מ"ג שמות יב לו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהוה נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיהוָה נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַֽיהֹוָ֞ה נָתַ֨ן אֶת־חֵ֥ן הָעָ֛ם בְּעֵינֵ֥י מִצְרַ֖יִם וַיַּשְׁאִל֑וּם וַֽיְנַצְּל֖וּ אֶת־מִצְרָֽיִם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַייָ יְהַב יָת עַמָּא לְרַחֲמִין בְּעֵינֵי מִצְרָאֵי וְאַשְׁאִילוּנוּן וְרוֹקִינוּ יָת מִצְרָיִם׃
ירושלמי (יונתן):
וַיְיָ יְהַב יַת עַמָּא לְחֵן וָחֶסֶד קֳדָם מִצְרָאֵי וְשַׁיְילִינוּן וְרוֹקִינוּן יַת מִצְרָאֵי מִנִכְסֵיהוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וישאלום" - אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם אתה אומר אחד טול שנים ולך

"וינצלו" - ורוקינו

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיַּשְׁאִלוּם – אַף מַה שֶׁלֹּא הָיוּ שׁוֹאֲלִים מֵהֶם הָיוּ נוֹתְנִים לָהֶם; אַתָּה אוֹמֵר אֶחָד? טֹל שְׁנַיִם וְלֵךְ! (מכילתא כאן).
וַיְנַצְּלוּ – וְרוֹקִינוּ (אונקלוס).

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

נתן את חן העם: לתת להם במתנה כדכתיב באלה שמות ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים:
וישאילום: מצרים לישראל, ישראל היו השואלים ומצרים המשאילים, השלימו שאילתם ומתנה היתה, מי ששואל את הדבר קרוי פועל ומי שמוסר לו מה ששואל קרוי מפעיל, משאיל נותן לו מה ששאל:
וינצלו את מצרים: עדיי טוב מלבושיהן שאלו ונתנו על בניהם ועל בנותיהם וכדכתיב ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב:


אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישאילום וינצלו וגו'. פירוש לצד שנתן ה' חן העם בעיני המצרים ובזה היו המצרים משאילים אותם בעל כרחם ומחמת זה הצדיקו הדברים כי אין כוונתם ללכת בהחלט שאם כן היו מבקשים הם לקחת מהם להרויח יותר ובזה וינצלו את מצרים. והנה המשכיל על דבר יראה כי פועל אדם ישולם לו (ברכות ט ב) כי לצד שישראל חבבו דבר היציאה ולא חששו להנאת ממון הוא הדבר והוא הסיבה שהפליאו להרויח וזכותם עומדת להם:

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וה' נתן כמשמעו (דברי ר' ישמעאל). לא הספיקו לומר השאילני עד שהוא נותן לו. רבי יוסי הגלילי אומר, האמינו בם. שהיו אומרים, ומה באפלה לא עשו, עכשיו הן נחשדין? רבי אליעזר בן יעקב אומר, רוח הקודש שרתה עליהם, והוא אומר השאילני כלך המונח במקום פלוני, ההוא מוציא ונותן לו. ואין חן אלא רוח הקדש שנאמר (ובתתי) [ושפכתי] על בית דוד (רוח חן) ועל [יושב] ירושלים רוח חן וגו' (זכריה יב). רבי נתן אומר, אינו צריך (כך), אלא וישאילום מה שלא שאלום היו משאילים אותם. היה אומר לו, תן לי חפץ פלוני, והיה אומר לו טול לך ואחר כיוצא בו.

וינצלו את מצרים מלמד שעבודה זרה שלהם נתכת ובטלה וחזרה לתחלתה. ומנין שביזת הים גדולה מזו. שנאמר ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים (יחזקאל טז), בעדי זו מצרים, עדיים זו בזת הים. ואומר כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח) בזת מצדים, ואברותיה בירקרק חרוץ זו בזת הים. תורי זהב נעשה לך זו בזת הים, עם נקודות הכסף זו בזת מצרים.

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

וינצלו את מצרים. בגימטריה עשאוה כמצודה שאין בה דגן:

<< · מ"ג שמות · יב · לו · >>