מ"ג שמות י יג


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויט משה את מטהו על ארץ מצרים ויהוה נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיהוָה נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּ֘הוּ֮ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ וַֽיהֹוָ֗ה נִהַ֤ג רֽוּחַ־קָדִים֙ בָּאָ֔רֶץ כׇּל־הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכׇל־הַלָּ֑יְלָה הַבֹּ֣קֶר הָיָ֔ה וְר֙וּחַ֙ הַקָּדִ֔ים נָשָׂ֖א אֶת־הָאַרְבֶּֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲרֵים מֹשֶׁה יָת חוּטְרֵיהּ עַל אַרְעָא דְּמִצְרַיִם וַייָ דַּבַּר רוּחַ קִדּוּמָא בְּאַרְעָא כָּל יוֹמָא הַהוּא וְכָל לֵילְיָא צַפְרָא הֲוָה וְרוּחַ קִדּוּמָא נְטַל יָת גּוֹבָא׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲרֵים משֶׁה יַת חוּטְרֵיהּ עַל אַרְעָא דְמִצְרָיִם וַיְיָ דְבַר רוּחַ קִידוּמָא בְּאַרְעָא כָּל יוֹמָא הַהוּא וְכָל לֵילְיָא צַפְרָא הֲוָה וְרוּחַ קִידוּמָא נָטַל יַת גּוֹבָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ורוח הקדים" - רוח מזרחית נשא את הארבה לפי שבא כנגדו שמצרים בדרומית מערבית היתה כמו שמפורש במקום אחר

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וְרוּחַ הַקָּדִים – רוּחַ מִזְרָחִית נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה, לְפִי שֶׁבָּא כְּנֶגְדוֹ, שֶׁמִּצְרַיִם בִּדְרוֹמִית מַעֲרָבִית הָיְתָה כְּמוֹ שֶׁמְּפוֹרָשׁ בְּמָקוֹם אַחֵר (רש"י על במדבר לד,ג).

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


וה' נהג רוח קדים. וה' הוא ובית דינו. רוח קדים מוכנת לפורענות לעולם, במצרים כתיב וה' נהג רוח קדים, בים כתיב (שמות יד) ויולך ה' את הים ברוח קדים, בשני שבטים כתיב (ירמיה יח) כרוח קדים אפיצם לפני אויב, בעשרת שבטים כתיב (הושע יג) יבא קדים רוח ה' ממדבר עולה ויבוש מקורו ויחרב מעינו, בזמן הגלות כתיב (ישעיה כז) הגה ברוחו הקשה ביום קדים, בצור כתיב (יחזקאל כז) רוח הקדים שברך בלב ים, ביונה כתיב (יונה ד) וימן ה' רוח קדים חרישית, בפורענות גוג ומגוג כתיב (תהלים מח) ברוח קדים תשבר אניות תרשיש.

הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה. רוח מזרחית הביאה הפורענות ורוח מערבית סלק את הפורענות הוא שכתוב ויהפך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף, ומה שאמר הבקר היה לפי שפורענות הרשעים בבקר, וכן אמר הכתוב (תהלים קא) לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, והזכיר משה בפורענות קרח (במדבר טז) בקר ויודע ה' את אשר לו, וכנגדו מצינו ישועת הצדיקים בבקר שנאמר למשה (שמות לד) והיה נכון לבקר וכתיב (ישעיה לג) היה זרועם לבקרים אף ישועתנו בעת צרה, וכתיב (איכה ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וה' נהג". ר"ל שלא בא בסבה טבעיית רק ה' נהג אותו [שגדר פעל נהג והבדלו מן נהל נחה שמושך הדבר בעל כרחו] שבארצות המזרחיות בבל ואשור שהם מזרחית צפונית למצרים שם נמצא תמיד הארבה לרוב ולא היה מטבע היום ההוא שיהיה שם רוח קדים רק ה' נהג את הרוח בע"כ, והגם שארבע רוחות מנשבות בכל יום כמ"ש חז"ל בב"ב (דף כ"ה] נהג את הרוח כל היום וכל הלילה:

<< · מ"ג שמות · י · יג · >>