מ"ג שמות יג כא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַֽיהֹוָ֡ה הֹלֵךְ֩ לִפְנֵיהֶ֨ם יוֹמָ֜ם בְּעַמּ֤וּד עָנָן֙ לַנְחֹתָ֣ם הַדֶּ֔רֶךְ וְלַ֛יְלָה בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לְהָאִ֣יר לָהֶ֑ם לָלֶ֖כֶת יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַייָ מְדַבַּר קֳדָמֵיהוֹן בִּימָמָא בְּעַמּוּדָא דַּעֲנָנָא לְדַבָּרוּתְהוֹן בְּאוֹרְחָא וּבְלֵילְיָא בְּעַמּוּדָא דְּאִישָׁתָא לְאַנְהָרָא לְהוֹן לְמֵיזַל בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאֵיקַר שְׁכִינְתָּא דַיְיָ מִידְבַּר קֳדָמֵיהוֹן בִּימָמָא בְּעַמּוּדָא דַעֲנָנָא לְדַבָּרוּתְהוֹן בְּאָרְחָא וּבְלֵילְיָא הָדַר עַמּוּדָא דַעֲנָנָא מִבַּתְרֵיהוֹן לְמַחְשַׁךְ לִדְרַדְפִין מִן בַּתְרֵיהוֹן וְעַמּוּדָא דְאֵישָׁתָא לְאַנְהָרָא קֳדָמֵיהוֹן לְמֵיזַל בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא: |
| ירושלמי (קטעים): | לְמֶהֱוֵון מְהַלְכִין בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
יומם ולילה: שכשישמע פרעה יאמר בורחים הם ורודפים אחריהם:
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וע"ד הקבלה וה' הולך לפניהם היה ה' שוכן בתוך עמוד ענן והולך לפניהם ביום ובית דינו שוכן בתוך עמוד האש והולך לפניהם בלילה, וזהו שאמרו הוא ובית דינו ובאורו הרחמים והשכינה, וזהו (ישעיה סג) זרוע תפארתו וזהו חומה לישראל חמה למצריים, וזהו שדרשו בפסוק (שמות טו) ימינך, היתה ידו אחת מצילתן וידו אחת משקעתן וזהו (שם יב) בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל, כי היד הגדולה היא המכה בהם וכח הרחמים שבה הוא מציל וכל זה כטעם (במדבר יד) כי עין בעין נראה אתה ה' ועננך וגו'.
ללכת יומם ולילה. על דרך הפשט מרוב חפצם וזריזותם לקבל התורה ביום חמשים היו ממהרים את דרכם והיו הולכים ביום ובלילה לא כשאר הולכי דרך שהם יגעים ביום ונחים בלילה.
וע"ד המדרש ללכת יומם ולילה, הולכים לקבל תורה שכתוב בו (יהושע א) והגית בו יומם ולילה.
וע"ד הקבלה ללכת יומם ולילה, טעם הליכתם ביום ובלילה כדי שיהיו נכונים ומזומנים אחר שתי המדות האלה הנקראות יומם ולילה, ולא אמר הכתוב ללכת ביום ובלילה להורות כי יומם ולילה הולכים עמהם וכיון שכן הוצרכו ישראל ג"כ ללכת אחריהם ביום ובלילה והוצרכו ללכת אחר עמוד הענן ביום ואחר עמוד אש בלילה וזה טעם לנחותם הדרך, וזה טעם להאיר להם כי הוא באור זה ביום וזה בלילה, ולא הוצרך לכתוב ללכת יומם ולילה אלא שהוא באור למדות, והנה הליכתם של ישראל ביום ובלילה אחר יומם ולילה הוא כענין שכתוב (משלי כד) ירא את ה' בני ומלך, ועל זה נשתבחו ישראל בדבר הנביא ע"ה שאמר (ירמיה ב) זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר, אחר שתי מדות אלו שאהבום שהם כלולות זו בזו, וזהו לשון כלולותיך הכלולות שלך כלומר שתי מדות שלך אשר בהם הוצאתיך ממצרים הכלולות זו בזו. והענין הגדול הזה שהיה לישראל בו כבוד ותפארת בלכתם ביום ובלילה על הכונה העליונה הזאת העצומה והנפלאה, עוד היה סבה לפרעה ולכל מצרים מבעל הסבות יתברך שיחשבו המצריים על ישראל שהם בורחים כיון שהם הולכים ביום ובלילה ואז תחזק לבם וירדפו אחריהם על הים כדי שיטבעו שם, וברוך ה' אשר לו נתכנו עלילות לאבד מורדיו ולהציל יראיו.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ולילה וגו' להאיר וגו'. קשה לפי דבריהם ז"ל (שבת דף כב:) שאמרו שכל מ' שנה שהיו במדבר לא הלכו אלא לאורו שהיו רואים אפילו מה שבתוך הטפיח, ואין לומר כי על זמן הלילה הוא אומר שאין זה פשט אומרם לא הלכו אלא לאורו כי מה בא למעט אם לא שנא' אור השמש ביום ואם כן הלילה למה לא יאיר כיום שלא היו צריכין לשמש שהוצרך לעמוד אש להאיר להם. ולהבין הענין יש לדקדק עוד אומרו ללכת יומם ולילה למה לא הספיק טעם להאיר להם שהוצרך לומר ללכת וגו':
אכן כוונת הדברים היא לעולם שלא זז אורו יתברך ממחנה ישראל תמיד כמאמר חכמינו ז"ל שכתבנו בסמוך אלא שיש לדעת כי האור הקדוש הלזה לא היה מתפשט חוץ ממחנה ישראל אלא דוקא במושבותם. ויש טעם בדבר ומה גם במדבר הרע שהוא מדור של מחנה טומאה כי שם הרגיעה הקליפה כידוע בדברי הקדושים (זהר ח"א קכ"ו א) וכיון שכן לא היו ישראל יכולים ליהנות מהאור העליון אלא במחניהם אבל חוץ למחניהם לילה יחשיך כסדר העולם. והנה אם לא היו ישראל הולכים בלילה כשיחפוץ ה' ללכת לא היו צריכין לאור עמוד האש כי לכל בני ישראל היה אור ה' במושבותם אלא לסיבת הליכתם בלילה הוצרכו לעמוד להאיר למרחוק חוץ למחנה ישראל להכיר מקום שיכלו בו חוץ למחניהם, והוא אומרו להאיר להם, וטעם אור זה הוא ללכת יומם ולילה פירוש בשוה כשם שביום מלבד אור ה' הנוצץ עליהם היו רואים אור למרחוק באור השמש המאיר לעולם כולו כמו כן היו רואים בלילה באמצעות עמוד האש. ובזה יטעם ביאור מה שאמר הכתוב בפרשת דברים באש לילה לראותכם בדרך אשר תלכו בה פירוש לראותכם כדי לראותכם. כדי שתראו אותם, לא כמו שפירש"י להראותכם וחסר ה"א והביא מהנביאים ומהכתובים חבר לה כי אין אנו צריכים לזה, וביאר הכ' דבריו כי דברינו יגיד באומרו לראותכם בדרך ולדבריו היה צריך לומר הדרך, אלא הכוונה היא להיות שהיה להם לישראל אור עולם במושבותם ולא בדרך אשר עדיין לא באו שמה לזה אמר כי עמוד [אש] טעמו הוא כדי שיראו בדרך אשר ילכו בה לשון עתיד והבן והם דברינו עצמם. ומעתה אין הבדל בין היום ללילה לבני ישראל ולא היו מכירים זמן יום וזמן לילה אלא על ידי השתנות העננים:מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
שבעה עננים: ארבע מארבע רוחותיהם, אחד למעלה ואחד למטה, אחד שהיה מהלך לפניהם, כל הנמוך - מגביהו, וכל הגבוה - משפילו, שנאמר (ישעיה מ) "כל גיא ינשא, וכל הר וגבעה ישפלו, והיה העקוב למישור, והרכסים לבקעה". והיה מכה נחשים ועקרבים לפניהם, מכבד ומרבץ לפניהם.
ר' יהודה אומר: שלשה עשר עננים היו: שנים לכל רוח ורוח, שנים מלמעלה ושנים מלמטה, ואחד שהיה מהלך לפניהם.
ר' יאשיה אומר: ארבעה: אחד לפניהם ואחד לאחריהם, אחד למעלה ואחד למטה.
ר' אומר: שנים.
וה' הולך לפניהם יומם - ללמדך שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו. אברהם לווה מלאכי השרת, שנאמר (בראשית יח) "ואברהם הולך עמם לשלחם" - והמקום לווה את בניו במדבר ארבעים שנה, שנאמר "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן". באברהם אבינו אומר (בראשית יח) "ואקחה פת לחם" - והקב"ה הוריד את המן ארבעים שנה, שנאמר (שמות טז) "הנני ממטיר". באברהם אומר (בראשית יח) "יוקח נא מעט מים", והקב"ה העלה לבניו באר במדבר, שנאמר (במדבר כא) "אז ישיר ישראל את השירה הזאת: עלי באר ענו לה".
באברהם הוא אומר (בראשית יח) "ואל הבקר רץ אברהם", והקב"ה הגיז שלו לבניו, שנאמר (במדבר יא) "ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים". באברהם הוא אומר (בראשית יח) "והשענו תחת העץ", והקב"ה פרש לבניו שבעה ענני כבוד, שנאמר (תהלים קה) "פרש ענן למסך ואש להאיר לילה". באברהם הוא אומר (בראשית יח) "והוא עומד עליהם", והקב"ה הגין על בני בניו במצרים, שלא ינגפו; שנאמר (שמות יב) "ופסח ה' על הפתח".
וה' הולך לפניהם יומם - איפשר לומר כן? והלא כבר נאמר (ירמיה כג) "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'", וכתיב (ישעיה ו) "וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש מלא כל הארץ כבודו", ואומר (יחזקאל מג) "הנה כבוד ה' אלהי ישראל בא מדרך הקדים, וקולו כקול מים רבים, והארץ האירה מכבודו". ומה ת"ל "וה' הולך לפניהם יומם"? - א"ר אנטונינוס: למלך שהוא דן על הבימה, ומחשיך, והיו בניו מחשיכין אצלו. אחר שנפטר מן הבימה - הוא היה נוטל את הפנס ומאיר לבניו; והיו גדולי מלכות קרובין אצלו, ואומרים לו: אנו נוטלין את הפנס ונאיר לבניך! והוא אומר: לא מפני שאין לי מי שיטול את הפנס ויאור לבני, אלא הרי אני מודיע לכם חבתם של בני, שתהיו נוהגים עמהם בכבוד. וכך הודיע הקב"ה חבתן של ישראל לאומות העולם, שהוא בעצמו הלך לפניהם - שיהיו נוהגים עמהם בכבוד. ולא דיין שאינם עושים, אלא שממיתים אותם מיתות חמורות משונות זו מזו! ולענין כן הוא אומר (יואל ד) "וקבצתי את כל הגוים אל עמק יהושפט, ונשפטתי אותם שם על עמי ונחלתי ישראל, אשר פזרו בגוים ואת ארצי חלקו". יכול על ע"ז ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים? תלמוד לומר "על עמי ונחלתי ישראל"! ואומר (שם) "ומצרים לשמה תהיה, ואדום למדבר שממה תהיה, מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם". באותה שעה (שם) "ויהודה לעולם תשב, וירושלם לדור ודור", ואומר (שם) "ונקתי דמם לא נקתי, וה' שוכן בציון". אימתי "וה' שוכן בציון" - "ונקתי דמם לא נקתי":בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •