מ"ג שמות כא ג


מקראות גדולות שמות


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם בגפו יבא בגפו יצא אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִם־בְּגַפּ֥וֹ יָבֹ֖א בְּגַפּ֣וֹ יֵצֵ֑א אִם־בַּ֤עַל אִשָּׁה֙ ה֔וּא וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אִם בִּלְחוֹדוֹהִי יֵיעוֹל בִּלְחוֹדוֹהִי יִפּוֹק אִם בְּעֵיל אִתְּתָא הוּא וְתִפּוֹק אִתְּתֵיהּ עִמֵּיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
אִין בִּלְחוֹדוֹי יֵיעוֹל בִּלְחוֹדוֹי יִפּוֹק וְאִין מָרֵי אִינְתְּתָא בַּת יִשְרָאֵל הוּא וְתִיפּוֹק אִינְתְּתֵיהּ עִמֵּיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם בגפו יבא" - שלא היה נשוי אשה כתרגומו אם בלחודוהי ולשון בגפו בכנפו שלא בא אלא כמות שהוא יחידי בתוך לבושו בכנף בגדו

"בגפו יצא" - מגיד שאם לא היה נשוי מתחלה אין רבו מוסר לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים (קידושין כ)

"אם בעל אשה הוא" - ישראלית (מכילתא)

"ויצאה אשתו עמו" - וכי מי הכניסה שתצא אלא מגיד הכתוב שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו (קידושין כב)

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויצאה אשתו עמו" - כתב רש"י וכי מי הכניסה שתצא אלא מגיד שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו ומדרש חכמים הוא (מכילתא כאן) והכניסו עמה הבנים (שם) מכתוב שאמר אחר כן ויצא מעמך הוא ובניו עמו (ויקרא כה מא) ולא נתברר לי בדין הזה אם מעשה ידי האשה והבנים לאדון כל הימים אשר יזון אותם והנראה בעיני שהוא נכנס במקום הבעל כי חמלה התורה על האשה והבנים שחייהם תלויין להם מנגד מצפים לידי הבעל ועתה שנמכר יאבדו בצרתם ולכן צוה את האדון אשר הוא לוקח מעשה ידיו להיות להם במקומו ואם כן לא יהיה על האדון רק חיוב הבעל בלבד יקח מעשה ידיהם כאשר יעשה הבעל ויזון ויפרנס וזהו לשון ויצאה אשתו "עמו" כי היתה אשת העבד עם בעלה כשפחה לאדניו שהרי מעשה ידי שניהם שלו והוא חייב במזונותיהם אין ביניהם אלא שהרשות ביד האשה ללכת לנפשה וכן הבנים אינו חייב להם במזונותם אלא בקטנן בזמן שהאב מצוה או נוהג לזון אותם וכן פירש רש"י במס' קדושין (כב ד"ה דלאו) וכל זה חמלה מאת השם עליהם ועל העבד שלא ימות בצערו בהיות עמלו בבית נכרי ובניו ואשתו יהיו נעזבים ואע"פ שלא היה הוא מחוייב במזונותם מדין התורה כמו שנתבאר בתלמוד בכתובות (מט) אבל כיון שדרך כל הארץ לפרנס אדם אשתו ובניו הקטנים צוה האל ברחמיו להיות הקונה כאב רחמן להם וכוונת חכמים בבניו הבנים והבנות וראיתי במכילתא (כאן) יכול שיהא חייב במזונות ארוסה ושומרת יבם ת"ל אשתו להוציא שומרת יבם שאינה אשתו עמו להוציא ארוסה שאינה עמו וגם זה ראיה לדין שאמרתי כי אין מנהג הארוסה ושומרת יבם לסמוך על האיש ולכן לא הטילה התורה מזונותם על האדון ואפילו נתחייבו היבם והארוס לזון אותם מן הדין בזמן הידוע בתלמוד (כתובות נז) הוא עליו כשאר חובותיו ולא נתחייב בהן האדון ושוב מצאתי במכילתא אחריתא דרבי שמעון אם בעל אשה הוא מה הוא חייב במזונותיו אף לאשתו ובניו חייב במזונותיהן עדין אני אומר אשה ובנים שהיו לו עד שלא לקחו רבו חייב במזונותיהן שמתחלה לא לקחו אלא על מנת כן אבל אשה ובנים שהיו לו משלקחו רבו לא יהא חייב במזונותיהן ת"ל אם בעל אשה הוא וגו' שתי נשים כאן אחת עד שלא לקחו רבו ואחת משלקחו רבו יכול אפילו היו לו ארוסה ושומרת יבם שהוא אינו חייב במזונותיהן רבו חייב במזונותיהן אשתו ובניו יוכיחו שהוא אין חייב במזונותיהן ורבו חייב במזונותיהן ת"ל ויצאה אשתו עמו אשה שהיא עמו חייב יצאה זו שאינה עמו יכול אפילו שאינה ראויה להתקיים עמו כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ת"ל ויצאה אשתו עמו מי שראויה להתקיים עמו יצאה זו וכו' יכול אפילו נשא אשה שלא מדעת רבו תלמוד לומר הוא מה הוא מדעת רבו אף אשתו מדעת רבו יכול יהא מעשה בניו ובנותיו של רבו ודין הוא ומה עבד כנעני שאין רבו חייב במזונותיו מעשה בניו ובנותיו של רבו עבד עברי שרבו חייב במזונותיו אינו דין שיהא מעשה בניו ובנותיו של רבו תלמוד לומר הוא הוא מעשה ידיו של רבו ואין מעשה בניו ובנותיו של רבו ויצאה אשתו עמו אל תפרישנו מאשתו אל תפרישנו מבניו עד כאן הברייתא הזו ועדיין אני אומר שאם רצו אשתו ובניו ליזון משל אדון הוא לוקח מעשה ידיהם כמו שכתבתי ולא באו למעט בברייתא הזו אלא שאינם שלו כדין עבד כנעני וכדין העבד עצמו אלא יכולים הם לומר אין אנו ניזונין ואין אנו עושים ונתחדש לנו מן הברייתא הזו שאם נשא אשה שלא ברצון אדניו אינו חייב במזונותיה ולא במזונות ולדיה שכיון שברשות אדניו למסור לו שפחה כנענית אינו חייב במזונות הישראלית הזאת ודרשו עוד ממלת עמו שלא תפרישנו מאשתו ומבניו לומר שאין רבו יכול לומר לו עם השפחה שמסרתי לך תתיחד ותישן בלילה ולא עם אשתו הישראלית אלא הרי הדבר ברשות העבד

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


כא. אם בגפו למה נאמר, לפי שהוא אומר אם אדוניו יתן לו אשה רשות. אתה אומר רשות, או אינו אלא חובה -תלמוד לומר אם בגפו יבא בגפו יצא- רשות ולא חובה, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, אם בגפו יבא בגפו יצא, אם בראשי אברים נכנס- בראשי אברים יצא. לפי שהוא אומר, וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא, לא תצא בראשי אברים כדרך שהכנענים יוצאים. אתה אומר לא תצא כצאת העבדים לא תצא בראשי אברים כדרך שהכנענים יוצאים, או לא תצא בשנים וביובל כדרך שהעבדים יוצאים - תלמוד לומר כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה, מגיד שהיא יוצאה בשש. ביובל מנין- תלמוד לומר כי עבדי הם (ויקרא כה) מכל מקום. הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון, לא תצא כצאת העבדים לא תצא בראשי אברים כדרך שהכנענים יוצאים. אין לי אלא עבריה שאינה יוצאה בראשי אברים, עברי מנין -(תלמוד לומר העברי או העבריה מקיש עברי לעבריה. מה עבריה אינה יוצאה בראשי אברים, אף עברי אינו יוצא בראשי אברים. ועוד) קל וחומר, ומה עבריה שהיא יוצאה בסימנין אינה יוצאה בראשי אברים, עברי שאינו יוצא בסימנין דין הוא שלא יצא בראשי אברים. לא, אם אמרת בעבריה שאינה נמכרת על הגנבה לפיכך אינה יוצאה בראשי אברים, תאמר בעברי שהוא נמכר על גנבתו לפיכך יוצא בראשי אברים- תלמוד לומר העברי או העבריה, מקיש עברי לעבריה. מה היא אינה יוצאה בראשי אברים אף הוא אינו יוצא בראשי אברים.

כב. אם בעל אשה הוא בבת ישראל הכתוב מדבר. אתה אומר בבת ישראל הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכנענית. כשהוא אומר אם אדוניו יתן לו אשה הרי כנענית אמורה, הא מה תלמוד לומר אם בעל אשה הוא -בבת ישראל הכתוב מדבר.


כג. ויצאה אשתו עמו רבי יצחק אומר מי הביאה שהכתוב מוציאה, מה תלמוד לומר ויצאה אשתו עמו סגיד - שהוא חייב במזונותיה ובמזונות בניו. שנאמר ויצא מעמך הוא ובניו עמו (ויקרא כה), מכלל יציאה אתה למד על הכניסה. יכול יהא חייב במזונות ארוסה ושומרת יבם -תלמוד לומר אשתו להוציא שומרת יבם שאינה אשתו, עמו להוציא ארוסה שאינה עמו.

<< · מ"ג שמות · כא · ג · >>