצרים, גלות בבל כו', וכולם לא נשתעבדו ישראל אלא לאומה אחת, ואין דבר זה סובב קריאת שם עבדות על ישראל; אבל בגלות החל שאנו בו עתה, משתעבדים ישראל לכל ע' אומות בכל מקום אשר שם עברי בזוי הוא ושפל, וכל אחד בוזז וחוזר, ליקוטי בתר ליקוטי, ודבר זה ינסה ויסמן בהם בנסיון גדול וסימן מובהק והוא אומרו לאמה, כי אומתינו בגלות זה קנתה שם 'אמה',
ומעתה גם בבוא גאולתינו ופדיון נפשינו כבר קנתה האומה שם עבדות, לזה אמר הקדוש ברוך הוא הבטחה, כי גאולת האומה הלז לא תהיה כדרך אשר הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים, אלא בנסים מופלגים בפרסום בכל העולם, והוא אומרו: לא תצא כצאת העבדים הרמוזים בתורה (לעיל כ' ב') מבית עבדים וגו' שאז לא הפליא ה' פלאיו אלא באומה אחת, ואז בכל העולם 'והיו מלכים אומניך ושרותיהם וגו' וישתחוו כל מלכי ארץ', ככתוב בספר ישעיה (ישעיהו מ"ט, א').
ואומרו אם רעה וגו', יתבאר על פי מאמר הזוהר כי תשתנה גאולת ישראל אם תהיה באמצעות מעשיהם הטובים לאם תהיה לצד השלמת קץ הסתום: כי אם תהיה באמצעות הכנת ישראל - יבא הגואל מלאך ה' בעמוד אש מוצב ארצה וראשו בשמימה. ואם לצד הקץ וישראל לא ראוים לו -עליו נאמר (זכרי', ט): 'עני ורוכב על חמור'.
והוא אומרו כנגד ביאת הגואל לצד הקץ, הגם שאין ישראל ראוים לו: אם רעה וגו', פירוש, אפילו אם תהיה רעה בעיני אדוניה כשיגיע הקץ אשר קצב ליעדה, ולא באל"ף, ירצה שאינה ראויה ליעודיו כי היא רעה, אף על פי כן: והפדה, פירוש, פדיון יושג לה על כל פנים, אבל לא יהיה הדבר כדרך אם לא תהיה רעה בעת הגאולה. ואמר לעם נכרי וגו', פירוש, כי לא לצמיתות יהיה המכר לעם נכרי, הגם שיבגוד בה, כמאמר הכתוב (איוב, כח): 'קץ שם לחושך'.
וכנגד ביאת הגאולה לצד מעשיהם הטובים והכשרתם, אמר: ואם לבנו ייעדנה, על דרך אומרם (בבא בתרא דף י.): כשישראל עושים רצונו של מקום נקראו בנים, הכוונה: אם יעודים אשר ייעדנה ה' בעת הגאולה תהיה לצד היותם במדרגת בנים, אז: כמשפט הבנות, דבר זה יגיד הפלגת שעשוע ישראל בבוא הגואל, פירוש בנות הם נשמות המשתעשעים בגן עדן הנקראים 'בנות ירושלים', ומשפט שקצב להם צרור המור דודי לי להגלות להם אורו יתברך, וזה הוא מחייתם ושעשועם ותכלית מאויים, אמר ה' כי כמשפט הזה יעשה להם בביאת הגואל, בעודם בעולם הזה יגלה ה' אור שכינתו על כל הצדיקים ויאמרו כולם: 'זה אלי' וגו', בתמידות, כמשפט הבנות:
ואומרו אם אחרת וגו'. בא הכתוב להתנות: אימתי חלקתי לך בין זמן שהיא רעה לזמן שהיא במדרגת בנו אלא בזמן שאם אחרת יקח לו על דרך שפירשנוה למעלה שארה כסותה ועונתה של הבת הישראלית לא יגרע בזה הוא שחלקתי, אבל אם שלש אלה וגו' ויצאה חנם, פירוש, אפילו אינם צדיקים לכסוף אל יום פדות יצאו אפילו קודם זמן הגלות, והרי הם יוצאים בזכות יסורין אשר קבלו במחסור ג' הדברים ושוים הם למדרגת בן:מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
ואם שלש אלה וגו', שומעני חנם מן הגט, ומה אני מקיים וכתב לה ספר כריתות- בשאר הנשים חוץ מעבריה. או בעבריה, תלמוד לומר ואם שלש אלה וגו' חנם מהכסף ולא חנם מהגט.
נב. ויצאה חנם בבגר אין כסף בנעורים. (שהיה בדין, הואיל ותצא) בימי הנעורים, לא תצא בימי בגרות. שאלו לא נאמר אלא אחת, הייתי אומר הן הן ימי בגרות. והדין נותן, הואיל ויוצאה מרשות אב ויוצאה מרשות אדון, מה יוצאה מרשות אב שנשתנית ממה שהיתה , אף יוצאה מרשות אדון, שנשתנית ממה שהיתה . ואימתי נשתנית ממה שהיתה , בשעה שהיתה נערה ובגרה. לכך נאמר שניהם שלא ליתן מקום לבעל דין לחלוק.
ויצאה חנם בבגר אין כסף בנעורים. רבי יונתן אומר, ויצאה חנם ( בבגר אין כסף) בנעורים. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר ויצאה חנם ( בבגר ) אין כסף בסימנין . מגיד שהיא יוצאה בגרעון כסף (רבי נתן אומר) הואיל ואמרה תורה תן כסף ובל תתן כסף. (מה) תן כסף עד שלא באו הסימנין , (אף) בל תתן כסף משיבואו בה סימנין .
מלבי"ם - התורה והמצוה
נא. ואם שלש אלה לא יעשה לה . היינו יעוד לו או לבנו או והפדה . והנה לרבי יונתן, שמפרש מה שנאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע, קאי על בת ישראל שלקח, אי אפשר לפרש ששלש אלה היינו שאר כסות ועונה. דהא זה דבר בבת ישראלי. אבל לרבי יאשיה שפירש שמה שאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע, מדבר בעבריה, הלא יותר טוב לפרש ששלש אלה היינו שאר כסות ועונה. כי על יעוד ופדיון היה לו לומר ואם אחת משלש אלה. וזהו שאמרו, או אינו אלא שארה כסותה ועונתה, אמרת אין דבור אמור אלא בעבריה. רצונם לומר הלא אתה אמרת ששאר כסות ועונה אמור בעבריה [וכוון על רבי יאשיה שאמר כן] ואם כן טוב יותר לפרט ששלש אלה היינו שאר כסותה ועונתה. ועל זה משיב, תלמוד לומר ויצאה חנם (כצריך לומר). ורוצה לומר שאם הכונה על שאר כסות ועונה, ומדבר אחר יעוד שכבר יעדה שהיא אשתו ומונע ממנה שארה כסותה ועונתה, מה שייך ויצאה חנם. הלא אז היא אשתו ואיכה יוצאה עוד בסימנים ובבגרות. שמרמז על זה בויצאה חנם רק בגט, ויציאת חנם לא משכחת רק קודם יעוד שאז יצויר שתצא בכסף על ידי פדיון, ומלמד שבסימנים יוצאה חנם בלא כסף.
ומקשה עוד שומעני חנם מן הגט. וזה יובן על פי מה שאמר בקדושין (דף יח ) יש בעברי מה שאין בעבריה שהוא יוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון משאין כן בעבריה. ומקשה ורמינהו יתירה עליו אמה העבריה שהיא קונה את עצמה בסימנים, אמר רב ששת כגון שיעדה [רוצה לומר שאז לא נפקא בהני אלא בגט]. ומקשה יעדה פשיטא גיטא בעיא , ומשיב מהו דתימא לא לבטלה הלכתא מינה קא משמע לן. פרש רש"י הלכתא , הלכות אמה העבריה . ואם רצתה לצאת באחד מאלו בלא גט תצא.
וזהו שאמרו במכלתא שומעני חנם מן הגט, שנאמר שאם שלש אלה דהינו שאר כסות ועונה, לא יעשה לה תצא חנם בלא גט. ומה שאמר וכתב לה ספר כריתות הוא רק בישראלית לא בעבריה. כי גם אחר יעוד לא לבטלה הלכתא מינה, ויוצאה בלא גט. על זה משיב שלכן אמר ויצאה חנם אין כסף, לפרש שאין פירוש חנם מן הגט רק פירושו חנם בלא כסף. ומה שאמר או בעבריה צריך למחוק.
נב. ויצאה חנם אלו ימי בגרות, אין כסף אלו ימי נערות. כן הוא בברייתא מובא בקדושין (דף ד'). וכבר בארתי בספר התורה והמצווה ( אמור צו ) שאין כסף, הוא שלילה כללית שאף בימי נערות שיכול אביה לקדשה, וכסף שנתן האדון היה לקדושין , והוי אמינא שיחזיר לו כסף זה שהיא ביד אביה, קא משמע לן שאין כסף כלל. ומזה עצמו הוכיח רב יהודא אמר רב (שם) שאין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר שהוא האב. שאם אין כסף קדושין להאב מה צורך להודיע שלא יחזיר לו האב כסף קדושין עי"ש באורך דברי חכמה ודעת.
ובגמרא שם מקשה, ולכתוב רחמנא נערות ולא בעי בגרות, אמר רבה בא זה ללמד על זה מידי דהוה אתושב ושכיר, אמר ליה אביי מי דמי התם תרי גופי נינהו אבל הכא חד גופא כי נפקא לה לנערות בגרות מאי בעי גביה, אלא לא נצרכא אלא לשגר דאילונית עי"ש . ובזה תראה, שמה שאמר במכלתא ואלו לא נאמר אלא אחת הייתי אומר הן הן ימי בגרות, הוא כתירוץ רבה שסבירא ליה דאפילו בחד גופא אמרינן בא זה ולמד על זה. ורבי יונתן סבירה ליה כשיטת אביי שבחד גופא לא אמרינן בא זה ולמד על זה. וסובר שלא נצרכה אלא לבגר אילונית .
ועל זה אמר, רבי יונתן אומר ויצאה חנם בבגר הינו באילונית , שהיא בוגרת תמיד שלא נמצאת בה נערות, אין כסף בנעורים, הינו בנשים שאינן אילוניות ונמצא בם נערות [מה שאין כן בדברי התנא קמא צריך לגרוס ויצאה חנם בימי בגר וכן בימי נעורים, שזה כשיטת רבה]. ורבי אלעזר סבירא ליה כרבי יוסי ברבי יהודה שסבירא ליה ( קדושין דף ט"ז ונדה דף מו ) דמבן ט' שנים ויום אחד עד י"ב שנה שהביא סימנים ועודם בו, הם סימנים. לכן אמר אין כסף בסימנים, רצונו לומר שאין צריך ימי נערות שהוא י"ב שנים, רק שדי בסימנים לבדם, אף שהיא קטנה בת ט' שנים ויום אחד.
ורבי נתן בא לבאר, שהלא יש לפרש שאם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם, הינו שתצא תיכף אף קודם שהביאה סימנים. על זה אמר שאם תאמר כן, יהיה סתירה בין הכתובים. שהרי אמר אם רעה בעיני אדוניה והפדה הרי שאם לא יעדה לו ולבנו צריך כסף פדיונה, הרי אמרה תורה תן כסף. ואיך אמרה אין כסף. ועל כן יש גבול ביניהם וקודם שהביאה סימנים צריך והפדה , ואחר שהביאה סימנים אין כסף
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
אין כסף. בגימטריא בסימנין. סמך אין כסף למכה איש ומת שאם הכה ומת אין חייב לשלם כסף דקם ליה בדרבה מיניה: